חכמת הקבלה – שורש כל המדעים

כל גילויי העולם הזה וצורות הקיום שלו יוצרים מדע מדהים, וכך גם גילוי אור הבורא בעולם - כמציאות של מדרגות, על כל אופני פעולה שלו, יוצר מדע מופלא. הפיזיקה, למשל, מאגדת ידע חלקי בלבד, המצוי בעולם מסוים, ובסה"כ היא חוכמה שמיוחדת רק לתחומה, ואינה כוללת בתוכה אף חוכמה נוספת.

היסוד של חוכמת הקבלה הוא כל הידע המתגלה בכל הרמות של הדומם, צומח, חי ומדבר, ובכל הרמות הפרטיות שלהן, הכלולות במחשבת כוח ההשגחה העליון, כלומר, בהתאם למטרה. ולכן חוכמת הקבלה כוללת בתוכה את כל החוכמות כך שהיא משווה את כל צורות המדע השונות לסדר [חוקים] אחיד, כך שכל מדע צריך, בסופו של דבר, להתאים לו.

למשל, הפיזיקה מתאימה באופן מדויק לסדר העולמות והספירות, האסטרונומיה מתאימה לאותו סדר בדיוק, וגם המוסיקה, וכן הלאה. כלומר, כל המדעים מסודרים בהתאם לקשר אחד ולחיבור אחד שבחוכמת הקבלה, כולם דומים לו, ופירוש הדבר הוא שהם תלויים זה בזה, כלומר, חוכמת הקבלה תלויה בכל המדעים, שהם, מצידם, תלויים בחוכמת הקבלה. ולכן ההתקדמות של המדעים היא בשילוב שלהם עם חוכמת הקבלה, משום שהחוכמה הזאת כוללת מלכתחילה את כל המדעים.

חובת לימוד חוכמת הקבלה

מכיוון שכל חוכמת הקבלה מספרת על גילוי העולם העליון שמשגיח עלינו, ברור מאליו, שאין מדע אחר שיהיה שווה לה בחשיבותו, בכל מה שקשור לקיומנו. כל האנושות מתפתחת בהדרגה ומכירה בכך שאם לא נכיר את העולם העליון שמשגיח עלינו, אנחנו לא נהיה מסוגלים לשרוד.

הכוונה של המדענים המקובלים היתה ליצור מערכת השגה, שתתאים לתקופה שלנו, שבה האנושות מגיעה להכרה בצורך לגלות את מערכת ההשגחה העליונה. ולכן פיתחו המדענים המקובלים את המדע הזה בסתר במשך מאות שנים, עד ימינו. אבל ההסתר הזה היה צריך להימשך רק פרק זמן מסוים, כמו שכתוב בספר "הזוהר": "חוכמת הקבלה תתגלה באחרית הימים". כלומר, לכל אחד יתגלו המושגים והמדרגות העליונות, מהות הנבראים וההתנהגות שלהם בעולם הזה, שהם טביעת חותמו של העולם המשגיח העליון.

גילוי העולם העליון – זאת לא פעולה חד פעמית, אלא השגה הדרגתית במשך פרק הזמן המספיק לכך. להשגות ההדרגתיות של העולם העליון קוראים "מדרגות", משום שבדרך ההשגה הן ממוקמות אחת מעל השנייה, כמו מדרגות של סולם.

מתנגדי הקבלה יכולים לטעון נגד העיסוק בה ולומר, שהחוכמה הזאת מיועדת רק למי שזכה כבר, במידה כזו או אחרת, לגילוי הכוח המשגיח העליון. ואם כן – מה החובה והצורך שיכולים להיות לרוב העם בלימוד החוכמה הזו?

אבל יש פעולות, שכל אחד בעולם הזה צריך לבצע, כהכנה להשגת מטרת קיומו, שהיא השגת הכוח העליון. ומכיון שגילוי הכוח העליון מתרחש במידת ההשתוות אליו, צריך שתהיה לאדם כוונה להידמות לכוח העליון בשעה שהוא לומד קבלה. ודווקא ככל שיש לאדם מידה גדולה יותר של כוונה כזאת, הוא מגיע לגילוי הכוח העליון, באופן מהיר ויעיל יותר.

ומכיון שמלכתחילה אין לאדם כוונה להשתנות בתכונות שלו, מתכונות אגואיסטיות לתכונות אלטרואיסטיות, אז כדי לקבל השתוקקות מינימאלית להשתוות, האדם זקוק לסביבה, לחברה, שתעורר אצלו את ההשתוקקות לזה. (ראה על כך במאמר "החירות").

באופן כזה, לימוד חוכמת הקבלה נעשה בשני שלבים:

1. השגת ההתגלות של הכוח העליון;

2. חקירת הכוח העליון והשימוש בו.

