אח"כ נקראת קטנה והיא אות ק' של נקבה וזהו כי הלא האשה עד י"ב שנים ויום א' נקראת קטנה וענין י"ב שנים אלו הוא כי אין האשה נתקנת עד גמר תקון האדם וז"ש לא טוב היות האדם לבדו כי תחלה היתה הנוקבא בסוד צלע א' והיא היתה אחורי הת"ת דז"א בסוד ה' תתאה ואז נתקן אדם שהוא ז"א והגדיל לגמרי ואח"כ נתקנת הנוקבא כי אחר הגדלת הזכר עדיין הנקבה קטנה ואין הנוקבא נתקנת עד גמר תיקון הזכר לכן אנו רואין בחוש הראות והטבע כי האיש גדול בשנים מאשתו ואחר שבאו המוחין לז"א והגדיל אז מאירין המוחין האלו בנוקבא ונתקנת. וכמו שאין ז"א נקרא גדול עד שנגמרו כל המוחין לכנוס בו כך הנוקבא שאין בה שום גדלות אין נקראת גדולה עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בה ואז נקראת נערה ובוגרת כמ"ש כי ב' שמות אלו הם בימי הגדלות אבל בתחלה נקראת קטנה וידעת כי הזכר אינו גדול עד תשלום י"ג שנים ויום א' והנוקבא עד י"ב שנים ויום אחד לכן נבאר עתה אלו הי"ב שנים ויום אחד איך היו מציאותן. כבר ידעת כי הנוקבא אינה נבראת רק מסיום שליש העליון דת"ת הנקרא חזה ומשם ולמטה נמצא כי בנין המלכות הוא מב"ש הת"ת ונהי"ם הם ד' מדות וב' שלישים. וכבר בארנו שהכתר שלה נעשה מב"ש שלוקחת מת"ת דז"א והב' מוחין שלה מב"פ קדמאין דנ"ה וח"ג דידה מב"פ אמצעים דנ"ה דידיה ונ"ה דידה מב"פ תתאין דנ"ה דדכורא אמנם לקו אמצעי שבה שהוא דתי"ם אין לה רק בחי' היסוד לבד וכבר בארנו במ"א ועוד נבאר בדרוש א"ט ב"ח. ונבאר עתה בחי' הכתר שלה כי כבר נודע מ"ש בענין ה"ח המתפשטים בגופא דז"א ואין לך ספי' א' מן החסד עד הוד שאין בו חסד א' מן הה"ח והנה בת"ת דז"א שם הוא חסד א' ונחלק לג"ש כי אין לך שום מדה שאין לה ג"פ. ואמנם עד החזה הוא שליש א' ועד הטבור הוא שליש ב' ועד סיום הגוף הוא שליש ג'. והנה החסד הזה הנוגע אל הת"ת מתפשט בג"ש ת"ת וכבר בארנו כי החסדים בעת עלייתן מגדילין הם את ז"א כי יורדין ונופלין ביסוד ומשם עולין עד הכתר ומגדילין את ז"א ואמנם בזכר יש עלייה וירידה אך הנוקבא אין בה הארת החסדים אלו רק בדרך עליה בסוד אור חוזר ממטה למעלה הנקרא אור נוקבא וז"ס עלי באר ענו לה. וכבר בארנו שאין המלכות לוקחת מזה החסד שבת"ת רק חצי שליש כי שליש ג' התחתון מן הג"ש ממנו נתחלק חציו עולה לכתר ז"א וחציו האיר אל האחור וניתן אל כתר דרחל ושם בארנו כי ז"ס ב' מלכים שתמשין בכתר א' כי מן שליש זה נחלק לב' כתרים לזו"ן וכמו שפנימית כתר רחל נבנית מחסד שבת"ת שהוא פנימית והוא הדעת המתפשט בו כן גוף ומלבוש וכלי של הכתר דרחל הוא נעשה מן כלי של גוף דת"ת דז"א עצמו נמצא שהמלכות לוקחת חיצוניות ופנימיות ת"ת דז"א לצורך פנימית וחיצונית כתר שלה ואמנם הפנימית שהוא האור אשר לוקחת משם הוא חצי שליש ת"ת אך מן החיצונית לוקחת כל הב"ש מגולין כי אורך הכתר שלה הוא אורך כל ב"ש של הת"ת דז"א וא"כ מוכרח הוא שתקח כל החיצונית של אותן ב"ש אך האור שבהם בפנימיותן אינה לוקחת רק חצי שליש כנ"ל ועכ"ז ודאי שאינה לוקחת כל הב"ש כי הז"א צריך להשאיר מהם לעצמו אמנם הז"א לוקח חצי שליש לבחי' גוף חיצונית ת"ת שלו ושליש וחצי נותן לגוף הכתר דנוקבא. והטעם כי הז"א כיון שמתחלה כל ג"ש הם בו וגם ששם יש הארות רבות ששם נפתח יסוד דאמא ויש שם אורות רבות לכן יש די סיפוק בחצי שליש להשלים הת"ת שבו ושליש וחצי נותן אל המלכות להיות אליה כתר בבחי' גוף. ודע כי אורות אלו הנמשכין מז"א לנוקבא אינן יוצאין ממש ומאירין ועוברין דרך דופני המחיצות דז"א כולם אל הנוק' דא"כ ברגע אחת היו ניתנין בה כל המוחין אך הם ממש דוגמת מוחין דז"א שכמו שז"א נכהס כל פרק ופרק דנה"י דאמא בו בכל שנה ושנה כן בנוקבא וכדי שיהיה הדבר כן נמצא כי אלו המדות היוצאין אל הנוקבא אינם יוצאין מכל מקום שירצו רק עולין כולן עד החזה ששם הוא הנקב שעשה בוצינא דקרדינותא בחזה דז"א לעבור משם אל האחוריים ודרך שם יוצאין כל האורות ונעשין צלם א' אל הנוקבא כמו שיש צלם אחד אל הדכורא ומשם נכנס מעט מעט כל בחי' ובחי' בכל שנה עד תשלום כל הי"ב שנים של קטנות. נמצא כי אורות אלו הם עולין תחלה מלמטה למעלה מן היסוד אל החזה כנ"ל ואח"כ יוצא משם אל האחור וחוזר ויורד לנוקבא למעלה (למטה) מן הכתר עד סיום דגופא ואחר שעלה חוזר ליכפף ולירד. וז"ס אותה הבעיא דב"ק בפרק הכונס דבעי על אש נכפפת שהזיקה מהו וזהו ששבארנו הוא סוד מציאות הנק' אש נכפפת וכבר ידעת כי מלכות כולה מן הגבורות שהם אש ולזה נקרא אש נכפפת. ודע כי הלא ב' מיני אורות לוקחת הנוקבא א' הוא חסדים שהם ב"ח שיש בנ"ה ועוד חצי שליש א' שבת"ת והב' הוא אורות הה"ג. ואמנם לעולם אין החסדים מתערבין רק בתחלה נמשכין החסדים עד שיגמרו לגמרי ואחר כך יוצאין הגבורות. והנה המלכות עיקר הגבורות שלוקחת אינם רק בקו האמצעי שבה כי הלא לוקחתן מן הת"ת דז"א שהוא בקו אמצעי ואמנם בב'
הקוין שלה לוקחת החסדים הנ"ל. והענין כי חסד שבנצח דז"א נחלק לג' חלקים שליש א' ניתן לנוקבא בחכמה שלה ושליש ב' בחסד שלה ושליש ג' בנצח שלה. וכעד"ז נחלקים ג"ש חסר שבהוד דז"א בג"ס קו שמאל דנוק' שהם בג"ה ומחצי שליש של חסד דת"ת דז"א ניתן בכתר שלה. הגהה - וא"ת למה המוחין דנוקבא לא נעשו מחג"ת דז"א רק מנה"י שבו. התשובה כי הנה"י מגולין כנודע אך החג"ת הם אורות סתומים ואין בהם כח להעשות מוחין:
נמצא כי מן החסדים שלוקחת נוקבא מז"א נתפשטו בכל קו ימין ובכל קו שמאל. אך בקו האמצעי אין החסד מתפשט רק בכתר שה לבד ונשארין דתי"ם שבה בלתי חסדים. והנה כבר בארנו כי תחלה נכנסין כל החסדים ואחרי שאין עוד חסדים לכנוס אז נכנסים הגבורות נמצא כי בתחלה נעשית הב' קוין דנוקבא ואח"כ קו א' האמצעי. ונבאר עתה מספר י"ב שנים ויום א' שהם דקטנות במתחלה נכנס פ"ת דנצח הרי שנה א'. ואח"כ פ"ת דהוד הרי ב' שנים. אח"כ ב' שנים אחרים בב"פ אמצעים. אח"כ ב' שנים אחרים בב"פ עליונים הרי ו' שנים ובאלו הו' שנים נגמרו הב' קוין דנוקבא ימין ושמאל ושנה אחרת בירידת חצי שליש שבכתר הרי ז' שנים עד כניסת כל החסדים. ואחר כך נבאר בע"ה אם הכתר נכנס בראשונה או באחרונה ואחר שכבר נגמרו לכנוס כל החסדים בז' שנים אלו אז מתחילין לכנוס הגבורות כי כשיצאו הה"ח שבז"א ונתפשטו בו אחר כך יצאו הה"ג ולא היה להם מקום להתפשט וירדו אל היסוד דז"א ונתעכבו שם עד עתה ואז יצאו מן היסוד אל הדעת שבנוקבא כי כבר ידעת שמיסוד דזעיר אנפין נעשה מאחוריו דעת הנוקבא ואז יצאו הה"ג בפעם אחת בדעת דנוקבא הרי ח' שנים. אח"כ ירדו הגבורות אע"פ ששרשם נשאר בדעת כמו החסדים בז"א ירדו ג"כ הגבורות מדעת דנוקבא דרך קו האמצעי וירדו עד הת"ת שבה ותיקנו בה בחי' הת"ת הרי ט' שנים. אח"כ ירדו עד היסוד דרך קו האמצעי. וכבר בארנו בענין ז"א כי ירידת החסדים מת"ת אל יסוד א"צ זמן כי המחיצות נסתיימו והם יורדין ברגע וגם בכאן יצאו הגבורות מן הת"ת וירדו ליסוד ברגע כי א"צ זמן כי כמו שיש בז"א סתום ונגלה בענין יסוד דאמא שבתוכו כן יש בת"ת דנוקבא מכוסה ונגלה מן היסוד דז"א שכנגדו רק שבז"א הוא בתוכו ממש אבל בנוקבא היא כנגד אחור. פי' כי מה שהוא כנגד היסוד דז"א גם בת"ת דנוקבא נקרא אור מכוסה והוא שכבר בארנו כי כשיוצא האור יוצא ג"כ עמהם מלבושו ונרתקו עמו נמצא כי אור יסוד העובר ונכנס בת"ת דנוקבא גם הלבוש שלו יוצא חוץ (בחי') ממנו אל הת"ת דנוק' ושם מלביש את האור ההוא עד מקום שמגיע אורך היסוד דז"א וכשנגלה היסוד דז"א גם כנגדו בנוקבא הוא שם אור מגולה ונמצא שבמקום אור מגולה א"צ זמן לירד נמצא כי עדיין לא עברו ר' ט' שנים לבד. אח"כ כדרך שעולין החסדים דז"א מן היסוד שלו עד הכתר שבו להגדילו כן הגבורות עולין בנוקבא מתתא לעילא עד הכתר שלה וכשעולין נוסעין ג' נסיעות א' מן יסוד לת"ת ב' מן ת"ת לדעת ג' מדעת לכתר הרי ג' שנים ועם ט' הראשונים הרי י"ב. ונבאר ענין אותו החצי שליש של אור שבכתר דנוקבא מתי נכנס דע כי אותו החצי שליש של אור הוא נחלק לד' חלקים וכשנכנסין פ"ב תתאין דנ"ה נכנס רביע א' ובב"פ אמצעים רביע ב' ובב"פ עילאין רביע ג'. באופן כי בהיותה בת י"ב שנים לא נגר הכתר שלה רק ג' חלקים וחלק הד' עדיין לא נשלם והוא כמו שכבר הודעתיך כי לעולם אי הכתר יכול ליגמר וליתק עד שיתוקן כל הנוקבא לכן נשאר זה הרביע לכנוס ונכנס באחרונה מכל מה שנכנס ומה שהתחילו תחילה לכנוס הג' רביעית היה מפני שאין הגבורות יוצא עד גמר של ירידת החסדים לכן הוצרכו לרדת תחלה אך מפני שאין הכתר נגר עד לבסוף לכן נשאר זה הד' לכנוס עד באחרונה. ועכ"ז נבאר יותר בזה כי אחר שזה הד' נשאר למעלה איך נתפשטו הגבורות תחלה אך הענין הוא כי אם היה נשאר בז"א עצמו עדיין אז היתה קפידה בדבר אך בכאן כבר הוא בראשה רק לא נגמר להכנס בה והיה בסוד אור מקיף בראשה לכן אין קפידא וכבר יכלו הגבורות להתפשט בה. והנה ג"כ מהטעם הנ"ל תבין שכיון שאין חסר לכנוס רק חלק ד' לבד וגם שכבר עומד שם ואין חסר כלום רק ירידה מועטת לכן אין צריך זמן מרובה שירד אמנם הוא סוד יום אחד היתר על י"ב שנים וכבר היו לה י"ב שנים