חלק ד
קטע א[1]
הביאור שגם עתה אנו משפיעים ולא ומקבלים הן ממה שאין נוטלים את העודף שאנו מייצרים אלי קבר.
2ומטעם שאם היגיעה של יום מקבל תענוג של חצי יום נק' זה השפעה. ומתוך שכללות התענוג ממועט מאד מהיגיעה שאדם מתייגעים נמצאים כולנו רק משפיעים ולא מקבלים – וזה חשבון מטאמתי.
3הביאור שאנו מתייגעים היום מחמת שעבוד החברה לכה"פ 14 שעות ביום עם צער ומכאובים – שהרי כל מנהגינו באים מהשעבוד לצבור.
...הביאור שאם נשתמש ב"ממשלת הארץ" אפשר להחיש ה"דור האחרון" גם בדורינו זה.
4דבר זה של ההתחרות מתוך היחידיות בהשפעה לזולתו איננה פענטאזיע מופשטת, שהרי משתמשים בה בהחיים המעשיים כגון המפזרים כל רכושם או רובם לצרכי רבים, או חברי המפלגות האידיאליסטים ביותר שמפקירים ומאבדים את חייהם לטובת הכלל וכדומה.
[מעבר לעמוד חדש]
משל למה"ד, [2] לעשיר שהיה לו אב זקן ולא הי' רוצה לפרנסו. הביאוהו להבהמ"ש ויצא הפס"ד שיפרנסו על שלחנו בכבוד לא פחות משהו ממה שמאכיל את ב"ב, ואם לאו יענש בעונש חמור.
וכמובן שלקחו לביתו והוכרח לפרנס אותו בכל טוב אלא לבו היה מלא צער. טען אליו הזקן, בין כך ובין כך אתה נותן לי כל מעדני עולם שעל שלחניך ומה איכפת לך ומה תוכל להפסיד אם תהיה לך גם הכונה הטובה המקובל על דעת כל אדם הגון, לשמוח על אשר יש לך הזדמנות לכבד את אביך אשר פזר עליך כל כחו ועשאך לאיש עם מעמד מכובד בין הבריות, ולמה תתעקש בפנימיות לבך עד להצטער. האם תוכל לפטור את עצמך משהו מחמת זה.
כן הדבר ההוא.
כי סוף סוף אנו משפיעים להחברה ורק החברה מרוַחת מחיינו כי כל איש כקטן כגדול מוסיף אצור ומעשיר את קופת החברה.
והאדם עצמו כשישקול את הצער והתענוג שמקבל יהוה דיעפיציט [3] גדול, וא"כ אתה משפיע לזולתך אלא שהוא בכאב לב וביסורין גדולים ומרים, ומה איכפת לך הכונה הטובה.
קטע ב[4]
·כל מדינה נחלקת לחברות אשר מספר מסוים של אנשים עם אמצעים המוכשרים לספק לעצמם את הספקתם בכל צרכם מתחברים לחברה אחת.
·כל חברה יש לה תקציב שעות עבודה בהתאם לפי תנאי המקום שנמצאים בה, אשר תקציב הזה מתמלא מחציתו משעות חובה דהיינו שכל חבר מתחייב לעבוד מספר שעות לפי כחו ומחציתו השני משעות נדבה.
·אדם שנכשל באיזה עובדה לתועלתו הפרטית, הרי כל עמידתו החברתית מתנדפת והלכה לה באויר החיים של החברה כעננים על פני רוח, מחמת האנטיפיא העמוקה שמקבל מכל שדרות העם אליו.
*
כי אז כל יחיד
א.כל יחיד עומד מדעתו החפשי לרשות הצבור בכל עת ובכל זמן שיצטרכו לו
ב.ההתחרות חפשי לכל יחיד אלא הוא על שדה של השפעה לזולתו
ג.גילוי רצון של קבלה לעצמו בכל צורה שהוא היא פחיתות ופגם גדול מאד עד שהוא עומד בין השפלים והירודים שבחברה
ד.כל אדם בינוני
*
א.יש להם הרבה ספרי חכמה שיטתיים וספרי מוסר המוכיחים את התפארת והרוממות של ההצטיינות בהשפעה לזולתו, אשר כל העם מקטנו ועד גדלו עסוקים בהם ראשם ורובם.
ב.כל מקבל משרה חשובה גבוה מחויב לגמור מקודם קורס מסוים בחכמה האמורה.
ג.הבתי משפט שלהם עסוקים בעיקר בנתינת תוארי כבוד המציינים מדת הצטיינות כל איש בהשפעה לזולתו. ואין אדם שלא יהיה מזויין בתואר כבוד על שרוולו, ועבירה גדולה היא לקרוא שם אדם בלי התואר כבוד שלו. גם עבירה גדולה יחשב לאיש המוחל על כבודו הראוי לו לפי תואר הכבוד.
ד.התחרות גדולה נמצאת להם בהשדה פעולה של השפעה לזולתו עד שמרביתם מביאים את עצמם בסכנות נפשיות, כי דעת הקהל מחשיב
ומכבד מאד בהתפעלות יצאה מהכלל את התוארי כבוד ממדרגות הגבוהים בהשפעה לזולתו.
ה.אם מכירים באיזה אדם, שעשה לצרכיו איזה עבודה כדי להטיב מעט לעצמו ביותר ממה שנקבע לו מסדרי החברה, נעשה בזה ביזוי גדול בעיני החברה עד שבושים לדבר עמו, וגם פוגם כבוד כל המשפחה שלו במדה מרובה מאד. ואין תרופה למכתו זולת לבקש עזרת בית המשפט שיש להם אופנים מסוימים איך לעזור לאומללים כאלו שאבדו עמדתם בהחברה, אשר עפ"ר משנים לו את מקומו, כי דעה קדומה, כי אין לשנות דעת הקהל.
ו.אין מלת עונש מצויה כלל בחוקי בית המשפט כי לפי החוקים שלהם נמצא תמיד שהנאשמים ביותר הם מרויחים ביותר. למשל אם הנאשם עבר שאינו ממלא את שעות העבודה אז או שמפחיתין לו את הזמן עבודה או שמקילין לו או שמשביחים את אורח הספקתו, ולעתים מקציבים לו זמן טיפול בבית החינוך ללמדו מעלתה הרבה של "השפעה לזולתו". הכל לפי ראות עיני השופטים.
*
א.המדינה מחולקת לחברות. מספר אנשים המוכשרים לספק לעצמם הספקתם בכל צרכם יכולים להבדל לעצמם לפי רצונם בחברה מיוחדת.
ב.החברה הזאת יש לה תקציב של שעות עבודה במספר מסויים בהתאם עם התנאים שנמצאים בהם דהיינו לפי תנאי המקום ולפי טעם החברים שבה.
ותקציב הזה מתמלא משעות חובה ומשעות מתנדבים ועפ"ר עולים שעות המתנדבים כמחציתם של שעות חובה.
השעות עבודה באים מד' סוגים המתחלקים לפי הכח לעבודה: סוג א' החלשים, סוג ב' הבינונים, סוג ג' האמיצים, סוג ד' הזריזים.
אשר של העבודה של שעה אחת מסוג א' נותן סוג ב' שתי שעות, וסוג ג' ד' שעות, וסוג ד' ו' שעות.
וכל אדם נאמן להתאים לו הסוג וכל אדם נאמן להעריך לעצמו את הסוג המותאם לכחו כעבודה.
קטע ג
1.הקדמה האנושיות תולדה ישרה מהדת.
2.ותהליך הדת בעגולים באה שבנקודת השפלה בא חורבן האנושיות בשיעור חורבן הדתיות, וע"כ בע"כ [5] מקבלים הדתיות ותנועת העליה מתחלת מחדש ונעשה עיגול חדש.
3.מדת גדלו של העיגול לפי אמיתיות הדת שנחשב "לבסיס" בעת העליה.
תכנית א'
כמו שדרישתנו מהמשחקים בתיאטרון שיעשו כל מה שבכחם עד שיפתו את יד הדמיון שלנו לחשוב את הצגותיהם למציאות ממש,
כן חפצינו ממבארי הדת שיוכלו לדבר על לִבֵּנו כל כך עד שאמונת הדת יתפוש בלבותינו כח של מציאות ממשי.
כבלי הדת לא יִכבַּד כלל על האינם מאמינים, כי דרישת המצות "שבין אדם לחבירו" מקובל בלאו הכי ו"מבין אדם למקום" די רק באיזה מצות בפרסיא כגון שמת"י.
תכנית ב'
"טבע בגי' אלקים".[6] וא"כ כל מה שמחייבת הטבע ... דבר ה'. אשר התועלת החברה הוא שכר והזק החברה הוא העונש.
לפי"ז אין שום טעם להפך אלקים לטבע ...ומר[7] בורא עור שלא יראה ולא יבין למעשי ידיו, ומוטב לנו ומסתבר בדעה כל איש בריא כי יראה ויודע הכל שהרי הוא מעניש ומשכיר כמבואר. כי הכל רואים שהטבע הוא מעניש ומשכיר. והיטלר יוכיח.
תוכנית ג'
כל השכר המקוה מהשי"ת וכן מטרת כל הבריאה הוא דבקות השי"ת בסוד "מגדל מלא מכל טוב ואין לו אורחין",[8] והוא מקובל לדבקים בו ית' באהבה.
וזה ברור שתחילה יוצאים מבית אסורים שהוא יציאה מעור גופו ע"י השפעה לזולתו, ואח"כ באים להיכל המלך שהוא הדבקות בו ע"י הכונה להשפיע נ"ר ליוצרו.
ולפיכך עיקר המצוות הם בין אדם לחבירו. והמעדיף מקודם את המצוות שבין אדם למקום דומה לעולה על מדרגה ב' מטרם שעלה על מדרגה הא', כי ברור שישבר את רגליו.
אמונה בהמון
כמ"ש
"קול המון כקול שדי". אכן אין זאת אומרת, אלא, שלפי המציאות בחרו את הרע במיעוטו ובשיעור הזה הולכים בדרך הטוב תמיד, אמנם ודאי שצריכים לשנות את המציאות באופן שיוכלו לקבל דרך השלם לגמרי. והבן. והן אמת שכח השמירה שבההמון בכללם בוחר להם דרך לפי המצב. וע"כ מאחר שקלקלו בפירוש התורה והמצות לכן פרקו עול. אמנם חוב קדוש הוא למצוא פירוש בחברה לאמתו, ואז אדרבה יהי' כח השמירה שבהמון כח מחייב לשמירת התורה והמצות.
*
... צבורי ממדרגה ראשונה.
להכין דרך ניסה (טעמא)
א.הנאציזם: אגאיזם; והאינטרנ': אלטרואיזם.
ב.לחתור תחת הנאציזם. אי אפשר, כי אם בדת של אלטרואיזם.
ג.רק הפועלים מוכנים לנושא הדת הזה, בהיותו מהפיכה בתפיסא הדתית.
ד.לתפיסא דתית זו יש ג' תפקידים:
הא' – לחתור תחת הנאציזם.
הב' – להכשיר להמון לקבל על ידיהם המשטר השתופי, שלא יכשלו כהרוסים. (וזה לפי המונח: שקדמה האנושיות רק בדת באה) כי כל כמה שהעובד צריך תמורה בעד עבודתו, אין המשטר מתקיים כדברי מארקס.
הג' – לגזול את הדת מידי הרכושנים ולהפכו למכשיר בידי העובדים.
ה.תחילה יתקבל ע"י העובדים ועל ידיהם לכל ישראל. ועד"ז לאינטערנאצ' של כל האומות ועל ידיהם לכל המעמדות שבין האומות.
ו.המהפיכה בתפיסא דתית פירושה, כי תחת שהנזירים עד עתה היו מבלי עולם וכשיקבלו ענין האלטרואיזם יהיו הנזירים בוני עולם, כי מדת החרדות ישוער במדת העזרה להחברה: כדי להשפיע נ"ר ליוצרו.
ז.תפיסא זו מתבארת בקרוב לב' אלפים דפין[9] המבאר כל רזין דאוריתא שעין אנוש לא ישורנם והיא תכריח לכל אדם להאמין באמיתיותה, כי יראו שדברי ה' הם, כי גנזי חכמה מפוארה המיוחסת לנבואה מעידה על אמיתיותם.
ח.המפיץ של הדת: צריך להיות מסוגל לתכנית הא' שיביא אמונה כמה שאפשר בהעם.
ומלבד זה צריך שיביא הספקה גמורה לדצח"ם, שלולא זה אין לו להדת זכות קיום כמאמר הרמב"ם, שדומה לשורה של עורים שרואה אחד עומד בראש השורה. דהיינו שבחי' המדבר צריך לעמוד בכל מקום ובכל דור בראש השורה, וא"כ כל דת שאינו מבטיח להוציא אדם אחד מאלף להיות למדבר אין הדת ההוא בר קיום.
ט.הפצת הדת האהבה הוא ע"י תורה ותפילה המתאימה להגביר בהאדם מדת השפעה לזולתו. ואז נמצא התורה ותפילה כמו המחדד את סכינו שיכול לחתוך ולכלות עבודתו במהרה, לאפוקי[10] מהעובד בסכין מטומטם שנדמה לו שטוב יותר לבלי לבלות זמן על חידוד הסכין, והוא מוטעה כי עבודתו מתארכת ביותר.
(גם זה מובן על המונח שאין קידמה לאנושיות זולת בדת).
י.(שייך לסעיף ט') תפקיד ד' הוא לטובת הציונות, כי בעת שביתת הנשק כשיחתכו גורלות מדינות לא יהי' לנו אותם השונאים מהשמרנים החושבים אותנו למחוסרי דת כנודע מדברי ווייצמאן,[11] והמתווכים בטח יהיו מהשמרנים הללו.
[1]נראה כי הנאמר בקטע זה מהווה הרחבה לדברי בעל הסולם המובאים במאמר "השלום בעולם". נביא כאן שתי מובאות ממאמר זה:
"ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה: אחת היא: 'ממשלת השמים', המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק – לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן. ויש – 'ממשלת הארץ' [...] שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן".
"יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של 'השפעה לזולתו', שהרי הבורא ית' כולו משפיע [...] לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו". מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, – נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של 'קבלה לעצמו'. [...] וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של 'השפעה לזולתו', ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של 'קבלה לעצמו'.
ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של 'השפעה לזולתו' ולא כלל בצורה של 'קבלה לעצמו'. וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה".
[2]להלן ביאור ראשי התיבות במשפט זה: למה"ד – למה הדבר דומה; להבהמ"ש – להבית המשפט; הפס"ד – הפסק-דין; ב"ב – בני ביתו.
[3]דפיציט: גירעון.
[4]קטע זה כולל ארבעה מקטעים אשר קובצו יחד על פי הקשרם.
[5]ועל כן בעל כורחם.
[6]מנין "הטבע" ו"אלֹה-ים" הוא זההפ"ו (68). הדבר בא להצביע על כך שהכוח העליון פועל על הנבראים דרך הטבע.
[7]מילה זו מקוטעת בכתב היד. ייתכן כי מדובר במילה "כלומר" או "ולומר".
[8]אמרה זו מבוססת על הנאמר במדרש רבה: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולם (תהילים ח) 'מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו', הדא עקתא להן מבריא, אמר להון א"כ צונה ואלפים כלם וגו' למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנאה יש למלך שמלאו" (מדרש רבה, ח, ו).
בעל הסולם מתייחס למדרש זה בקונטרס "השלום", וכן בהקדמה לפירושו "פנים מאירות ומסבירות" על ה"עץ חיים". להלן דבריו בקונטרס "השלום": "פירוש, כי המלאכים שראו כל המכאובים והיסורים העתידים להתגלגל על האנושות, תמהו ושאלו הצרה הזאת למה לך? והשיב להם הקב"ה, שיש לו אמנם מגדל המלא מכל טוב ואין לו אורחים אחרים מוזמנים אליו רק האנושות הזאת".
[9]יש להניח כי כוונת בעל הסולם ליצירתו המרכזית, "תלמוד עשר הספירות", הפרוסה על פני כאלפיים דפים. 16 חלקיו של תע"ס הוצאו לאור משנת 1937 ואילך.
[10]אסתר ד, יד.
[11]הכוונה לחיים ויצמן (1874–1952), נשיאה הראשון של מדינת ישראל.