השער השמונה שער פרקי הצלם ויתחלק לז' פרקים:
מ"ב הג' מוחין בין בצלם אבא בין בצלם אמא יש בכולן עלייה וירידה אור ישר ואור חוזר בין בעיבור ויניקה וגדלות כנזכר במ"א וזהו בכל הפרצופים דז"א ויעקב ולאה ודור המדבר ורחל:
אחר שכבר נתבאר בפרטות כל בחי' שצלם דז"א נבאר עתה בפרטי פרטות באורך כל בחי' התפשטות ז"א ובחי' הצלם כבר נודע כי כל ספי' כלולה מי' וי' מי' עד אין קץ. והנה ז"א בהיותו בסוד עיבור לא נתגלה בו רק ג"ס שהם בחי' נה"י שבו ולא הנה"י של הכללות אלא של פרטות כי ודאי שהעיבור יש בו רמ"ח איברים הנפרטין בי"ס וכל אבר כלול מעור ובשר וגידין ועצמות וענין זה ישנו בין כשהוא בעיבור ובין כשהוא תינוק ובין כשהוא איש גמור ואין הפרש בו במנין איברים כי האברים לא נתוספו כפי הזמנים הנ"ל זולת תוספת הגדלתם בהם בעצמם ואבר קטן נעשה גדול וענין זה נחלק לב' בחי' אם בגובה שהוא באורך ואם בעוביו שהוא הרוחב. פי' כי אם היה אבר הירך או הזרוע זרת ארכו וטפח הקיפו הנה כשיגדל יהיה אמה ארכו וב' טפחים הקיפו נמצא שגדל באורך ובקומה וגם ברוחב העובי וא"כ צריך לידע מה ענין הגדלה זו ובאיזה אופן הוא. דע כי בזמן העיבור בירר מן ז' מלכים בחי' הנה"י שלו כי כן האדם מתחיל לקנות הנפש ואח"כ הרוח ואח"כ הנשמה וגדל ממטה למעלה וכן האילן גדל ממטה למעלה וכן האדם נמצא כי תחלה בירר הנה"י שבו ואינם הנה"י כולם אמנם הנה"י שיש בנה"י שלו לבדו. פי' כי הנה הנצח הכללי דז"א הוא קו ימין ויש לו ג' נקודות רת"ס שהם חח"ן והם חכמה שבו וחסד שבו ונצח שבו וכולם בחי' נצח שבו הכולל דז"א וכ"א מאלו הג' כלול מחכמה חסד נצח כנודע כי כ"א מהג' נקודות הנ"ל יש בכל א' וא' רת"ס נמצא שבחכמה דנצח כללי של הז"א יש חח"ן ונקרא שלשתן חכמה והוא בחי' פרק עליון של נצח הכללי. ואחריו פרק ב' והוא חסד דנצח הכללי ונחלק גם הוא לג' והוא חח"ן והם בחי' פרק אמצעי שבנצח הכללי ונקרא שלשתן חסד שבנצח הכללי. ואחריו פרק ג' והוא נצח דנצח הכללי ונחלק גם הוא לג' והם חח"ן ושלשתן נצח דנצח הכללי והרי הם ט' בחי' בנצח דז"א וזהו ע"ד שהזכיר בתקונים דק"ח בענין טפת הזרע שהוא י' אחת כי אין דבר קטן מנקודת היו"ד ונקודה זו יש בה ג' קוצין וזה רת"ס וכ"א מהן ןיש בו ג' קוצין הרי הם ג' של ג' ג' וכללותן הם י' ולכן אות י' חשבונו עשרה והם י' טפין דאזדריקו מקשת ואתפליגו לי' ניצוצין. ועד"ז הם ט' בחי' בהוד וט' בחי' ביסוד וכולם הם כ"ז בחי' נגד כ"ז אותיות התורה והבן זה והנה זה הטפה שהוא י' בתחלה היא בחינת מלכות ואח"כ בסוד העיבור הוגדלה בבחי' ג' קוצין שהם נה"י ואחר שנולד כל קוץ נגלה בג' קצוות ואז נשלם לי"ס כמ"ש בע"ה באורך. נמצא כי בתחלה היתה טפת הזרע נקודה א' קטנה והענין כי לא נתגלה בו רק בחי' המלכות שבכל בחי' ובחי' כמ"ש בענין הנה"י ומשם תלמד לזה כי איני רוצה להאריך. ואמנם כלל זה יהיה בידך בכ"מ שתמצא ענין נקודה כמו המלכות שמתמעטת בסוד נקודה ואומרת אל תראוני שאני שחרחורת כנזכר בזוהר שיר השירים וכיוצא פי' על בחי' המלכות שבמלכות. ונחזור לענין כי בסוד הטיפה לא ניכר רק המלכות שבכל בחי' ובחי' ואחר כך בעיבור הגדילה הטפה והוא כי נתוספה עליה בחי' הנה"י שבכל בחי' ובחי' באופן זה כי הנה נתבאר שיש בקו ימין נצח דז"א הכללי ויש בו ג' פרקין וכל א' כלול מחח"ן. ואמנם עתה בעיבור נתוסף בז"א ג' הנצחים שיש בג' פרקין ואלו הג' נצחים משמשין לו במקום חח"ן וכעד"ז בקו שמאל בהוד שלו ג' פרקין ונכללו בו ג' הודות שיש בג"פ ושמשו לו במקום בג"ה וכעד"ז בקו אמצעי ביסוד שלו ג"פ ונכללו בו ג' יסודות שיש בג"פ ומשמשין לו במקום דת"י ואלו בחי' ט"ס דז"א בעת העיבור וכולם אינם רק בחי' נצחים של נצח הכללי והודות של הוד הכללי ויסודות של יסוד הכללי. והנה הג"ר שהם הנה"י העליונים ששמשו לו במקום חב"ד הם הנקרא מוחין דעיבור כי שלשתן הם בחי' ג"פ עליונים הנקרא חב"ד דנה"י כנ"ל ודע כי כל בחי' חב"ד שיש בעולם בכל בחי' כולם נמשכין מאו"א ודעת דאצילות כי הם שרשים לכל החכמות והבינות והדעות ולכן א"א לז"א לקבלם אם לא ע"י שאו"א יתנו חלקם מהם עצמן והם הנה"י שבהם להלביש ועל ידם נכנסין ומתפשטין בז"א ויקבלם. ועיין ותבין כי כמו שז"א עצמו עתה הוא בחי' נה"י כעד"ז ממש הוא בחי' נה"י דאו"א להלביש מוחין אלו תוך ז"א. והנה אלו הנה"י דאו"א הם הבחי' אשר נתנו או"א מעצמותן בבנים להגדילם ולתקנן ולסבה זו הבן חייב בכבוד או"א וז"ס שארז"ל ברא כרעא דאבוה וכן אמרו עובר ירך אמו הוא והבן זה כי אינו לוקח רק בחי' הכרעיים והירכיים (שהם) ג"ת נה"י שלהם לבד. והנה ג' בחי' הנצחים הנ"ל המה שהיו בעובר במעי אמו אינם פשוטים זה למעלה מזה אכן הם זה תוך זה כי הנצח שבפרק תחתון מלביש לנצח שבפרק אמצעי ונצח אמצעי מלביש לנצח שבפ"ע נמצא כי אין שיעור אורך העובר רק דבר מועט לבד שהוא נצח שבפ"ת לבד שהוא חלק א' מט' כי הרי אורך הקו כולו של נצח הכללי הם ט' בחי' כנ"ל וכן הענין בקו שמאלי היה ההוד שבפרק תחתון מלביש להוד של פרק אמצעי והוד שבפרק אמצעי מלביש להוד של פ"ע ול
א נתגלה רק הוד של פ"ת לבד. וכן בקו האמצעי יסוד של פ"ת מלביש ליסוד של פרק אמצעי ויסוד של פ"א מלביש ליסוד של פ"ע ולא נתגלה רק יסוד של פ"ת נמצא כי בזמן העיבור לא נתגלה מכל בחי' הז"א רק נה"י תחתונים שבג"פ תחתונים. וז"ס בתוספתא פ' בשלח כי הז"א ג' כליל בג' פי' כי הנה"י שבו היו מלבישין לחג"ת שלו ואלו חג"ת ר"ל הנה"י שבג"פ האמצעיים הנקרא חג"ת של נה"י הכוללים כנ"ל. ומה שלא אמר ג' כלילין בג' וג' בג' הוא לפי שאפילו חג"ת אינן עולין בשם רק דרך כללות יען הם מתלבשין תוך נה"י (פי' כללות ר"ל התלבשות וזכור זה) ומכ"ש שהג' אחרים שבתוך החג"ת אינם מתגלין כלל. ונמצא כי עיקר מה שנגלה הם הנה"י האחרונים לבד וז"ס העובר שמקופל ועומד במעוי דאמא ראשו בין זרועותיו וגופו על ברכיו ועגבותיו מכסין תחת הירכים שלו והוא עגול ככדור מקופל בג' קפולים וז"ש בספרים כי החג"ת היו בכח ולא בפועל כי אע"פ שנקרא חג"ת אינם רק נה"י אלא שנשרשים מכח חג"ת אמנם אינם רק נה"י א"כ הם בכח ולא בפועל וכעד"ז המוחין בתוכם היו בכח ולא בפועל ע"ד הנ"ל:
צמח כי בחי' אלו נמצא בז"א לבד והוא הנקרא תורה לכן הם בחי' כ"ז כמנין אותיות התורה: