כשחושבים על השבויים שנמצאים עכשיו בעזה אפשר להשתגע. הרי הם מוחזקים בידי שונאים. באמת שונאים. מפלצות שנאה שגודלו במיוחד להיות כאלו. המחשבות לא עוזבות, איך זה קרה לנו? איך הצליחו מאות של מחבלים ככה לפרוץ את הגדר בלי בעיות ובלי הפרעות? אם רק היה אפשר להזיז את הזמן לאחור…
משך שנים זלזלנו בהזדמנות שניתנה לנו להתחבר לחברה מלוכדת, לבנות את עצמנו כעם אחד, מאוחד ולא לקחנו אותה לידיים. הקשר הקיים בינינו לא נותן לנו את הביטחון שאנחנו מהווים עם אחד שמחובר למרות הכול. וכאן מתחילה המלחמה. כשברור לאויבנו שאנחנו לא מספיק מאוחדים כדי להתגונן, הם נכנסים לתמונה וחומות וגדרות שאמורים להגן עלינו נראים כמו בדיחה עגומה. אם לא בנינו לנו גדר הגנה רוחנית, אף הכנה לא תוכל להחליף את החיבור בינינו.
עלינו למגר את האויבים שרוצים בפירוד בינינו. הן האויבים החיצוניים והן האויבים הפנימיים. האויבים החיצוניים הם כל הטרוריסטים והמחבלים. והאויבים הפנימיים נמצאים בינינו, מהדחייה הקיימת בתוך כל אחד מאיתנו שלא מאפשרת לנו להגיע לאהבה הדדית.
לפנינו בירור גדול. הכול תלוי עד כמה מיליוני היהודים, תושבי מדינת ישראל, יוכלו לבנות חברה מאוחדת. כל מלחמה נוספת תהיה יותר גרועה ויותר כואבת מקודמתה, כך כתוב בתורה. עשרות השנים האחרונות סיפקו לנו הוכחה חיה לכך שאם לא נתחבר כאיש אחד, לא תהיה משמעות לקיומנו ונישאר עם נרדף ושנוא.
הלוואי ונצליח להפסיק את המלחמה החיצונית ואת המלחמה הפנימית, ונצליח להתאחד כעם אחד.
