הרב ” ש – הרב ברוך שלום הלוי אשלג

הרב”ש הצליח לעשות את מה שלא עשה אף מקובל לפניו, לפרוש בפני כל אחד מאיתנו את הדרך המתאימה ביותר לגילוי הרובד הפנימי והעמוק ביותר בכל המציאות.

הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב”ש), בנו וממשיך דרכו של “בעל הסולם”, הרב יהודה לייב הלוי אשלג, היה מקובל נסתר במלוא מובן המילה. למרות גובהו הרוחני העצום הוא היה אדם צנוע מאוד, סלד מפרסום והעביר את כל זמנו בלימוד וכתיבה. עם זאת, קשה למצוא מילים כדי לתאר ולו במקצת את תרומתו העצומה של המקובל הגדול הזה לדורנו ולדורות הבאים אחרינו.

המוהיקני האחרון

במובן מסוים היה הרב”ש “המוהיקני האחרון”. הוא היווה את החוליה האחרונה בשרשרת מפוארת של גדולי המקובלים, שהתחילה במקובל הראשון אברהם אבינו, והסתיימה באביו “בעל הסולם”. תפקידו בשרשרת זו הוא אולי התפקיד המשמעותי ביותר בימינו, לחבר בין כל גדולי המקובלים ובין העולם שלנו ולהתאים את שיטת הקבלה לנשמות בדורנו.
אף שהוא עצמו ניצב במרום הסולם הרוחני, רגליו של הרב”ש לא התנתקו לרגע מהקרקע, מהאדם הפשוט שרוצה לגלות אם קיים דבר מה גבוה יותר ממה שיש לעולם הזה להציע. מתוך השגתו הרוחנית הגבוהה, הבין הרב”ש את הצורך של האדם בסוף המאה ה-20 לגלות את סוד החיים, והצליח להתאים לכך את חכמת הקבלה בצורה הנוחה והפשוטה ביותר.
הרב”ש פתח בפנינו את השער לעולם מופלא ונצחי, וסלל בפירוט ובפשטות את הדרך הבטוחה ביותר להגיע אליו.

תלמידו של אביו

תחילת המאה ה-20 לא בישרה טובות ליהודי אירופה, ובעל הסולם לא הרשה לעצמו להתעלם מעובדה זאת. כאשר הרב”ש היה נער בן 13, החליט אביו לעלות ארצה מפני שהרגיש שזמן הגאולה מתקרב ושהוא חייב להיות בארץ ישראל כדי להשתתף בתהליך.

בעל הסולם ייחל למצוא מקובלים נוספים בארץ ישראל שיחברו אליו בשליחותו להפיץ את חכמת הקבלה. הוא הבין שזו הדרך היחידה למנוע מהעולם את האסון שעתיד היה להתרחש עליו כשני עשורים מאוחר יותר. על כן, בשנת 1921 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בירושלים.

בשנותיו הראשונות בארץ למד הרב”ש באחת מהישיבות המרכזיות בירושלים והיה לתלמיד הבולט בה. מוריו ייעדו לו עתיד מזהיר ומגוון תפקידים חשובים, אך הוא לא היה מעוניין בהכרה פומבית ולא נמשך לקבלת תואר כזה או אחר.

אולם, אף שלא היה לו צורך באותות כבוד, הרב”ש נענה לדרישת אביו וקיבל הסמכה לרבנות מהזרם החרדי ומהזרם הציוני גם יחד. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל, והרב יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשי של ירושלים ומנהיגה הרוחני והפוליטי של הקהילה החרדית בארץ באותן השנים, הם שהסמיכו אותו והוא בן 17 בלבד.

עם זאת, התשוקה לגלות את סוד החיים שהחלה לפעום בו כבר מגיל צעיר, לא אפשרה לו להסתפק בתארים אלה. רצונו היחיד היה להפוך לתלמידו של אביו, המקובל הגדול ביותר בדורו, להמשיך את דרכו ולהתעמק בלימוד חכמת הקבלה. הוא ידע שרק הקבלה מסוגלת לספק מענה לרצון שבער בו. ואכן, לאחר שהרב”ש הוכיח את רצינות כוונותיו, הסכים בעל הסולם לקבלו לקבוצת תלמידיו.

“שמעתי”

הלימוד אצל בעל הסולם היה קשה ותובעני. כדי להגיע לשיעורים היה על הרב”ש לצעוד ברגל מספר קילומטרים מדי לילה, מהעיר העתיקה עד לבית אביו בשכונת גבעת שאול בירושלים. בדרכו היה עליו להתגבר על קשיים רבים, הוא התגנב דרך מחסומים של השלטון הבריטי וחלף על פני כנופיות רבות שארבו ליהודי העיר.

אף שהמצב בירושלים בראשית שנות ה-30 היה קשה מאוד, הרב”ש לא הפסיד אף שיעור או אירוע שבו נכח בעל הסולם. הוא לא מש ממנו וליווה אותו בכל נסיעותיו, מילא עבורו שליחויות רבות ושימש אותו בכל צרכיו.

במרוצת השנים הפך הרב”ש לתלמידו הקרוב ביותר של אביו ואף החל ללמוד עימו ביחידות. בעל הסולם לימד אותו את “תלמוד עשר הספירות” ואת “ספר הזוהר”, ענה לשאלותיו הרבות והכין אותו לתפקיד שעתיד למלא, הפצת חכמת הקבלה ברבים בשפה הפשוטה והמתאימה ביותר לימינו.

את כל ששמע מאביו, רשם התלמיד המסור בשקדנות במחברתו האישית שעל כריכתה התנוסס הכיתוב “שמעתי”. כך הצטברו ברשותו אלפי רשימות ייחודיות המתעדות את הסבריו של בעל הסולם על עבודתו הרוחנית של האדם. על ערש דווי הוריש הרב”ש את אותה מחברת לתלמידו ועוזרו האישי, הרב ד”ר מיכאל לייטמן, וזה הוציאה לאור שלוש שנים מאוחר יותר.

יותר משלושים שנה היה הרב”ש תלמידו ועוזרו האישי של בעל הסולם. במשך כל אותה תקופה הוא קיבל מאביו את תורתו וספג ממנו את רוח האהבה לעם ולעולם, ואת ההכרה ש”אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה”. שנים מאוחר יותר העידו תלמידי הרב”ש כי רוח זו אפיינה אותו במהלך כל חייו והייתה המסר העיקרי שהוא הנחיל לתלמידיו.

מחובר לעולם ומבודד ממנו

לאחר פטירתו של אביו, נסע הרב”ש לאנגליה. במהלך שהותו שם הוא העביר שיעורי קבלה בעיר גייטסהד לתלמידי הרב דסלר, כמו גם שיעורי קבלה רבים בערים נוספות. לאחר שחזר ארצה הוא התמסר להמשכת דרכו הייחודית של בעל הסולם, הסביר והרחיב את פירושיו והפיץ את חכמת הקבלה ברבים.

בדומה לאביו, הרב”ש לא רצה שיכירו אותו ויפרסמו את שמו בחוצות בתור מקובל, ולכן סירב לקבל על עצמו את התפקידים הרשמיים הרבים שהוצעו לו. במקום לזכות לכבוד ולעמוד בראשם של ארגונים ציבוריים גדולים, הקדיש הרב”ש את כל כולו לעבודה הפנימית ולהכנת תלמידים מקובלים שיפיצו את חכמת הקבלה וימשיכו בנאמנות את דרכו של בעל הסולם.

בפנימיותו היה הרב”ש מקושר לכל העולם, אך בחיצוניותו הוא היה מבודד ממנו. אבל למרות כל צניעותו, מי שחיפש באמת מצא לבסוף את דרכו אל הרב”ש. תלמידו ועוזרו האישי, הרב ד”ר מיכאל לייטמן, מספר שבין אלו שהגיעו אליו בסתר היו גם רבנים ידועים מאוד בציבור, שנהגו להגיע לבית הרב”ש כדי ללמוד ממנו ביחידות את חכמת הנסתר.

ירושה שהיא אוצר של ממש

בשנת 1983 התרחשה נקודת מפנה בחיי הרב”ש. עד לאותה תקופה הוא לימד תלמידים ספורים שליוו אותו לאורך שנים. לפתע הגיעו לקבוצתו ארבעים תלמידים חדשים, צעירים וחילונים מכל רחבי הארץ שהשתוקקו לגלות את סוד החיים. הם הגיעו מכל שכבות החברה הישראלית והיו שונים מאוד מהתלמידים שבהם פגש הרב”ש עד אז.

בעבודתו הייחודית עם תלמידיו החדשים הוא פיתח את השיטה הרוחנית המתאימה ביותר לדורנו. מדי שבוע כתב להם מאמר ובו תיאר לפרטי פרטים ובשפה פשוטה כל שלב ושלב בעבודתו הפנימית של האדם בדרכו אל הרוחניות. בדרך זו הוא הוריש לנו אוצר של ממש, שיטה שלמה ובדוקה שמסוגלת להביא כל אדם בימינו להרגשת העולם הרוחני. מאמרים האלה קובצו לסדרת ספרים בשם “כתבי הרב”ש”.

הרב”ש הותיר אחריו קבוצות לימוד רבות ברחבי הארץ וברחבי העולם, שמתאספות ולומדות מספריו ומספרי בעל הסולם. הרב”ש הצליח לעשות את מה שלא עשה אף מקובל לפניו, לפרוש בפני כל אחד מאיתנו את הדרך המתאימה ביותר בשבילו לגילוי הרובד הפנימי והעמוק ביותר בכל המציאות.

בּנֵי ברוך – קבלה לעם

עם פטירתו בשנת 1991, הקים תלמידו ועוזרו האישי של הרב”ש, הרב ד”ר מיכאל לייטמן, עמותה וקרא לה על שם מורו “בני ברוך – קבלה לעם”. עמותה זו שמה לה למטרה להמשיך את דרכו של הרב”ש ולהפיץ את שיטתו ברבים. ברבות הימים גדלה קבוצת תלמידי העמותה והפכה לתנועה בינלאומית המונה מאות אלפי תלמידים בארץ וברחבי העולם, העוסקים בלימוד מקורות הקבלה האותנטיים. לצד פעילות הלימוד הענפה, חברי ותלמידי העמותה עוסקים בהפצת חכמת הקבלה לכל דורש בצורה חופשית וללא תשלום.

הרב”ש היה יחיד בדורו, מקובל נסתר שכל מטרתו הייתה לחנך דור חדש של מקובלים באמצעות פיתוח שיטה רוחנית שתתאים לכל אדם בדורנו. הוא היה בטוח שאם יתאים את חכמת הקבלה לימינו, יהיה זה הצעד המשמעותי ביותר לקראת עתיד טוב יותר, לנו ולכל העולם. הרב”ש הצליח במשימתו, כל שנותר לנו לעשות הוא לקחת את השיטה הברורה והבטוחה שפיתח וליישם אותה. כשנעשה זאת, נזכה לגלות את המציאות השלמה, האמיתית והנצחית שגילו מקובלי כל הדורות.