והנה תראה כי עתיק כולל מ"ה וב"ן ושניהם זכר ונקבה פרצוף א' והנה אחוריים דמ"ה וב"ן באמצע זה הפרצוף ופנים דמ"ה מצד א' ופנים דב"ן מצד הב' וב' בחי' אחוריים ביניהן וא"א גם הוא זכר ונקבה מ"ה וב"ן פרצוף א' אלא שהוא באופן אחר כי בכל חציו הימיני יש מ"ה בפנים ואחור ובכל חצי שמאל יש ב"ן דפנים ואחור אך באו"א יש מ"ה וב"ן אלא שהם ב' פרצופים דבוקים יחד תמיד פב"פ דוגמת עתיק וכל כך הם דבוקים עד שנחשבין שניהן לפרצוף א' ונקרא אבא. וכן באמא היא כך כי הם ב' פרצופים דמ"ה וב"ן אלא שהם דבוקים מאד פב"פ דוגמת עתיק כנ"ל ובזו"ן יש גרעון אחר כי כל מה שהולכין הפרצופים ויורדין ממדרגתן מתגלה מאד פירודם בחי' המ"ה מבחי' הב"ן ולכן נתוסף פירוד בחלק מ"ה וב"ן שבזו"ן והענין כי הז"א כולו בחי' מ"ה והנוקבא כולה בחי' ב"ן והם נפרדים לזמנין אב"א ולזמנין פב"פ והנה דוגמת או"א הם ז"א ורחל השוין בקומתן ודוגמת יש"ס ותבונה הם יעקב ורחל הקטנים מהחזה דז"א ולמטה והבן זה. ודע כי יש יעקב שהוא חצי תחתון דז"א והוא המזדווג עם רחל הקטנה ויש יעקב ולאה בחי' האחוריים דאו"א כלל העולה כי יש עתיק וא"א דמ"ה ועתיק וא"א דב"ן וכנגדן חמש אבא ויש"ס דמ"ה בינה ותבונה דב"ן, וכנגדן ממש ז"א ויעקב דמ"ה רחל ולאה (ס"א רחל) דב"ן הרי (הם) ג' בחי' (שהם ד' ד' ד') כי כך הוא א"א דכורא לגבי עתיק דכורא כמו יש"ס לגבי אבא וכמו יעקב לגבי ז"א וכן כך הוא נוקבא דא"א לגבי נוקבא דעתיק כמו תבונה לגבי בינה וכמו רחל הקטנה לגבי רחל עלאה נמצא כי כשנחבר כל הבחי' יהיה ג' בחי' דזכר ונקבה והם א' עתיק ונוקבא ובהם נכללין א"א ונוקבא. ב' או"א ובהם נכללין ישסו"ת. ג' זו"נ ובהם נכללין יעקב ורחל. וכשתחברם באופן אחר יהיה א"א ונוקבא דעת הכולל חו"ג מכריע בין החו"ב שהם עתיק ונוקבא וכן ישסו"ת הם ת"ת מכריע בין או"א שהם חו"ג וכן יעקב ורחל הם יסוד המכריע בין נ"ה שהם זו"נ כנודע דאיהו בנצח ואיהי בהוד והבן זה מאוד. אך כפי הנראה מדרוש אחר בענין עיבור יב"ח צ"ל לאה ויעקב במקום יעקב ורחל נמצא כי אלו שהם עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא הם נשמה והם ג' רישין ואח"כ או"א וישסו"ת הם רוח והם ג' רישין ואח"כ זו"ן ויעקב ולאה הם נפש והם ג' רישין וז"ס באדרא דרפ"ט ואינון מתתקנין כמה דע"ק ג' רישין מתעטרין ביה הכי כולם בג' רישין. והענין כי הנשמה עצמה יש בה נר"ן וכן ברוח ובנפש נר"ן כנודע כי חב"ד הם כהן לוי ישראל והם נר"ן וכן חג"ת וכן נה"י. ובזה תבין איך נקרא חכמה בלשון נקבה כי הרי הוא בינה דמ"ה וחכמה דב"ן שלהיותה בחי' חכמה דב"ן הוא בחי' נקבה והבן זה מאד. גם בזה תבין מ"ש המקובלים וכן בזוהר פ' פקודי רנ"ט ע"ב כי כל דינין במחשבה אתברירו והוא להיות שם חכמה דב"ן שהוא דינין וזהו בוצינא דקרדקינותא דבטש במוחא ודוגמא אל הנ"ל יש בענין אורות העקודים במטי ולא מטי ובטישא שכתבנו במ"א. גם תבין עם הנ"ל כי כל א' מי"ס הוא פרצוף גמור חוץ מהג' המכריעים שהם דעת ת"ת יסוד שכ"א כלול ב' פרצופים להיותן מכריעים והרי הם י"ב פרצופים בט"ס ולכן הם סוד הנטיעות דאשתהי י"ב ירחין והבן זה. ואפשר כי בספי' העשירית או תהיה בחי' הכתר שהוא למעלה מעתיק או בחי' מלכות שהוא למטה בג' עולמות בי"ע כנודע. גם תבין כי זו"ן כיון שהם נפרדין לגמרי הוכרחו להדבק בראשונ' דיבוק גמור שיהיה ז"א כולל מ"ה וב"ן חו"ג כדי שאחר הנסירה תמיד יהיה לו דיבוק עם נוקבא ואז נשאר הוא במ"ה והיא בב"ן. גם תבין מ"ש באדר"ז דר"צ ובהאי חכמה שירותא וסיומא אשתכח וזה מכח ב"ן אשר שם ומכתר דאתפשט חכמה אתגלייא אמא בינה ה' ראשונה שבשם הכוללת יש"ס ותבונה:
מהרח"ו ואולי אפשר לומ' כי אע"פ שזה מ"ה (נ"ב שהיא דינין וזו חסדים) וזה ב"ן עכ"ז נתהפך הדבר כי כיון שזה חכמה אע"פ שהיא דב"ן נעשה זכר ובינה דמ"ה אע"פ שהיא דמ"ה נעשית נקבה לערך חכמה דב"ן וזהו ענין דבטש בוצינא דקרדינותא בהאי אוירא (נ"א מוחא) והול"ל להיפך כי בטישה זו היא זיווג והורדת הטפה כנודע ונראה אם כן כי שם בוצינא דקרדינותא נעשה זכר להיותו חכמה וז"ס אמא כי היא עטרת בעלה. ואפשר כי עד"ז הוא בחכמה דא"א כי היא כלולה מחכמה דמ"ה ומכתר דב"ן וא"כ כתר דב"ן היא בוצינא דקרדינותא דבטש ונעשה זכר ובטש בהאי מוחא שהוא חכמה דמ"ה גרוע ממנה והיא נקבה כנגדה ונמצא כי האי מוחא סתימאה דא"א אתתקן כעין דוכרא כנזכר באדרא כנל"ח:
מהרח"ו ואולי אפשר לומר כי הג"ר הנזכר באדר"ז הם עתיק ונוקבא תרין רישין ושניהן בחי' כתר דמ"ה ודב"ן ולכן נקרא עתיק עילת כל העילות ונוקבא דעתיק עילת העילת ורישא ג' הוא א"א ונוקבא שהם מכריעין בין העתיק לנוקבא ולפי שא"א לא נעשה רק מחכמה דמ"ה נקרא חכמה סתימאה ורישא תנינא שהיא כתר דב"ן נקרא כתרא עלאה ורישא קדמאה (נ"א תליתאי) נקרא רדל"א עתיק דכורא ויש לזה סמך בכת"י מורי זלה"ה בפי' ספרא דצניעותא שאמר שם כי ראש הא' שורש העצמות וראש הב' שורש הכלים וזה להיותו נוקבא דעתיק שכל הכלים מצד הנוקבא יצאו שהם המלכים דב"ן וראש הג' כלול מב' השרשים שורש העצמות מא"א דכורא ושורש כלים מנוקבא דא"א שהוא ב"ן ולפי ששניהן נקראו מכריע א' נקרא ראש אחד לבד. ונמצא כי א"א כולו נקרא חכמה סתימאה כי הלא הוא חכמה דמ"ה כולו ואפשר כי כתר דב"ן מחציתו תחתון נעשה לו בסוד אור מקיף והוא גולגלתא ונקרא בינה דיליה עטרת וכותרת לבעלה בסוד גולגלת דמוחא. אך ממקומות רבים נראה כי רישא עלאה עתיק לבד וב' רישין הוא באריך: