ודע כי ב' מיני זווגים הם באו"א זווג חיות וזווג מוחין פנימים שהם נשמות זו"ן פנימית העולמות, ואחד תדיר והב' נפסק לפעמים, ולזווג אחד שהוא חיות וחיצוניות העולמות די שברוחא שבגוה יעלה מ"ן ולכן נעשה שלא על ידינו ולזווג הפנימי הב' צריך שזו"ן עצמן יעלו מ"נ ובחי' הוחין שלהם הם המעלים מ"נ הנ"ל דפנימית וזה אינו נעשה אלא על ידינו. והנה קודם ק"ש של שחרית היה לז"א גם מוחין פנימים דאבא דיניקה והיו חסרים לו מקיפי דאבא דיניקה והם חיצוניות העולמות שהם שמות אלהים ולהמשיך אלו צריך זווג דחיצוניות דאו"א והם יש"ס ותבונה המזדוגים הנעשין בבחינת חיצוניות לבד מעצמם ע"י האי רוחא דשביק בגוו' אשר הוא אז מעלה מ"ן שלא על ידינו אלא ממילא. והענין כי הנה ג' בחי' יש בזווג החיצון, הא' הוא תבונה עצמה הנקרא ז"ת דאמא, ב' הוא רוחא דבגוה המעלה מ"ן. ג' הם המ"ן עצמן, ויש שם ס"ג בתבונה ועם י' אותיותיו הרי ע"ג ופנימיותו הוא שם א"ל שבשם ס"ג. וחיצוניותו הוא שארית הס"ג כשתסיר כללות ג' יודי"ן ואלף שהוא ד' אותיות גימטריא א"ל נשאר ס"ט ועם הכולל הרי ע' משם תקבל הנוקבא ב' (נ"א בחי') מוחין דאלהים שבה ביניקה וזה הארת נה"י דתבונה לתוך נוקבא דז"א. ומקבלת (נ"א ועוד מקבל') המוחין משם ב"ן דחיצוניות ומהמ"נ דחיצוניות. והענין כי שם ב"ן הזה הוא עצמו שם ב"ן ואח"כ תעשהו ציורין ותקח ג' ווי"ן שבו עם הב"ן הנ"ל הרי ע' וזהו רוחא דשדי בגווה והוא בחי' מ"ן (נ"א והוא המוחין) כי נמשך אליה בביאה ראשונה מהזכר עצמו ע"י הזווג אע"פ שהוא ב"ן כבר נתבאר שהגבורה הניתנין בסוד זווג הם זכרים ולא נקבות לכן נקרא בן ולא בת ונקרא רוחא קדמאה דשדי בגווה כי הוא מהברור שנברר מן המלכים לצורך עצמה של המלכות ביסוד שלה בבחי' זווג כנ"ל ונקרא נפשה עצמה וכיון שנמשך מהבירור והוא שורש המובחר מכל חלקי הבירורים של המלכים של בחי' מלכות עצמה שהוא המלך הז' כל שארית הבירורין מחלק המלך הז' הם שעדיין לא הובררו יען אינם חלקי המל' דאצילות עצמה אלא שהם בחי' נשמות ומלאכים וכל הנבראים כי לא הובררו רק בחי' י"ס שבכל עולם מאבי"ע אך כל שאר הנבראים עדיין לא הובררו והם נבררים מדרגה אחר מדרגה עד שיושלמו ואז יבא משיח ב"ב. ולהיות כי שם ב"ן ששבמל' הוא נקרא נפש שבה עצמה ודאי שהוא גדול מכולם כי הוא אצילות עצמה מלך ז' לכן כל המ"נ של המלך הז' אינן נתקנים אלא ע"י שם ב"ן הזה שהוברר מהם. והרי הבנת מה הוא ב"ן ומה הוא מ"נ נמצא כי שם ב"ן קיים לעולם שם כי הוא עצמות המל' נפש שלה אך מ"ן מתחדשים בכל זווג וזווג ומתבררין ואין מ"ן של זווג זו הוא עצמו של זווג ב' והבן זה מאד. אמנם כיון שאותו הב"ן הוא הנפש של המל' הוא שורש לכולם ואם לכולם לכן נתקנו ע"י כנ"ל לכן הוא נותן חלק ממנה בכל נפש ונפש לשמרה בסוד כיבוד או"א ואח הגדול ועכ"ז (נ"א ועד"ז) יש בז"א ב"ן אחר שהוא מה שבירר מששה מלכים לעצמו ונקרא נפש שלו והוא אב לכל שארית ו' מלכים שלא הובררו וע"י מתבררין ונקרא מ"ד וגם הוא נותן חלק מההיא רוחא דיליה לכל הרוחות ואמנם בירורי מלכים שלו הם ע"ב ס"ג מ"ה זכרים אלא שהם כולם שם ב"ן הכולל ונמצאו כולם בחי' ב"ן אלו גבורות ב"ן זכרים ונקרא חסדים ואלו גבורות ב"ן נקבות ונקרא גבורות וכל אלו נתקנו ע"י טפת ה"ח וה"ג משם מ"ה החדש ואלו יורדין מלמעלה מהמוחין דזו"ן עד יסודותיהן וה"ח וה"ג של ב"ן הם העולין לקבלם וכל ד' בחי' אלו מתחברות בנוקבא ומצטייר בסוד זכר ונקבה כל א' מ"ה וב"ן. ונחזור לענין כי עוד יש מ"ן עצמם שהם בחיצונית וזה שם ב"ן בציור כל ה' מהם צורת י"ד והם ה' ידות זולת ג' ווין הנ"ל והם ה' ידות ה' אותיות מנצפ"ך כי הם ה' אצבעות וכל אצבע כלול מכל הי"ד הרי הם ה' ידות אך שרשם יד א' שמאל לבד כנודע והבן זה מאד כי כל מ"ן חיצונית שמתבררין בכל פעם כולם הם בחי' ב"ן זה דציור ובחינותיו הם מתבררין תמיד ובחי' שם ב"ן פשוט עם הג' ווין הם רוחא אשר הוא המעלה תמיד אותן ומאלו נמשכין אל המלכות בעת היניקה לצורך המוחין דאלקים: