כל אחד נקרא לעמוד על המשמרת, כל אדם מישראל נדרש עכשיו לתפקיד בלי דיחוי. הילדים שלנו, השכנים והחברים מגויסים ללוחמה, ולנו בעורף יש משימה גדולה, להתפלל עליהם ולבקש על שלום ישראל.
תחילה להצטער מאוד על הפירוד שנתנו לו להתפשט בינינו בלי הפרעה והנחית עלינו מכה של מאות מתים ואלפי נפגעים. ואז לבקש בכל הכוח לשנות את המצב ולהתחבר עוד היום בלב ונפש. רק כוח החיבור שיהיה בינינו מסוגל לשמור על הנמצאים בקו האש ולהרים את העם מהנפילה וההפסד.
“ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכול, שכל העולמות וכל הזמנים אינם כדאים בעדו”, כתב המקובל יהודה אשלג, בצורה קצרה ומוחלטת. אסור לנו לשבת ברגשות מרירים ובעצבים סוערים, לדחות את הדברים ולהגיד מחר, כשתיגמר המלחמה אולי נחשוב על המצב בינינו. לא, דווקא עכשיו. כי אין שום תקנה למצב בלי לברר למה הוא בא, בשביל מה הוא בא, ומה אנחנו צריכים לעשות בהתאם לכך.