את שני השלבים האלה עובר האדם בלימוד חוכמת הקבלה. מכאן רואים את ההבדל בין חוכמת הקבלה ובין מדעי הטבע. ההבדל הוא בכך, שאת מדעי הטבע אנחנו משיגים באמצעות החושים שכבר יש לנו, ואילו את חוכמת הקבלה אנחנו מתחילים ללמוד כשאנחנו עדיין לא מרגישים בכלל את מושא המחקר, וככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו רוכשים חוש חדש, ואז מתחיל השלב השני בחקירת העולם העליון והכוח המשגיח – חוכמת הקבלה עצמה. ואילו השלב הראשון היה רק שלב של הכנה. כמו שכל מקצוע בעולם שלנו מחייב שקודם ילמדו אותו, ואז ישתמשו בו במציאות.

החובה בהעברת שיטת ההשגה

על פי החוק הכללי של הטבע, כל אדם בעולם צריך, בסוף התפתחותו, לגלות בתוכו את החוש השישי ולהשיג בעזרתו את כל הבריאה. ובהתאם למטרה הזאת של הבריאה, חלה על קבוצת המקובלים חובה:

• ללמד את העם שלהם שיטה לפיתוח החוש השישי;

• שכל העם יעביר את השיטה הזאת לכל האנושות.

ובזה שלא מקיימים את השליחות הזאת טמונה הסיבה לאנטישמיות, שזוהי הטענה של אומות העולם כלפי עם ישראל על ההתנהגות השגויה שלו, על מניעת הטוב מבעליו, ההרגשה שעם ישראל אשם. והרגשת האשם הסמויה קיימת גם אצל היהודים עצמם.

מצד שני אפשר לומר, שדווקא על בסיס הקבלה, לאחר שהיא נעלמה מהשגתם הגלויה של היהודים והשאירה רק מסורת על העבר, נוצרה היהדות – הפעולות הטקסיות ההמוניות, שמהן נוצרו, מאוחר יותר, הנצרות והאיסלם.

ודווקא משום שנשארו אצל העם רשימות מההשגה של אבותיו, הוא החליף את ההשגה האבודה במסורות ובטקסים חיצוניים. לאחר מכן נעלם גם המושג של רמת הקליטה השונה של העולם, והם כבר לא הבינו שאבותיהם חיו ברמה אחרת של קליטת עולם.

בעל הסולם מתאר את זה במשל על אדם שהגיע למקום מרוחק ושכח את ביתו, עד שיום אחד נופל לידיו ספר שמספר על ארץ רחוקה ונפלאה, והוא מתחיל להיזכר שהוא מגיע, ככל הנראה, משם. וכך גם כולנו צריכים לחזור לקליטת העולם העליון.

הניסוח הנכון של חוכמת הקבלה

עד היום, אף מדען מקובל לא הצליח לגלות דרך, שבעזרתה אפשר יהיה לעסוק בחוכמת הקבלה בפומבי, שכל העם יוכל לעסוק בו, דרך שתאפשר להסביר את האופי של כל מילה ומילה. רק המקובל האחרון של המאה ה-20 – יהודה לייב אשלג (בעל הסולם) הצליח לגלות ולהסביר בחיבוריו את הדרך המתאימה לכולם אל מטרת הבריאה. הדרך הזאת נקראת "דרך ההתלבשות". הגילוי של הדרך הזאת אינו נזקף לזכותו של בעל הסולם, אלא בא כתוצאה מההתפתחות של הדור שלנו ומהנכונות שלו להגיע לגמר התיקון.

אף על פי שכדי לפרש את חוכמת הקבלה אפשר להשתמש במדעים החיצוניים, משום שהם כלולים בחוכמת הקבלה, אבל ההסבר הטוב ביותר של המדע הזה הוא בניסוח החוקים של העולם העליון על פי יחסי שורש וענף, הסיבה והתוצאה.

ולכן בעל הסולם הוא הראשון שמסביר את חוכמת הקבלה על פי יחסי שורש וענף, הסיבה והתוצאה, והלימוד על פי השיטה שלו מאפשר הבנה של כל ספרי הקבלה.

השגת חוכמת הקבלה

השגת חוכמת הקבלה נעשית באמצעות:

1. הבנת הטקסט –העולם שלנו פרוס מול החוקר, אבל על החוקר לגלות חריצות רבה כדי להבין את העולם הזה, אף על פי שהוא רואה את הכול בעיניו.

2. הרגשת הטקסט – מלבד המידע, טבועה בטקסטים הקבליים תכונה מיוחדת, המאפשרת לכל מי שעוסק בהם להיכנס בהדרגה להרגשת העולם העליון, אף על פי שהוא עדיין לא מבין את מה שכתוב.