ארבעה עולמות

השגת החומר והצורה

אנחנו משיגים:

• את החומר – בעולם העשייה;

• את הצורה שבחומר – בעולם היצירה;

• את האמצעי להבטחת קיומם של החומר והצורה בעולמות העשייה והיצירה – בעולמות הבריאה והאצילות.

כל עולם מעולמות אבי"ע הוא משפיע ומקבל ביחס לנשמות.

המקובלים חוקרים רק את החומר ואת הצורה שבחומר שבעולמות העשייה והיצירה. כי את עולם הבריאה הכולל את החומר והצורה יחד, קשה מאד לתפוס באמצעות השכל.

הבסיס של עולם העשייה הוא חומר של רצונות חלקיים רבים, שלכל אחד מהם יש צורה משלו. קל לתפוס את זה באמצעות השכל, וזה גם מפתח את השכל ומאפשר לחקור כל תכונה בפרטנות, להפריד ולהבדיל כל תכונה משאר התכונות – וזוהי, בעצם, המטרה של העבודה: להבין את יתרון האור מן החושך בכל פרט של המציאות הקיימת.

ארבע הצורות: הנקודה, הקו, השטח והמעוקב

קיימות ארבע צורות:

• נקודה,

• קו,

• שטח,

• מעוקב – צורה תלת-ממדית, המהווה מכפלה של הצורות הקודמות.

ארבע הצורות האלה כוללות בתוכן את כל הצורות בעולם הזה ובעולם העליון. הפרטים של כל העולמות זהים אלה לאלה.

העולם הזה הוא חומר, חותמת של העולמות הרוחניים העליונים שהשתלשלו למטה. בזמן העבודה בעולם הזה, כל ההשגות שלנו הן רק בצורות הגשמיות [לבושים גשמיים], ואין לנו שום אפשרות להבין או להשיג משהו מחוץ לצורות הגשמיות.

ולכן את הבורא, כיוצר הכול, אנחנו משיגים בשם הוי"ה, הכולל בתוכו את כל הסוגים של הצורות שקיימות בעולם, כאשר

• האות י' היא נקודה,

• האות ה' היא שטח,

• האות ו' היא קו

• והאות ה' היא מעוקב, צורה תלת-ממדית.

אות ה' האחרונה היא גילוי של אות ה' הראשונה, אבל באופן גשמי יותר, כלומר, בצורה שתופסת מקום, ואילו שלוש הצורות האחרות לא תופסות מקום בכלל.

כמו כן, משיגים את ההתחלה של הנקודה – את קוצו של י', ולכן השם הזה הוא המקור של כל השמות. כל שם הוא התגלות הבורא בבריאה, כלומר, שמושג על ידי קבלה והשפעה. הרי את המהות של הבורא אי אפשר בכלל להשיג: אנחנו משיגים רק את ההשפעה שבאה אלינו מהבורא, ולכן כל הבריאה היא השמות של הבורא. האדם חוקר על עצמו את השם שקיבל ומייחד אותו עם השורש (הבורא) בכוונה על מנת להשפיע, כלומר, השם – זה מה שהוא מקבל כאשר הוא חוקר ולומד להכיר את הבורא המשפיע.

האדם מקבל את שמו, לפי איך הוא שהוא מגלה הבורא, כלומר, לפי שם הבורא, שאותו הוא משיג. בני האדם שנמצאים בחושך ואינם רואים את האור שנובע מהבורא, הם חסרי שם. מי שלומד קבלה חוקר ומברר, שהשם הוא תוצאה מהטוב שנובע מהבורא. על ידי זה הוא מברר את הניצוץ של הבורא שנפל לתוכו ומוציא את הניצוץ הזה מהרצונות האגואיסטיים שלו.

וכך, בהתאם לשלמות הבירור וגדלות ההכרה משיג האדם את הגדלות של ה"שם", והוא מתאחד באהבה עם שם הבורא במחשבותיו, בהכרה מלאה. זה נעשה על ידי עוד ועוד העלאת המ"ן וירידת המ"ד - וזאת היגיעה. כך ההכרה שלו גדלה, עד שהוא הופך להיות השותף של הבורא במעשה בראשית. וכמו שהבורא בורא עולמות, כך גם האדם בורא עולמות – הוא ממלא אותם כמשפיע וכמקבל.

פעולת התיקון

אף על פי שכל הבירור הוא במחשבה, האדם חייב להביא להתגלות הבורא ממש עד לעולם העשייה, על ידי זה שכל דבר ומעשה הוא מייחד עם הבורא, וזה נקרא תיקון.

שלוש בריתות

קיימות שלוש בריתות:

• ברית העין,

• ברית הלשון,

• ברית המעור (קרום הבשר החיצון).

אצל פרצוף תחתון, מתלבש החלק העליון שלו (ג"ע), העיניים והפה, בחלק התחתון (אח"פ) של הפרצוף העליון – כלומר, את הרוחניות, את העליון, אנחנו משיגים רק ב"עיניים" וב"פה" שלנו, וההתאחדות שלנו עם העליון מתרחשת בשתי הבריתות האלה.

ולכן דרך שתי הבריתות האלה נמסרות לנו כל הצורות מהעליון לתחתון, כלומר, מהרב לתלמיד, בכתב ובעל-פה: ידיעת העולם נמסרת ומתקבלת באמצעות העיניים, על ידי הכתיבה ועל ידי הקריאה, וכן על ידי זה שמבוטאת על ידי הפה.

כל העולמות נבראו רק בשביל חוכמת הקבלה, כדי להשתמש בשלוש הבריתות האלה בשיטתה:

• בכתב – בברית העין,

• בעל-פה – בברית הלשון,

• בצורה נסתרת – בברית המעור

האותיות והנקודות

התפשטות ההשפעה נעשית באמצעות האותיות והנקודות. העין אינה קולטת יותר מאותן האותיות והנקודות שהלב שלה מבין. הפה קולט רק אותיות. קליטה כזאת נקראת "לב", משום שקבלת הידע נעשית ב-32 ערוצים ["ל"ב נתיבות"] של השפעה, ו-32 – זוהי הגימטרייה של המלה "לב". וכמו כן היא נעשית באמצעות 22 אותיות ו-10 נקודות, המהוות בסיס לצורות הקיימות בעולם ומילוי של העולם בידע ובחיים.

שם הוי"ה כולל בתוכו את כל הצורות של הכתב והדיבור, משום שמבנה האותיות הוא מנקודות וקווים, כאשר כל נקודה היא צמצום וכל קו הוא התפשטות.

עצמות וכלים

עצמות וכלים מצביעים על שני סוגי אורות:

• אור שמתייחס לפועל

• אור שמתייחס לנפעלים.

זה נקרא "דכר ונוקבא", היסוד הזכרי והנוקבי בבריאה, כמו: הקו וה"רשימו", הנשמה והגוף, הבורא והמלכות, החסד והדין, אשר בהתאחדות שלהם נשלמת העבודה.

העצמות שולט ומתגלה בכלי, בהתאם להתעוררותו ולהכנה של הכלי. את טבע העצמות ניתן לזהות רק בכלי שבו מתלבש העצמות. הכלי משתמש בהכרתו, שאינה תופסת כלום, חוץ ממה שמתלבש בכלי.

את הבורא עצמו אי אפשר לתפוס, כי כל ההשגות שלנו הן רק של הכלי המתוקן, שבו מלובש העצמות של הבורא. וכמו בכל הממדים, אנחנו לא מודדים את העצמות, אלא את הגילוי שלו בכלי המדידה, את יחסי הגומלין בינו לבין הכלי שלנו. מכאן שגילוי השגחת הבורא – פירושה גילוי אמיתי של הבורא.