מעשה הבורא (באחור וקדם)
"אחור וקדם צרתני" מתאר בלשון ציורית את הכוח העליון, שגם במצב של הסתר (אחור) וגם במצב של גילוי לאדם (קדם) הוא מנהיג את הכול, כדי להביא את האדם אל המטרה שנקבעה מראש. הוא "שולט ומולך בכול", (והכול יחזור למקורו) ו"אין מקום פנוי ממנו" - אין שום דבר שחורג משליטתו.
ההבדל בין הרגשת ה"אחור" או ה"קדם" אצל האדם הוא בָּאופן שבו מתגלה לו השליטה הכוללת של הבורא , בהווה או בעתיד.
כיון שהזוכה לייחד את העולם הזה עם העולם הרוחני, מגלה בהווה, בכל מה שמתרחש, את הכוח העליון השולט על הכול, ומגלה בכל המתרחש שזהו רק ה"לבוש" החיצוני המסתיר את ההשגחה הנצחית הכוללת.
שגם בהווה היא שולטת על כל הבריאה ועל כל החלטה, מחשבה ומעשה, אבל אינה מתגלה לעין כול בהווה, בצורת הבורא הרוכב על סוס(הוא הבריאה) אלא להיפך, נדמה שהסוס מוביל את רוכבו, אבל לאמיתו של דבר, הסוס אינו מתעורר לשום פעולה, כי אם בהדרכת המושכות והרסן של הרוכב, ומי שמגלה את ההשגחה של הכוח העליון בצורה הזאת קורא לגילוי כזה בשם "הסתר פנים".
וכל עוד האדם לא זכה למסור את כל המחשבות, ההחלטות והמעשים שלו רק לבורא לבדו, הסוס אינו מציית כביכול בתנועות שלו למושכות ולרסן של הרוכב, אלא נדמה שההיפך הוא הנכון – וקשר כזה של האדם עם הבורא נקרא "אחור".
אבל אל תחשוב שבמצב כזה אתה מרוחק מההשגחה העליונה, הרי:
"ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם".
"ודבר לא יגרע ממנו."
"וכל הבריאה מתגלגלת חזרה אל שורשה."
ואם זה כך, אז למרות שנראה, שהסוס מוביל, את הרוכב ברצון הנבזה שלו, הרי האמת היא שהרוכב כרצונו מוביל את הסוס – אבל זה לא מתגלה עכשיו, בהווה, אלא יתגלה רק ב"עתיד".
לכן בשלב הזה קיים קשר, אבל זהו קשר הפוך, "אחור באחור", כלומר, לא מרצונו של הנברא ולא מרצונו של המשגיח.
ומי שממלא את הרצון של הכוח העליון,
מי שמגלה בעצמו את השליטה שלו ב"הווה",
הוא קשור אליו "פנים בפנים", כלומר, מרצונם הטוב של הבורא והנברא – והקשר הזה הוא רצון העליון. והשוני במגלה את ההשגחה האמיתית בהווה בזה, ששרוי בשמחה ולא בצער, בשפע ולא במחסור והכול מתנהל כרצונו ולא בכפיה. הרי כל השאיפות של האדם נקלטות על ידי ההשגחה העליונה, והכול מתגלגל ובא אל שורשו, ואם כך – נשאלת השאלה: איזוהי הדרך הרצויה?
זוהי הדרך שעוברים אותה ברצון הדדי, כמו שנאמר: "וירא את האור כי טוב"!