פנימיות האישה

אם היינו מעריכים את פנימיות האישה, היא לא הייתה רצה לניתוחים פלסטיים

בני זוג יושבים בבית קפה תל אביבי. הפסקת צוהריים באמצע יום עבודה. הוא מחמיא לה על השמלה, היא מחייכת ואומרת, “אבל יש כמה שמלות שאני לא יכולה ללבוש”. “למה?” הוא שואל, “את בהיריון?”. “לא, מה אני נראית בהיריון? השמנתי?”.

“לא, אפילו לא גרם”, הוא עונה מיד, “אבל למה אמרת שיש שמלות שאת לא יכולה ללבוש?”. “כי אין לי מותניים… אבל זהו, זה הולך להשתנות”. “מה, שוב שאיבת שומן?”. “לא, ניתוח להסרת צלע”. הגבר נשנק.

“אני עובדת בסוכנות שחקנים וזה חשוב איך בן אדם נראה” היא מסבירה, “ואל תגיד לי להגיד תודה על מה שיש, שזה טבעי ויפה, זה הכול שטויות – תראה את כולם, עושים דיאטות וניתוחים והזרקות והסרת שיער ושיזופים ומה לא. תתקדם. יש היום טכנולוגיות, אז למה לא?”.

לגברים קשה להבין נשים. אישה עוד איכשהו יכולה להבין את הגברים. היא מולידה אותם, מגדלת ומחנכת, כך שהיא יכולה להתלבש בצורת הרגש והמחשבה שלהם. אבל גבר לא יכול להתלבש באישה. לכן להגיד שאני מבין את הצורך בניתוחים פלסטיים ובכלל את הצורך בכל התעשייה הזאת אני לא יכול. אבל באותה מידה אני גם לא יכול לבטל את הצורך ולהגיד שהוא חסר חשיבות.

פעם הייתי מעורב בתאונת דרכים, נשברו לי כמה צלעות ועברתי מספר ניתוחים, אז אני יודע כמה זה לא פשוט. הכאב גדול, והזמן הארוך שלוקח לחזור לעצמך אחר כך. אם אישה מוכנה ללכת לבצע ניתוח כזה מיוזמתה, זה רק אומר עד כמה זה חשוב לה.

העניין הוא שכאשר אנחנו משקיעים בהתפתחות החיצונית ולא בהתפתחות הפנימית, מתקבלת התמונה שאנחנו רואים היום, סרט נע של ניתוחים וקוסמטיקה. הבעיה היא גם בנו, הגברים. אם היינו מסתכלים על היופי הפנימי של אישה – על חכמתה, הבנתה בתרבות, בחינוך, על יכולתה לברר סוגיות, באדיבות שהיא מקרינה – גם הנשים היו אחרות.

היינו יכולים להעדיף אישה מכוונת פנימה, כמו שכתוב “כל כבודה בת מלך פנימה” (תהילים מה, יד), אישה שמתעניינת בפנימיות החיים, בשאלות העמוקות שהם מעמידים מולנו. אישה שמשקיעה את ליבה בילדים ובמשפחה. ואז הבנות שלנו לא היו מקבלות דוגמאות של הערצת החיצוניות; תארו לכם, אם אימא מורידה היום צלע, מה תעולל לעצמה הבת?

יופי הוא מושג רוחני שהמרנו בעסק גשמי. אדם יפה רוחנית הוא כזה שעובד על התכונות הפנימיות שלו, הופך את עצמו לאדם טוב, לאדם מלומד, לאדם רחב לב. אישה שעושה זאת נקראת אשת חיל. היא מעדיפה לתת, לתרום, לטפל, וזה מקור יופיה. בעיניי התכונה הבולטת באישה יפה היא המסירות. אישה שאתה מרגיש שהיא כולה איתך, לצידך, מחזיקה אותך.

אני מקווה שכולנו, גברים ונשים, נחכים במהרה ונתחיל לעשות ניתוחים פנימיים על עצמנו ו”נשפץ” את הלב.

מחנכת טובה, אימא, צריכה ללמוד הכול: שפות, פסיכולוגיה, ביולוגיה, סוציולוגיה, דרך ארץ, ומה לא. היא צריכה להיות משכילה מאוד כדי לחנך ילדים להשקפת עולם רחבה, זה לא פשוט. היא בעיקר צריכה ללמד אותם את מבנה העולם החדש – עולם של קשרים טובים, שאין בו השפלות, חרמות, תחרות. עולם שמקבל כל אחד באשר הוא אדם, עולם שמעודד להתייחס בכבוד לטבע, לדומם לצומח ולחי. זה דורש מיומנות גדולה לאין-שיעור מכל מקצוע אחר. זה דורש דוגמה אישית.

וכשאני אומר ישיבה בבית, הכוונה היא לא ישיבה בדירה, בחיק המשפחה הגרעינית בלבד, אלא “בית” הוא החברה האנושית כולה. ובית חם ואוהב תלוי בבני הבית, עד כמה הם מלוכדים ומחוברים ביניהם, והיחסים בין בני הבית תלויים באישה. הגישה הזאת נמצאת ביסודה של כל אישה, ואת הגישה הזאת עליה לפתח יותר, את היחס הבריא למציאות עליה ללמד וללמוד. זאת עבודה פורייה, מלאכה רוחנית שבסופה סיפוק והגשמה מלאים.

נשים יקרות, הייתן בשוק העבודה, עכשיו שוב שהיתן כחודשיים בבית. יש לכן מקום להשוואה. נסו להרגיש איפה הלב שלכן מלא ושלם יותר, ובהתאם לזה תפעלו.