אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / כתבי הדור האחרון / חלק ג

קטע א

קומוניזם פראגמעטי

קבלת הדת של "ואהבת לרעך". פשוטו כמשמעו.

חלוקה צודקת של הרוחים שכל אחד יעבוד כפי כשרונותיו – ויקבל כפי צרכו.

הרכוש מקוים, רק הבעלים אסור לו לקבל מרוחים יותר מכפי צרכיו.

סוג א' של הרכושנים יהי' עם פקוח צבור, סוג ב' בנאמנות עצמו או ע"י פנקסים.

המובטלים יקבלו צרכיהם בשוה עם העסוקים.

החיים בדרך קאמוניע יקבלו אותם הסכומים כהעובדים הבעלי בתים, ואת הריוח שירויחו ע"י חיי השותפות יעשו מהם רכוש צבורי בשייכות פרטי לאותו הקיבוץ.

השתדלות לבנות חיי קאמוניע גם לפועלים בעיירות.

המעלות

העובדים ומכ"ש המפחדים מפני ביטול עבודה ודאי יקבלו עליהם הדת – שישיגו בטחון בחייהם.

סוג רכושנים אידיאליים יקבלו ג"כ הדת.

ע"י הטפה על בסיס דתי יש לבסס דעת הצבור אשר המקבל יתר מצרכיו הוא דומה להורגי נפשות, באשר בשבילו יוכרח העולם להמשך ברציחות ובנימוסי היטלער ובמלחמות נוראות, ועי"ז יעשו נפשות רבות לקומיוניזם.

ע"י דוחק של חוזים ושביתות אפשר למרר חייהם של הרכושנים שיקבלו עליהם את הדת, מתוך שאינו נוגעים ברכושם רק ברוחים.

מתוך שהדת יהי' בין לאומי אפשר לקנות ע"י כסף וע"י השפעה דתית את לב השע'כין הערבים, שיקבלו הדת בשותפות עמנו לאגודה אחת ויעשו נפשות בין העובדים והרכושנים הערבים.

מזה יצמח טובה לציונות, כי מאחר שיקבלו הדת שמחייב: אהבה והשפעה לכל האנושיות יחד במדה אחת א"כ לא ייצרו עינם על גזל הארץ, כי יבינו שהארץ לה' הוא.

רמת החיים של הערבים, יהי' שוה עם רמת החיים של היהודים, וזה יהיה בקשיש גדול לעשיית נפשות ביניהם.

קטע ב

דעת יחיד ודעת הצבור

כמו שיש דעת היחיד שהוא כח השיפוט שלו ששם נעתקים כל המעשים המועילים והמזיקים וכמו שמסתכל במראה הולך ובוחר המועילים ודוחה המזיקים. כן יש שכל משותף לכל הצבור ששמה נעתקים המועילים להחברה עם המזיקים, ודעת הצבור מברר להמועילים להם ומהללים לעושיהם, ולהיפך הם מגנים לעושיהם שמכאן נולדים אידיאליסטען ומנהיגים וחוקים וגעשמאקען [2] וכו'.

הקלקול שבדעת הצבור: רוב בנין

עד היום היה כח ההנהגה וכח השיפוט רק להתקיפין שהם רוב בנין, כמ"ש שכ' אנשים מנהיגים לכל פראנקרייך [3] והם העושים דעת הצבור. והמשפט והמוסר והדת סדרו להם לתועלתם. ולפי שהם המנצלים לרוב מנין של הצבור נמצאים כל אלו הדת והמשפט והמוסר רק מזיקים להצבור. כלומר לרוב מנין.

ויש לזכור שהמשטר הנוכחי של רוב בנין היה מספיק לגמרי עד היום. מפני שלהמונים לא הי' כח השיפוט כלל, וכל החורבנות שקדמו להסדר המדיני של היום הי' רק בין התקיפין לבד.

אמנם לא בדור אחד השיגו הסדר של היום אלא על חורבנות נוראים, עד שהשכילו את הדת והמוסר והמשפט שהביא סדר לעולם.

בנין החדש

ובדורות אחרונים ע"י הצוואנג שמללע [4] וע"י הדעמאקטראטיע והסאציליזם התחילו ההמונים לפקוח עיניהם ולקבל הנהלת חברה לידי עצמם לרוב מנין. וכיון שכן מצאו הדת והנימוס והמשטר והמשפט שלום שכל זה הוא לרעתם כי כן הוא האמת כנ"ל כי הם משמשין לרוב בנין לעשרה פ"ס [5] של הצבור ולכולם מזיקים.

וע"כ נולדו לנו ב' תמונות במשטר ההמונים.

·או כנאציסטען שפרקו עול מהדת והנימוס ומשפט ועושים כמעשה אדם הפרימיטיבי שקדמו לסדרי החיים של רוב בנין.

·או כהסאוויעטין שעשרה אחוזים מהצבור שולטים בדיקטאטורע על כל הצבור. וזה אי אפשר להמשך זמן רב. לפי הדיאלעקטיזם ההיסטורי.

"ואם יתבטל הנימוס ח"ו ימחו אויבי ישראל [6] כולם" בקיצור אנו חוזרים בהכרח ובהחלט אל אדם היער. עד שגם (ההמונים) הרוב מנין ילמדו הדיאלעקטיקא על בשרם ועצמותיהם הם (כמלפנים הרוב בנין) ואז יסכימו על סדר.

ומכאן שהנאציזם אינו פאטענט גרמני

אם נזכור שההמונים אינם אידיאליסטען – אין עצה רק הדת שממנה נאצל כטבעי, הנימוס והצדק. אבל עתה ישמשו הרוב מנין. והכיצד? אין זה אלא הדת של השפעה.

העקרון השפעה לזולתו, ההנהגה: חובה למינימום, ומצוה לרמת חיים.

המטרה: דבקות ה'.

נאציזם הוא פרי הסאציליזם

כי אידיאליזסטען מועטים הם והנושאים האמיתים הפועלים ואכרים הם אגאיזטען. ובכל אומה אם יעמוד איזה דרשן כהיטלער שסאצליזם לאומי יותר נוח ומועיל להם מאינטערנאציעלי למה לא ישמעו לו?

א.אם הי' הנאציזם וחורבנם מושכל באיזה שנים מקודם והיו איזה חכמים מטכסים עצה להצילם ע"י דת אדוק שיספיק להגנה. האם הי' אסור מטעם שקר?

ב.אם לאחר המלחמה יבואו האומות לכלל הבנה שמוכרחין לפזר דוקא לישראל לד' רוחות ולגרשינו מארצינו ובא אחד והטביע הדת מחדש (כדי לעמוד במס"נ) [7] בינינו ובין האומות ועי"ז יסכימו להיפך שגם בני חו"ל יבואו להארץ. האם הי' זה איסור?

ג.אם יתגברו ח"ו הנאצים וימשלו על העולם וירצו לאבד שארית יעקב, אם מותר להטביע הדת בכל האומות כדי להציל האומה?

פרגמאטיזם

מקורה של האמונה בצורך, והאמת בה עד כמה שמספקת להצורך הזה (זיעמס). [8] הרי שהצורך הוא סיבת האמונה והספקת הצורך היא אמיתיותה.

ב' צורכים:

הא' – צורך חומרי, שהוא לביסוס חיי החברה. והיא אמיתיותה.

הב' – צורך נפשי שמאוס לו החיים זולתה. וזהו לשמה.

וכמובן שחכמי הדת באים מצורך נפשי. אבל "משלש"מ [9] בא לשמה".

עי' ב- אמת פראגמטי. [10]

מגמת החיים

א.להביא פרוגרעס ואושר להחברה והוא מהמדע המאדרני.

ב.שע"י שכלול כל הכחות שבנפש יזכה לכבוד בחייו ושם טוב לאחר מותו, וע"ז מלגלג קאנט שהיא אגואיזם. והורה רק שללק"פ. [11]

ויש להבין אם לא כדאי לחיות בשביל עצמי תאמר שכדאי לחיות בשביל אלף כמוני או מיליארד:

ומכאן שהמגמה היא לתועלת הבורא. או לפרטיותו עצמו או לכל העולם שיזכו לדבקותו ית'.

אמת ושקר

אמת ושקר הוא העתקה פסיכיס מן הויה והעדר שהם תעזיס ואנטיטעזיס, שמתוכם נצמח "אמת לשעתו" שהוא סינתעזיס. וזהו אמת פראגמטי ונמשך זה עד שיתגלה "אמת מוחלט", שאין במצפוניו שקר.

משל ד' (עי' לעיל) [12] אם הי' בזמן האדם הקדמוני הפרימיטיב שהיו גוזלים ורוצחים איש לחבירו כחית היער אם הי' מתיר להנהיג ביניהם משטר דתי?

משל ה' (עי' לעיל)
בקטנותי לא רציתי לקרות ראמאנים בכדי לא לעסוק בשקרים, ולא קריתי רק הסטאריע.[13] וכשגדלתי והבנתי התועלת שבהם שהם מפתחים הדמיון אז נעשו לי לאמת.

הצורך

מבחי' לשמה הוא צורך נפשי. ויש להודות כי מועטים הם (ע"ד שאמרו "ראה צדיקים וכו' ושתלן בכל דור") [14] שיהי' להם תביעה מלידה. אמנם ישנם כזה שמואסים בחיי חומר ואם לא ישיגו מטרת הדביקות הי' מאבדין עצמם.

העקרון הדתי, מתוך שלל"ש בא לשמה

והכין ההשגחה הנהגת הבריות בדרך אגאיסטי שבהכרח תביאה לחורבן העולם אם לא יקבלו הדת להשפיע. וע"כ יש בה צורך פראגמעטי. ומתוכה בא לשמה.

מהו צורך נפשי

כמו שלעור לא יושג צבעים ולסריס אהבת המין כן החסר הצורך נפשי א"א לצייר לו הצורך הזה. אמנם צורך מחויב הוא.

מעשה מצות

מעשה מצות מסוגלים לעשות לו צורך נפשי.

מוסריות נימוס

מוסריות נימוס פירושה, מדות טובות שלעמל"פ, [15] וללא הכרח חיצוני, רק שמבוסס על אולטרואיסם והרגש אחריות כלפי החברה האנושיות. מושג ע"י חינוך.

אמנם החינוך צריך לדעת הצבור שיפרנס ויקיים ויעמידו אחר יציאתו מרשות החינוך.

ודעת הצבור אינו נמשך מחינוך אלא רק מתועלת הצבור.

ותועלת הצבור נערך רק בפי המדינה הפרטית של אותו הצבור שבהכרח הוא בסתירה לעמים ומדינות אחרות – ואיך יועיל ע"ז חינוך. והראיה כי עוד לא נברא הנימוס ואפי' הדת שיספיק "לבין לאומיות" כי הרציחה והגזילה וכו' שולט בכל חמתם. בלי שום נימוס כל שהוא ואדרבה הרוצח הגדול פטריאט ומנומס יחשב וכהיום לנימוס בין לאומי צריכים.

לאגאיזם צבורי אין תקנה רק דת

לאגאיזם צבורי אין תקנה רק דת כי החינוך שאינו מבוסס על כלום בנקל יוכל איזה רשע ערום להחריבו, והראיה, גרמניא. ואילו קרה היטלר לגרמניא דתית לא הי' עושה כלום.

האגאיזם הטבעי

האגאיזם הטבעי לא תשבור בדברים מלאכותיים כגון חינוך ודעת הצבור. ואין תקנה לזה רק דת שהוא טבעי.

תועלתיות כפול

דת ההשפעה מביאה תועלת הן לגוף והן לרוח וע"כ מוכרח ומוסכם מכל השיטות שבעולם, עי' להלן באורך.

מאטיוו פאוור[16]

ב' בחי' בו: או כח המושך וויז-א-פראנטא, או כח הכפיה וויז-א-טרגא. [17]

ואיך יועיל החינוך בעת שיוצא בן חורין לעצמו, ואין לו שום מאטיוו פאוור על החובות שנתחנך שהרי אין בהם כח מושך ונעדר גם מכח הכפיה.

השארת הנפש

הוא מובן מאליו בהיותה חלק אלקי ממעל. אמנם אינה באה בחכמת הקבלה, כי שום עצם אינו בא בהשגה. אכן הנפש מתגלית להאדם הנושא אותה רק ע"י פעולות, ופעולותיה הוא רק השגותיו ית' בלבד.

ומכאן מובן שהפתגם "דע את עצמך ותכיר כל" הוא מ... פילוסופי כי בקבלה צריכין לומר להיפך, "דע הכל ו... תשיג את עצמך". שאין עצם נפש מושג כלל רק פעולות בלבד שהם השגות שמותיו ית'. דהיינו רק סוביעקטיבי.

ה' חושים

סגולת מעשי המצות הוא כמו בגשמיות שהמעשים מגירים החושים, וכשנשאר ... החושים במח הזכרון נעשים שם לדימוים של מועיל ומזיק ורכוש, וכשהשכל או הרצון או שומר הג... מסתכל בהמראה של הזכרון, הולך ומברר את הדימוים ומקרב האמיתיות דהיינו המועיל או הרכוש ודוחה הכזבים שהם המזיקים. ולפי בהירות הבירור יגדל השכלת האדם. ואם במאתימאטיקע ירגיל לה דימוים מועילים בבהירות ואמיתיות. וגם בחסכון זמן כי אלה יועילו לו בבחי' רכוש קיים. וכן בניגון או ברפואה ותכונה.

ועד"ז סגולת מעשים רוחניים ש... המצוות שהם מגירים החושים האדם הרוחניים. וכאן יש ב' מיני חושים או רשר"ד [18] רג... וכן חג"ת נ"ה [19] גופנים: כי התמדת המעשים טובים מ... בהעובד רוח "אהבה", ובהצטברה לשיעור חשוב מ... בו חוש ה"יראה" שלא לחטא ולאבד האהבה, וכשבט... בעצמו שיש לו חוש אהבה ויראה נולד בו חוש התפא... על חבריו שלא זכו לזה (וזהו רכוש). ואחר ג' חושים ה... נולד בו ה"נצח" כגבור מושל ברוחו, ולפי כל הרגשי ד' החושים אלו נולד לו "הוד" שמודה במציאות השי"ת.

ובכל מצוה שמוסיף מתרבה בו ה' חושים תתאין הנ"ל וטעמי מצות. וכשמתקבצים לשיעור הנרצה נולדים בו ה' חושים עליונים רשר"ד לראות כבודו ממש ולשמוע קול ה' ולהריח ביראתו ולדבר
לפני' ית'.

וכשזוכה יותר נשאר בזכרונו דימוים מהתפעלות ה' חושים תתאין וה' חושים עלאין, שכמו במראה השכל מסתכל בהתפעלויות אלו ומברר המועילים והר... ודוחה המזיקים, ולפי בהירות הבירורים יגדל דעת ה'.

לוקסוס, ורכוש מצטבר

כמו בגשמיות כן במושכלות ... בחכמות חיצוניות יהי' חכמת הכלכלה ... ורפואה בחי' בירורים של המועילים לרמת החיים לש... ללוקסוס, שהוא דרגה א' של רכוש. ודרגה ב' הוא רכוש מצטבר שאינו עומד לשימוש כמו העשירות: והוא חכמת המאטע... ותכונה וניגון.

ועד"ז ברוחניות הבירורים העומדים לשימוש ... הם לרמת חיים רוחניים ורכוש בלתי מצטבר.

ויש בירורים גבוהים שאינם משמשים לרמת חיים, רק לבח' רכוש מצטבר ולבחי' קנין חשוב כמו העשירות והתכונה והפילוסופיע.

אבל אלו ואלו באים מדימוים רוחנים שקבל פעם בהחושים. שברירת המועיל או לו או לאחרים נק' דעת ה'. ודע שבחכמת הקבלה יש ג"כ ב' מיני רכוש הנ"ל.

פאראלעטיזם פסיחוופיזי

שתי דרכי הופעה של מהות אחת. כמו הרעם והברק. וזה סוד "מע"ט [20] ותורה". אמנם האדם מרגיש תחילה את ההסבר הפסיכי ואח"כ הפיזי. כמו באהבה שהמקבל מתנה מרגיש תחילה בשכלו שהנותן אוהב אותו ואח"כ נזרמים ומתפשטים בו ניצוצי אהבה ... ראש מגלה הוא פסיכי ובתוך הוא התלבש...

מקור כל הטעותים שבעולם

מקור כל הטעותים שבעולם: אידיאה: פירושה שלוקחים איזה מושג או דימוי שהיה פעם מלובש בגוף ומציגים אותו כאוביעקט מופשט כמו שלא הי' פעם בגוף, כלומר שמשבחין אותה או מגנים לה לפי הערכה המופשטת הזאת.

והצרה הוא, כי המושג אחר שנתפשט מהגוף כבר נאבד לו בדרכו חלקים חשובים ממשמעותו הראשונה שבעת התלבשותו הגוף. והדנים אותו לפי המשמעות הנשאר בו מחויבים לטעות בהכרח.

למשל. האמת והשקר בעת שפעלו בגוף אנחנו משבחים האמת לפי רוב תועלתו להיחיד או לה...

ואנחנו מגנים השקר לפי רוב הזיקו להכלל ופרט. אמנם אחר שנתפשטו האמת ושקר מהגופין ונעשו מושגים מופשטים כבר נאבד מהם עיקר משמעו... וקנו קדושה או טומאה בצורתם המופשטת, ולפי... אפשר להמעריך לשבח את האמת גם בעת שהוא מזיק גדול להכלל או פרט, וכן לגנות ... את השקר גם בעת שמביא תועלת היותר גדול להפרט או להצבור. וזהו טעות מר המזיק לב... ואין אדם חפשי לשאול לעצמו מי קדש האמת הזה? או ... טימא ואוסר השקר הזה?

תועלתיות, למעשה הכל מודים בה

כי החולקים הוא ... שיש להם תועלת נפ... ונימוסי מוסרי שלפעמים בסתירה לתועלתיות גופנית. אמנם ביסוד הרי המוסר והדת ג"כ תועלת ... הכל אלא אושר רוחני ומהו הנ"מ. [21]

ואין שוטה שיעמול עצמו בלי תועלת לא לגוף ולא לרוח.

תועלתיות הכפול

ולפי"ז מוכרח תורת ההשפעה לזולתו מכל דרי עוה"ז יח... שהרי בה תועלתיות גופני וגם נפשי לפי חכמת הקבלה.

תסביך מעורפל שיש לפתרו אחת לאחת בזה אחר זה

עיקר הקושי, הוא שיש כאן סב... מסובך של כמה ספיקות המשתלבים זו בזו:

הא' – אפי' שלא לקחת בחשבון את האמיתיות יש שאלה אם הוא תועלתי בהחלט?

הב' – אפי' אם הוא תועלתי אם אפשר לקיימו בפועל?

הג' – מי המה האנשים שיוכשרו לאימון הדור בדבר גבוה כזאת?

הד' – אולי יביא הפעולה הזו בזיון וצחוק מהצבור?

ידיעה

ידיעה היא בא' מג' דרכים; או מבחי' אמפירי שהוא מתוך הסתכלות חושנית (מנסיונות ממש); או "הסתורית", שמתוך תעודות ומסמכים; או מתימטית שמתוך צירופי מספר גודל ותבנית. (ע"י ידיעה) – ...

וחכמת הקבלה מאושרת מכל הג' דרכים הנ"ל.

וכן יש דרך ד' לידיעה שהוא מתוך הקשים פילוסיפיים או בדרך דעדוקטיבי או אינדעקטובי, שפירושו מהכלל אל פרטיו או מהפרט על הכלל. וזהו איסור חמור בחכמת הקבלה. כי כל מה שלא נשיג לא נדע... [22]

[2]טעמים.

[3]צרפת.

[4]"צוואנג" משמעו אילוץ או כפייה, ו"שמעלן" פירושו להצר. נראה כי כוונת הכתוב היא ללחץ האילוצים.

[5]פ"ס: פּרסנט, אחוזים.

[6]יש להניח כי אמירה זו נאמרה בלשון סגי נהור, כלומר הביטוי "חס ושלום ימחו אויבי ישראל" מתכוון לישראל עצמם.

[7]מס"נ: מסירות נפש.

[8]ג'יימס. ראה לעיל הערה .

[9]משלש"מ: משלא לשמה. ראה פסחים נ ע"ב.

[10]בסעיף "אמת ושקר" להלן.

[11]שללק"פ: שלא לקבל פרס.

[12]ראה לעיל בתחילת עמ' 362.

[13]היסטוריה.

[14]יומא לח ע"ב: "אמר רבי יוחנן ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור".

[15]שלעמל"פ: שלא על מנת לקבל פרס.

[16]מוטיב פאואר: כח-מטרה שהוא כח הפועל ומניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק במכונה (מתוך קונטרס "השלום" של בעל הסולם).

[17]וויז-א-פראנטא: כח המושך לאיזה דבר מלפניו. וויז-א-טערגא: כח הדוחה לאיזה דבר מאחריו (מתוך קונטרס "השלום" של בעל הסולם).

[18]רשר"ד: ראייה, שמיעה, ריח, דיבור.

[19]חג"ת נ"ה: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד.

[20]מע"ט: מעשים טובים.

[21]נ"מ: נפקא מינההבדל, שוני.

[22]בכתב היד לא ניתן לראות את סופו של המשפט. בעניין זה נביא דברים דומים של בעל הסולם במקומות אחרים: "וזה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה, 'כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה'" (מאמר "מהות חכמת הקבלה"). "כי זה הכלל, כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם" ("תלמוד עשר הספירות", חלק א', פרק א', אות ב', אור פנימי).