חכמת הקבלה כמדע מודרני

לרבים יש ספק בכך ש"מדע הקבלה" הוא באמת מדע. האם יש להחשיב את מדע הקבלה כמדע מדויק, העוסק בטבע העולם שסביבנו, כמו הפיסיקה או הכימיה וכו', או כמדע הומניטארי, כמו הפילוסופיה והפסיכולוגיה? או שזהו מדע מיוחד, משום שהוא דורש מן החוקר לא רק ידע, אלא גם שתהיה לו תכונה מיוחדת, תכונה שאין לאדם מלידה?

במילה "מדע" אנחנו מתכוונים למחקר העולם שסביבנו, מחקר אותו אנחנו יכולים לרשום ושעליו אנחנו יכולים לחזור, למסור ולשחזר אותו בעזרת חמשת החושים הטבעיים שלנו, הנתונים לנו מלידה ובעזרת מכשירים המרחיבים את טווח הרגישות של החושים הללו.

המקובלים טוענים, שכאשר אנחנו לומדים על פי שיטת הקבלה, אנחנו רוכשים חוש חדש, חוש שישי, הנקרא ע"י המקובלים מסך או נשמה, שבאמצעותו אנחנו חוקרים את הגירויים המורגשים בו, בדומה לשאר חמשת החושים. את הרגשות הללו אנחנו רושמים, מנתחים, מחברים ומאחדים ביחד. התצפיות הללו, כמו גם התצפיות הנערכות במדעים המדויקים, נערכו במשך מאות שנים ואושרו על ידי אלפי חוקרים מקובלים. כל ההבדל בין החוקרים המקובלים ובין החוקרים שאינם מקובלים, הוא בכך, שהמקובלים חוקרים את הסובב אותם באמצעות חוש נוסף, שאותו, למעשה, יכול לרכוש כל המעוניין בכך.

מצד שני, בזמן האחרון המדענים מגלים, שתמונת העולם היא איננה אובייקטיבית, אלא סובייקטיבית לחלוטין והיא כולה נקבעת על ידי הצופה. על פי טענתו הידועה של נילס בוהר, החוקר אינו חוקר את העולם שסביבו, אלא רק את התגובות שלו לעולם. ואם זה כך, אז אפשר להגדיר את כל המדעים המדויקים כידע אותו האדם משיג באמצעות חמשת החושים שלו, הנתונים לו מלידה, ואת מדע הקבלה – כמדע על-טבעי, כלומר, כמדע, אותו משיגים אלה שרוכשים קודם לכן חוש נוסף.

זה קצת מוזר, לגלות פתאום את האפשרות להצטייד בחוש נוסף, שבאמצעותו אפשר לקבל מידע נוסף על העולם, שאותו אתה מורגל לקלוט באמצעות חמישה חושים בלבד. אבל ברגע שהאדם מוכן לקבל הנחה כזאת, כל השאר נראה לו טבעי לחלוטין, ואז ולחקר העולם באמצעות החוש הנוסף הזה אנחנו נקרא מדע, כמו גם לחקר העולם באמצעות החושים שאנחנו נולדים איתם.

גם השגותיו של המדען המקובל הן מציאותיות, וכמוהו גם האחרים יכולים לחזור עליהן ולשחזר אותן. כל ספרי הקבלה מהווים, בעצם, שיטה לכוונון החוש הנוסף הזה ותיאור של מה שנקלט באמצעותו. זה מקביל לתיאור של ניסויים, שאותם עורך פיסיקאי, כימאי וכדו'. כל אחד יכול לחזור על הניסוי ולקבל את התוצאות, אותן מתאר החוקר המקובל.

מכאן רואים, שמדע הקבלה הוא מדע לא פחות מדויק, ואפילו מדויק עוד יותר משאר המדעים, משום שמלכתחילה הוא לוקח בחשבון את העובדה, שההשגה של האדם מוגבלת לחלוטין על ידי החושים שלו.

החוש השישי מאפשר לחוקר לקלוט את הסובב אותו בהתאם לתכונות שלו, שזהו דבר חדש לגמרי עבור האדם. רכישת החוש הזה מעלה את האדם לדרגה גבוהה יותר בהשגת הסובב והופכת אותו לחוקר אמיתי, משום שכאשר הוא משנה את תכונותיו, הוא קולט תמונות שונות לחלוטין. כשכל התמונות האלה אמיתיות, וכל ההבדל ביניהן הוא רק במידת הכוונון של החוש השישי.

ומכיון שלא מבינים את מה שהמקובלים מרגישים ומשיגים, מיחסים להם:

• כל מיני קסמים, מעשי ניסים, יכולת לשלוט בכוחות על-טבעיים;

• תחבולות עם חוטים אדומים, לחשים, מים קדושים ושאר מעשי קוסמים.

מן האמור לעיל רואים בבירור את הטעות שבשיוכה של חוחמת הקבלה לדת, למיסטיקה או לכל תחום אחר של הפעילות האנושית, מלבד חקר העולם שסביבנו.