ואחר כך ביום א' של שנת י"ג אז נשלם בחי' הכתר שבה ואז היא גדולה אחר י"ב שנים ויום אחד ועל האמת כי אפילו יום אחד א"צ לזה אך יש ענין אחר. והוא כי ירידת והכאת הגבורות ביסוד שבה עם זה הרביע של הכתר ב' חלוקות אלו הם כולם סוד יום א' הרי בארנו י"ב שנים ויום אחד של הנוקבא קטנה אח"כ נקראת נערה כמ"ש בע"ה. ונבאר עתה ענין זה שאמרנו כי הגבורות עולין ג' עליות מן יסוד עד הכתר שהם כד"ת. וטעם הענין בארנו בדרוש פרשה בהעלותך כי אינו דומה עליות הגבורות בנוקבא כמו עליית החסדים בדכורא כי בדכורא מתפשטין החסדים בכל הג' קוין ועולין עד כח"ב שבו אמנם בנוקבא אינן עולין רק דרך קו האמצעי שבה שהוא סוד אל מול פני המנורה שהוא קו האמצעי כמ"ש במקומו. וטעם הדבר שנודע שיסוד דכורא אינו כמו הנוקבא כי הוא יותר ארוך לכן יסוד אמא שהוא נוקבא מסתיים בחזה דז"א ונמצא שיש לזעיר אנפין ב"ח וב"ש מגולין ולכן כשעולין מן היסוד אחר הכאתן יש להם כח והסתפקות לעלות עד הכתר שבו אך הנוקבא כל הת"ת שבה הוא מכוסה מן היסוד שבז"א כי הוא ארוך ומגיע עד כנגד כל הת"ת דנוקבא ואין שם
מגולה רק ב' גבורות ונ"ה לבד כי זהו הטעם שבארנו למעלה כי ירידת הגבורות ביסוד שבה אינם אפילו יום אחד לפי שהגבורות ירדו בשנה ט' מן הדעת עד סיום הת"ת כי כולו סתום. אח"כ בצאתם מסיום הת"ת לכנוס ביסוד המגולה א"צ רק רגע אחד אך שם בז"א אינו כן כי יש מקום מורד ב"ש המגולין מסיום היסוד אמא עד סיום יסוד דז"א לכן צריך יום אחד גמור משא"כ בנוקבא. ונחזור לענין לפי שאין בנוקבא רק ב' גבורות מגולות לבד הנה אם היו מתפשטות ועולות בכל הג' קוין לא היה בכח כח והסתפקות לעלות עד הכתר שבה והוא מוכרח שיעלו עד שם לפי שבכתר שלה לא יש רק חצי שליש אור לבד כנ"ל וצריך הארת הגבורות בהכרח לכן הוצרך שלא יעלו רק דרך הקו האמצעי לבד כדי שיספיקו ויהיה בהם כח לעלות עד הכתר שבה לכן אינם עולות רק בדרך קו האמצעי לבד:
ועתה נבאר מ"ש למעלה שמן האור שבת"ת דז"א נטלה היא חצי שליש ומן הגוף והלבוש של הת"ת נטלה שליש וחצי. וביאור הדברים כי הלא הם היו ב"ש הגוף ונחלק לד' חצאין חציו א' לת"ת עצמו דז"א ונשארו הג' חצאים שהם שליש וחצי לנוקבא חצי שליש לכתר שלה וחצי שליש לדעת שלה וחצי שליש לת"ת שלה. ובזה תבין משארז"ל ותבין איך מן האור של הת"ת דז"א עצמו נעשו ממנו ב' כתרים אחד לז"א ואחד לנוקבא והם סוד ב' מלכים משתמשין בכתר אחד ומהגוף דת"ת דז"א נעשה ממנו גוף דת"ת דז"א וגופא דת"ת דנוק' ג"כ הרי שמן האור נעשו ב' כתרים ומן הגוף ב' ת"ת חד דידיה וחד דידה וכ"ז כדי להשתוות בהשויאה א' ובפרט בקו האמצעי שהוא עיקר הגוף שיהיו ב' מלכים שוין בכל מציאותן ונתפשט ת"ת דידיה עד ת"ת דידה. גם תבין משארז"ל גוף וברית חשבינן חד והענין כמ"ש בדרוש אטב"ח כי עד עתה היה המל' סוד מדה אחת כנ"ל וכשרצה המאציל העליון לעשותה פרצוף הורח לחלק אותה מדה לי' חלקים ונקודות ואחר כך ע"י אלו המוחין הנכנסים בה יגדלו הנקו' וכל נקודה ונקודה שבה נעששה מדה אחת גמורה עד שנעשין בה י' מדות גמורות שהם בחי' פרצוף אחת שלם. ונמצא כי כשנבנית זאת הנוקבא נעשה י' נקודות ומנקודות הת"ת שבה לא הועיל בה ככלל ולא הוצרכה בה לפי שכבר נבנית ע"י הת"ת שלקחה מז"א כנ"ל ואז אותה הנקודה של הת"ת ירדה עד היסוד בה ונצטרפה עם נקודות היסוד שבה ומב' נקודות אלו נעשה יסוד דנוק'. וז"ס גוף וברית חשבינן חד כי הברית שהוא נקודת ציון שבה נעשה מנקודת הגוף ומנקודת יסוד ביחד והנה לא הוצרכה לירד שום נקודה ולהתחבר עם נקודה שתחתיה רק הת"ת לבד ירד עד היסוד והטעם כמ"ש במ"א כי היסוד שבה פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. והענין כי היסוד של ז"א הוא מגיע עד סיום הת"ת שבה א"כ היסוד והמל' שבה אין להם על מה שיסמכו בז"א אך שאר הספירות יש להם על מה שיסמכו בז"א חוץ מהיסוד והמל' שבה וכבר נודע שהנוקבא נקראת אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום ושאר הספירות לוקחתם מז"א חוץ משנים אלו לכן הוצרך נקודת ת"ת שבה שכבר יש לה על מה לסמוך בז"א לירד עד נקודת יסוד ונתחברו יחד ובין שניהם היה די הסתפקות וכח כדי לעשות בחינת יסוד. ואמנם המל' שבה לפי שכל עצמותה אינה רק חותם א' חותם בתוך חותם לכן במועט תסתפק וכמ"ש בדרוש אטב"ח שהרי כל עצמותה נקראת מל' ומה צורך למלק שבמל' רק לצורך חותם בתוך חותם. והנה בזמן הקטנות נקראת הנקבה חוה אשת אדה"ר קודם שתזדווג עמו וגם אחר שתזדווג עמו לעולם נקראת חוה כי לעולם נשאר בה בחי' זו שעליה נקראת חוה. והענין כבר בארנו שלוקחת חצי שליש אור מת"ת דז"א ואינו נכנס בה רק בד"פ כנ"ל. ואע"פ שאיני זוכר היטב מ"מ אכתוב מה שנלע"ד עתה. והוא שאם נחלק זה החסד ששבת"ת דז"א לג' חלקים שלישיים נמצא ששהיא אינה לוקחת רק חצי שליש לבד והוא חלק א' מו' חלקים של החסד הזה וז"ס ו' של חוה שהיא נוטלת חלק א' מו' חלקים ואות ח' שכחתי מה ששמעתי. ואפשר שהוא כן כי אם לא נעריך החסד כולו לפי שמקומה אינה רק בב"ש המגולין ולכן לא נעריך רק ב"ס חסד המגולין לבד כי היא לוקחת חצי שליש שהוא חלק א' מד' חלקים וגם זה החצי שלוקחת נכנס ממנו רביע לבד בכל פעם הרי שבכל פעם לא נכנס רק שמינית א' כי הכל הוא רביע ואח"כ זה הרביע נחלק לד' חלקים הרי ב"פ ד' שהם ח' ובכל פעם אינו נכנס רק חלק א' מח' הרי ח' דחוה. גם אפשר לומר כי כבר בארנו כי אלו החסדים כשעולין ממטה למעלה מן היסוד ולמעלה הם נגדלים ונכפלים לכפליים נמצא כי המלכות שנוטלת חצי שליש ונכפל אח"כ ונעשה שליש א' שלם וכן השליש וחצי הנשאר בז"א הוא נכפל ונעשה ג"ש נמצא כי אותן ב"ש המגולין נכפלין ונעשין ד' שלישים. והאמת הוא כי כשלוקחת אותו המל' אינו רק חצי שליש אלא שאח"כ נעשה שליש גמור ואם תעריך חצי שליש בד' שלישים הוא חלק א' מח' חלקים וזהו ח' דחוה. וזה פי' הב' הוא אמיתי וזהו ששמעתי. והמל' עצמה נקרא ה' תתאה של השם הרי שם חוה בשלימותה הרי עד עתה בארנו ענין קטנה שהוא עד י"ב שנים ויום אחד: