|
לחצו לשמיעת הכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
ספר הזוהר הוא ספר אפוף מסתורין. שמועות רבות צצו סביבו, והילה של קדושה נקשרה עם שמו. אבל מהו הספר הזה? מה תכליתו?
האם הוא באמת נועד לעמוד בספריה הביתית ולהיות סגולה לשמירה ולחיים טובים? האם אנשים עלולים להשתגע מהקריאה בו? או שאולי מדובר בספר הוראות לחיים נכונים בעולם הזה, ומכל ספרי ההדרכה שקיימים היום, דווקא הוא הרלוונטי ביותר לדורנו, למרות שנכתב לפני כאלפיים שנה?
ספר הזוהר נועד למטרה אחרת, להיות מדריך נאמן לתוך עולמו הרוחני של האדם. הוא המענה לכל מי ששואל בשביל מה באתי לכאן? מהי התכלית? מה הטעם לחיות אם לבסוף מתים? האם באנו לכאן רק כדי להעביר את שבעים שנותינו בסבל מינימלי עד כמה שניתן, או שהחיים שלנו הם מקפצה לתוך מציאות נצחית ושלמה?
כדי להבין מהיכן צמח ספר הזוהר חשוב להכיר את סיפור הולדתו של עם ישראל. לפני כ-3,800 שנה בארץ שבין הנהרות, מסופוטמיה (עיראק של היום) השופעת כל טוב, התקיימה האנושות באחווה ובתחושת שותפות גורל, כמשפחה אוניברסלית גדולה ומאוחדת. החברה הפגאנית של אותם ימים הסתפקה במילוי מאווייה הקטנים, חיי שלווה, קורת גג ומזון בסיסי, מבלי לשאוף לכיבושים גדולים. הם הקימו חברה חקלאית משגשגת, והתנהלו באין מפריע כגוף אחד.
לפתע השתנו החיים בבבל. הרצון לקבל הנאה, המכונה “אגואיזם”, החל לגדול ולהתפתח באופן טבעי ולדרוש תענוג רב יותר מהחיים. ממעמקי הטבע האנושי, עלו רצונות אגואיסטיים גדולים שהפרו את ההרמוניה ששררה בין בני האדם. כתוצאה מכך, באותה משפחה אוניברסלית גדולה ומאוחדת, החלו נשמעים קולות כוחניים שקראו לשליטה בזולת. לא היה זה אלא האגו הגובר שהפריד ביניהם ודחק בהם לדאוג איש איש לתועלתו האישית, גם אם זו תבוא על חשבון הזולת. כך החל המשבר האנושי הראשון, כשאת מקומה של הדאגה הטבעית לזולת, תופסת הרגשת נפרדות וניכור, תוך התעלמות מוחלטת מהסכנה שכך הם עלולים להמיט חורבן על החברה כולה.
בין אותם בבלים, עובדי אלילים, חי בחור בשם אברהם, שעתיד היה לשנות את גורל האנושות. כבר מגיל ינקות, בעודו בן שלוש בלבד, הביט אברהם בלבנה ובכוכבי השמיים וביקש לדעת, “היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו?”. אברהם נאלץ לפעול על פי הציווי של אביו תרח, שהיה מנהיג פגני ידוע במסופוטמיה, ולעסוק ביצירת פסלי אלילים ובמכירתם להמון הבבלי. אך התשוקה לגלות מיהו מנהיג העולם לא נתנה לו מנוח. באחד הימים נטל אברהם מקל וניפץ את כל הפסלים בחנותו של אביו, מתוך רצון נואש לנפץ את התפיסה האגואיסטית השקרית ולחשוף את האמת.
בונים את מגדל האגו
“הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ”,² קראו הבבלים, וחברו יחד כדי להקים את “מגדל בבל”, הסמל המיתולוגי לתפיסה האגואיסטית “שלי-שלי, שלך-שלך”. תפיסה המאופיינת בניצול הדדי תוך שמירה על גבולותיו של הפרט. בכך למעשה נעלמה מתפיסתם של הבבלים תחושת השייכות לגוף אחד שבו טובת הכלל קודמת לטובתי האישית. בתחילה הבינו כולם איש את רעהו, “כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים”,³ אולם משסכסך האגו ביניהם, חדלו להבין זה את שפתו של זה, “כי שם בלל ה’ שפת כל הארץ”.⁴ כל אחד מהם היה משוקע באהבה עצמית וקשוב לרצונותיו האישיים בלבד. אולם לא השפה היא זו שהשתנתה, אלא ליבם שנעשה אטום לזולת.
ליבו של אברהם נחמץ כשראה כיצד תאוות שלטון וחמס תופסת את מקומה של אהבת החינם ששררה בין אחיו. הוא החל לחקור, מדוע חדלו האנשים לאהוב זה את זה? וכך נחשף למערכת הרוחנית שבה כל בני האדם קשורים כאיש אחד ומנוהלים על ידי כוח אחד, כוח האהבה. הוא גילה ששורש השנאה נעוץ בהתפתחותו של האגו ויציאתו מאיזון. הוא הבין שכדי לאזן את הכוח השלילי, האגואיזם, נדרש לעורר ליבו של אברהם נחמץ כשראה כיצד תאוות שלטון וחמס תופסת את מקומה של אהבת החינם ששררה בין אחיו. הוא החל לחקור, מדוע חדלו האנשים לאהוב זה את זה? וכך נחשף למערכת הרוחנית שבה כל בני האדם קשורים כאיש אחד ומנוהלים על ידי כוח אחד, כוח האהבה. הוא גילה ששורש השנאה נעוץ בהתפתחותו של האגו ויציאתו מאיזון. הוא הבין שכדי לאזן את הכוח השלילי, האגואיזם, נדרש לעורר את כוח החיבור החיובי הטמון בטבע. כלומר, המאמץ המשותף לבנות קשרים טובים זה עם זה, מעל הדחייה האגואיסטית, הוא זה שרותם את הכוח העליון למשימה נשגבת זו. את תגליתו הרוחנית המרעישה ואת הדרך למימושה גיבש אברהם לשיטת חיבור, הלוא היא חכמת הקבלה. נרגש מהגילוי, יצא אברהם במסע פרסום נרחב כדי להפיץ את השיטה בקרב כל יושבי בבל העתיקה.
¹הרמב”ם, “הלכות עבודה זרה” א’, ג’.
²בראשית י”א, ד’.
³שם, א’.
⁴שם, ט’.
מלחמת אידיאולוגיה – פירוד או איחוד?
באותה עת שלט בבבל המלך נמרוד. כוחו סימל את החשיבה האגואיסטית שהחלה פושטת בחברה האנושית. “עד ימי נמרוד היו כל בני אדם שווים ולא התגבר מי מהם למשול על חברו, ונמרוד התחיל להתגבר ולמשול בארץ”. ⁵
נמרוד, שלא כאברהם שקרא לחיבור מעל האגו, טען כי יש להתחבר מבלי להתעלות מעל האגו. אברהם שראה את הגישה הזו כמוגבלת, צפה את הסכנות הטמונות בה כגון מלחמות, שררה ודיכוי, כפי שחווה החברה האנושית עד היום. מתח בלתי נמנע נוצר בין השניים, כשמבחינה אידיאולוגית ידו של אברהם על העליונה, “כיוון שגבר אברהם עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו”.⁶
אברהם, חרף כל הסכנות הכרוכות בכך, היה נחוש בדעתו לאחד בין כל הבבלים ולבנות אותם כחברה אנושית למופת. אפילו כשנרדף וגורש ממולדתו, פתח את אוהלו לכל מי שהיה מוכן לשמוע על מסר האיחוד. הוא “החל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה”.⁷
כך הפיץ וביסס אברהם את שיטתו, חכמת הקבלה, המורָה לכל אדם כיצד להתעלות מעל האגואיזם.
קבוצת המקובלים שהתאספה סביב אברהם היוותה את התשתית לבניינה של האומה היחידה שנוסדה על בסיס אידיאולוגי ומנציגי שבעים אומות העולם, שלימים תיקרא “עם ישראל”. השאיפה למצוא את נקודת החיבור מעל לכל ההבדלים, חיברה את אותם זרים לעם אחד, ולכן עד היום גנטיקה רוחנית ולא גופנית היא זו שטמונה בשורשו של עם ישראל. השם “ישראל” שורשו מהרצון להגיע “ישר-אל”, אל הכוח העליון המנהל את המציאות.
אברהם אוסף את רבבות תלמידיו ויחדיו הם יורדים לכנען, בעוד מרבית האנושות הלכה בעקבות עצת נמרוד להתפזר ולהתרחק זה מזה כדי לא להפריע איש לרעהו, “ויפץ ה’ אותם משם, על פני כל הארץ”. ⁸
כמאתיים שנים חולפות והאגו כדרכו פורץ שוב בכל כוחו, מגביר באדם את הגאווה ואת הרצון לשלוט בזולת ויוצר קרע באחדות הקיימת בין צאצאי קבוצת אברהם. קרע שתחילתו בהחרפת היחסים שבין יוסף לאחיו, ממשפחה מאוחדת למפולגת, מגיע השלב שבו האחים נעלמים ליוסף והוא יוצא לחפשם. במהלך חיפושיו יוסף פוגש באיש שמציע לו עזרה, “וישאלהו האיש לאמור, “מה תבקש?” ויאמר, “את אחיי אנוכי מבקש. הגידה נא לי, איפה הם רועים?” ויאמר האיש, “נסעו מזה””. ⁹
רש”י מסביר, “נסעו מזה, הסיעו עצמם מן האחווה”. 10
והרב ברוך שלום הלוי האשלג, הרב”ש, מוסיף, “הסיעו עצמם מן האחווה, היינו שאינם רוצים להתחבר עימך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים”. 11 הקרע הפנימי בעם מוביל לשפל כלכלי בארץ כנען, והרעב מאלץ אותם לרדת למצרים, אל האימפריה שקידשה את המרדף אחר השררה והכוח, פולחן הגוף והסגידה לחומר.
5
פירוש “מצודת דוד”, “דברי הימים” א’.
6
הרמב”ם, “הלכות עבודה זרה” א’, י”ג.
7
הרמב”ם, “הלכות עבודת כוכבים וחוקותיהם” א’, ג’.
8
בראשית י”א, ח’.
9
בראשית ל”ז, ט”ו-י”ז.
10
פירוש רש”י, בראשית ל”ז, י”ז.
11
הרב”ש, “כתבי רב”ש”, כרך א’, עמ’ 14.
עבדים לאגו
ככל שבני ישראל מתנתקים מערכי אהבת הזולת, כך הם חשים לחוצים ומיוסרים יותר. מבחוץ המצרים לוחצים עליהם, “איש מצרי מכה איש עברי”,12 ומבפנים גואות בהם תחושות קשות של בדידות, חוסר שייכות, ניכור ושנאה גם בקרב אחיהם, “שני אנשים עברים נצים”.12
אולם מעַז יצא מתוק, דווקא תחת הלחץ הנפשי והפיזי הקשה, מבשילה בתוכם ההכרה בצורך לשוב ולחיות בערבות הדדית. הם מבינים שרק אם יתחברו כמשפחה אחת, יצליחו לברוח מהמצב החשוך שנקרא “מצרים”. לשם כך נדרש להם מנהיג חדש שיתאים את שיטת אברהם למצבם במצרים, ויהא מסוגל לאחד אותם שוב מול הרמה האגואיסטית החדשה.
12שמות ב’, י”א.
13שם, י”ג.
משה מנהיג העם
במצרים מתגלה שליטת האגו על בני ישראל ביתר עוז, וכדי שיצליחו להתעלות מעליו נדרשת שיטת תיקון עדכנית. המתיחות שנוצרת בין משה מנהיג העם לפרעה, כמוה כמלחמת הכוחות שהתנהלה בין אברהם לנמרוד, אלא שכעת היא ניטשת בדרגת אגו גבוהה יותר.
המאבק בין משה לפרעה שיכריע את עתיד בני ישראל, מתחולל למעשה בין שני כוחות גדולים שפועלים בתוך עם ישראל. ככל שיגבר החיבור בין בני ישראל, כך פרעה, שמייצג את האגו, יספוג מכה אחר מכה, כל אחת כואבת וקשה מקודמתה, עד שתבוא עליהם המכה העשירית הקשה מכולן שפוגעת בכל בית מצרי ומקימה צעקה גדולה במצרים.
פרעה נכנע ומניח לעם ישראל לצאת לחופשי “ויאמר קומו צאו מתוך עמי, גם אתם, גם בני ישראל, ולכו עבדו את ה’, כדברכם”. 14 הם מודעים להפכפכותו של פרעה, המלך הזקן והכסיל, האגו, ולכן נחפזים להימלט בטרם יתחרט על דבריו, כפי שאכן קורה בהמשך הדרך. בהנהגתו הרוחנית של משה, בני ישראל מאחדים כוחות ובורחים ממצרים, מותירים את צבאות פרעה מאחוריהם לטבוע בים סוף. אולם מיד עם צאתם לחופשי מתעוררת בין בני ישראל דחייה גדולה ומאיימת יותר מכפי שהכירו עד כה. למרגלות הר סיני, שטופי הרהורי שנאה זה כלפי זה (“הר” מלשון הרהורים, ו”סיני” מלשון שנאה), עומדים בני ישראל במבחנם הגדול ביותר, האם יתחברו “כאיש אחד בלב אחד” או שכאן יהא מקום קבורתם?
12שמות ב’, י”א.
13שם, י”ג.
14שמות י”ב, ל”א.
מעמד הר סיני – ברכה או קללה?
במאמץ איתנים בני ישראל כובשים את הר השנאה וצולחים יחדיו את המבחן, “וַיִּחַן שם ישראל נגד ההר – כאיש אחד בלב אחד”.15 במעמד נעלה זה בני ישראל כורתים ברית עם הכוח העליון, “ואתם תהיו לי לעם”, 16ומקבלים לראשונה את התורה. מהי “התורה”? “תורה” מלשון “אורה”, “הוראה”. כלומר, הוראה איך לפרוץ את גבולות האגואיזם הצר ולצאת לעולם הרוחני בעזרת הכוח החיובי הטמון בטבע, המכונה בספרי הקבלה בשם “המאור המחזיר למוטב”. התנאי לקבלת המאור הוא הערבות ההדדית, החיבור הלבבי “כאיש אחד בלב אחד”. “עיקר קיום התורה הוא על ידי האחדות, ועל כן בשעת קבלת התורה בוודאי נעשו מיד ערבים זה לזה”. 17במעמד זה קיבל עם ישראל הכְוונה כיצד להפוך את היחס האגואיסטי לזולת, ליחס של השפעה ואהבה. “השפעה” מלשון “הענקת שפע”, ואהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה טהורה. התורה, “ספר הספרים” הקבלי, אינה אלא שיטת אברהם שהצפין משה לאחר שהתאים אותה לרמת האגו המתפתח של בני דורו. ועם קבלת השיטה, עם ישראל נכון לבצע את ייעודו, להיות עם סגולה, להוביל את העולם כולו ליחסים מתוקנים של השפעה ואהבה. כדברי הראי”ה קוק, “העם הזה נוצר ובא בשביל כל תבל, להכשרת עתידו”. 18מעתה ואילך ייעודו של עם ישראל יעמוד לו לרועץ, אלא עד שייאות לממשו. רק אז יהפוך נטל זה לברכה, הן לישראל והן לכל אומות העולם.
15פירוש רש”י, שמות י”ט, ב’.
16ויקרא כ”ו, י”ב.
17“ליקוטי הלכות”, חושן משפט, הלכות עָרֵב.
18הראי”ה קוק, “חדריו”, עמ’ קצ”ח.
40 שנות יחסים צחיחים
הכניסה למדבר מסמלת את היחסים הצחיחים ונטולי הקרבה ששרו בין בני ישראל לאחר קבלת התורה בהר סיני. היצר הרע, האגואיזם, נגלה במלואו. מיד עם כניסת בני ישראל למדבר, משה מחלק אותם לקבוצות קטנות כדי שירקמו ביניהם שוב מערכת יחסים הדדית, בה כל אחד מהם ירגיש את רצונות הזולת וידאג למלאם על פי חוק הערבות ההדדית.
במהלך 40 השנים עמדה בפני בני ישראל המשימה להפוך את היחסים הצחיחים השוררים ביניהם ליחסים של “ארץ זבת חלב ודבש”. כלומר, להפוך את כוונותיהם האגואיסטיות כלפי הזולת, לכוונות אלטרואיסטיות. רק כשיסלקו את ה”עקרבים” וה”נחשים” מליבותיהם, ובמקומם יצמיחו “פרחים” ו”עצי פרי” של חיבור, יזכו לכבוש את הארץ גם במובן הגשמי. ולאחר שורת הצלחות במלחמתם באגו, בני ישראל מבקשים לחדור לנקודת החיבור המרכזית ביותר הנקראת “ארץ ישראל”.
פסגת החיבור – בית המקדש הראשון
עם כניסתם של בני ישראל לארץ, התיישבו איש איש בשבטו ובנחלתו, “ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו”,19 ודאגו בעיקר לקרוביהם, כשמדי פעם הם יוצאים למלחמה נגד אויב מקומי ומנצחים. העם התנהל ללא שלטון מרכזי אלא בעזרת שופטי ישראל, כפי שמתאר זאת הפסוק החותם את ספר שופטים, “בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה”.20
לאחר ארבע מאות שנים שבהן היו בני ישראל מפולגים לשבטים, הם מתאחדים לראשונה תחת הנהגה אחת, מלכות דוד, ובהמשך מלכות שלמה, מה שהופך אותם למעצמת-על. שרשרת הניצחונות שלהם במלחמתם באגו מזכה אותם בדרגה רוחנית נעלה ביותר הנקראת “בית המקדש הראשון”. כוח החיבור שקושר ביניהם מעל האגו הוא שמאפשר להם לשמור על דרגתם הרוחנית, אך אם לרגע יזנחו את האחדות, יפרצו מיד מאבקים המלווים בשפיכות דמים נוראה.
חולפות ארבע מאות שנים נוספות מאז הוקם בית המקדש, ושוב מתחזק בתוכם האגו שמתבטא הפעם בכוחות בבליים חיצוניים המבקשים להתקרב לחיבור הנעלה שהשיגו בני ישראל, אך בפועל הם מפרידים ביניהם. עם סדיקתו של הקשר הפנימי העדין שנקרא “בית המקדש”, נסדקת גם חומת האחדות שהגנה על העם, אהבת האחים הופכת לשנאת חינם ובית המקדש הפיזי נחרב, “כשקלקלו את המקדש שבתוכם, לא הועיל המקדש החיצוני ונהרסו יסודותיו”.21 נבוכדנצר, מנהיג הכוחות הבבליים, נצר לשושלת נמרוד, נלחם בבני ישראל עד שמביא אותם לידי כניעה ואת ירושלים לחורבן.
גלות בבל – בין שני בתי המקדש
העם יוצא לגלות בבל ונפוץ לכל עבר. היהודים שאיבדו את דרגתם הרוחנית ונמצאים כעת בשליטת האגו והחומרנות, מחפשים נתיבי פרנסה ומסחר. שישים שנים חולפות, הפירוד ביניהם הולך וגדל, וכך גם סכנת ההשמדה המרחפת מעל ראשם, “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, בכל מדינות מלכותך. אם על המלך טוב, ייכתב לאבדם”,22 אומר המן הרשע למלך אחשוורוש, בסיפור מגילת אסתר. האיום של המן דוחק ביהודים להתכנס ולהתחבר שוב בהנהגתו של מרדכי היהודי, כקריאתה של אסתר המלכה, “לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן”.23
חורבן בית שני – מאהבה לשנאה
על אף שעדיין מרבית העם נמצא בגלות רוחנית וגשמית, בארץ ישראל מתאספים שני שבטים שמצליחים לבנות את “בית המקדש השני”, עשרת השבטים הנותרים נעלמו כלא היו. אך שני השבטים האלו אינם מצליחים להגיע לדרגת החיבור הרוחנית ממנה נבנה “בית המקדש הראשון”, ועל כן בית המקדש השני מסמל חיבור רוחני בדרגה נמוכה יותר מקודמו.
עם בניית בית המקדש השני, שוב מתגלה דרגת אגו חדשה, רצונות אגואיסטיים זרים וגדולים של אנשי יוון ורומא שבאים להפריד את עם ישראל איש מרעהו. היהודים אינם מצליחים להתגבר על דרגת אגואיזם זו ונוחלים מפלה. הם יוצאים לגלות פנימית, מפסיקים לדאוג לחיבור מעל האגו ומסתפקים בקיום מנהגי היהדות החיצוניים, כדברי הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, “האומה הנגועה מתה, ואיבריה התפזרו לכל רוח”.24
19שופטים כ”א, כ”ד.
20שם, כ”ה.
21נפש החיים, שער א’, פרק ד’.
22מגילת אסתר ג’, ט’.
23מגילת אסתר ד’, ט”ז.
24בעל הסולם, עיתון “האומה”.
מרבי עקיבא לרבי שמעון בר יוחאי
משנחרב הבית השני, משאבדה אהבת האחים ומשחדל ערך האחדות להאיר את החזון הרוחני, התפזר העם למשך אלפיים שנות גלות ונדודים. רבי עקיבא, שחוזה את חורבן הבית השני, מזהיר את העם, אך כל אזהרותיו נופלות על אוזניים ערלות. משנתו הייחודית “ואהבת לרעך כמוך”, הכלל הגדול בתורה, נשכחת מלב. אהבת האחים ששררה בין עשרים וארבעה אלף תלמידיו, מתכּלָה באש שנאת חינם ומביאה למותם במגפה “מפני שלא נהגו כבוד זה בזה”.25 כלומר תלמידיו נופלים מגובה הרצון הרוחני שהשיגו, ליצר הרע. כתוצאה מכך לא נותרים לרבי עקיבא תלמידים, ובכל זאת הוא יודע שעליו למסור את תורת הקבלה לדור הבא. הוא אוסף אליו חמישה תלמידים חכמים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, מחבר ביניהם ומוסר להם את כל השגותיו הרוחניות.
התנא רבי שמעון בר יוחאי, שהיה חכם גדול, הוא אחד מחמשת התלמידים האלו. לפי שורש נשמתו הוא מבין את רבי עקיבא על דרך הנסתר, כלומר ברובד עמקי הטבע שאינם נראים לעין. למעשה, כל אחד מחמשת התלמידים משיג את דברי רבי עקיבא דרך כלים שונים מנקודת מבט שונה. לכל אחד פרשנות שונה לתורתו, האחד תופס אותה בשפת המדרש, האחד בשפת הקבלה, האחד בשפת האגדה, האחד בשפת ההלכה והאחד בשפת התנ”ך.
באותה תקופה, בעוד מרבית עם ישראל מוטל בחורבן, מפוזר בארצות גולה ובארץ רק שרידיו של העם, הרומאים מטילים על היהודים גזירות שונות ומשונות שמחייבות את רבי שמעון להיזהר. לאחר הוצאתו להורג של רבי עקיבא על ידי הרומאים, אוסף רבי שמעון עשרה תלמידים ומסתתר עימם במערת ה”אדרא רבא” (האסיפה הגדולה). מערה קטנה החבויה בנוף ההררי שבין מירון לצפת ומשקיפה על העיר ממרום. שם מלמד רבי שמעון את תלמידיו ובה הם מחברים את ספר הזוהר. רבי שמעון הוא ראש העשירייה, ויחד עימו יושבת החבורה ומבררת את דברי רבם, כלומר מממשת הלכה למעשה את מה שהיה מדבר רבי שמעון. ביחסים הרוחניים ביניהם הם מוציאים לפועל את הכוח החיובי הנסתר בכל אדם, כוח הטוב, מתוך עמקי הטבע שלהם. הכוח הזה נקרא “הנקודה שבלב”, נקודה לבנה בתוך לב שכולו שחור, לב אגואיסטי.
למעשה, ספר הזוהר הוא פירוש לחמשת חומשי התורה ולספרי הנביאים. רבי שמעון הוא המקובל הראשון שמתאר כיצד בחיבור לבבי ובערבות ההדדית בין בני האדם ניתן למשוך את כוח הטוב מהטבע האינסופי. הוא מעביר את החכמה לתלמידו, רבי אבא, שמצפין בין מילות הספר את משמעותם האמיתית של הגילויים הרוחניים ששמע מפיו. בזכות אותה עבודה רוחנית שנעשתה אי שם לפני אלפיים שנה במערה על ידי רבי שמעון וחבורתו וכתיבת ספר הזוהר, היום כולנו יכולים לגלות את הנקודה החיובית הזאת השוכנת בתוכנו, לעורר אותה, להבליט ולהרחיב אותה כך שתהיה גדולה כמו הלב כולו. אז נגיע לקשר בינינו שנקרא “אהבה”.
זאת אומרת, “ואהבת” בשני לבבך, בלב הטוב ובלב הרע. “לב רע” זהו היצר הרע שקיבלנו מלידה “יצר לב האדם רע מנעוריו”, 26 ו”לב טוב” האדם יכול להשיג בכוחותיו על ידי התפתחותו הרוחנית. ורק אז הוא מגיע למימוש, לאהבה, “בכל לבבך”, בשני יצריך. כי אהבה, בשונה מכפי שנהוג לחשוב, נבנית רק מעל הרע שאותו מכסה הטוב. כמו שכתוב “על כל פשעים תכסה אהבה”.27
25תלמוד בבלי, מסכת יבמות ס”ב, ע”ב.
26בראשית ח’, כ”א.
27משלי י’, י”ב.
איך כל זה קשור אלינו היום?
אלה בדיוק הזמנים שעליהם דיברו המקובלים לאורך כל הדורות. דווקא היום כשהאגו האנושי, הכוח השלילי, עולה על גדותיו ואנחנו מרגישים את הנזק שהוא גורם בכל מערכת, מהתא המשפחתי הקטן ביותר ועד למערכות ממשלתיות, בינלאומיות ואפילו אקולוגיות, זה הזמן לממש את כוחו המיוחד של ספר הזוהר.
גילוי וגניזת ספר הזוהר
לרשב”י ניתנה הרשות לגלות את רזי התורה, אך משום שהאנושות טרם הייתה מוכנה להשתמש בכתוב, נגנז הספר מיד עם סיום כתיבתו. כעבור חמש מאות שנה התגלו כתבי הזוהר באזור צפת על ידי ערבים תושבי האזור. אחד מחכמי צפת שקנה דגים בשוק נדהם לגלות את ערכו הנדיר של נייר העטיפה שבו הוגשו לו את הדגים שקנה. הוא רכש מן הערבים את כל המסמכים שהיו עדיין זמינים, ואיגד אותם לספר.
מאות שנים אחר כך, בספרד של המאה השלוש-עשרה, שוב יצא לאור ספר הזוהר על ידי המקובל רבי משה די לאון, אלא שהפעם היה בהיקף מצומצם, עשרים אחוז פחות מגודלו המקורי. לאחר פטירתו של רבי די לאון, אלמנתו הענייה נאלצה למכור את כתבי היד שלו מבלי שהבינה את ערכם הרוחני, וכך מתגלה לראשונה הספר המסתורי לעולם ומופץ ברבים.
מאות שנים אחרי רבי די לאון, שוב נגנז הספר עד לזמנו של האר”י הקדוש באמצע המאה השש-עשרה, מי שהעניק לראשונה לטקסט הסודי פירוש בשפת הקבלה. מאז ועד היום ספר הזוהר גלוי לקהל הרחב, אלא שהוא נעשה נגיש רק לפני כמאה שנה עם כתיבת פירוש “הסולם” בידי הרב יהודה אשלג, “בעל הסולם”, המכונה כך על שום פירוש “הסולם” שחיבר לספר הזוהר, סולם שעל ידו האדם יכול לטפס בשלבי העלייה הרוחנית.
אם יש סולם, לאן הוא מוביל?
סוף הסולם זהו מצב שכל הכוח הרע גדל וגדל עד למידתו המירבית, זה נקרא “מ”ט שערי טומאה”, והאדם מאזן אותם על ידי “מ”ט שערי קדושה”. זאת אומרת, אנחנו מוציאים מהטבע את כל מה שטמון בו, הן מצד הכוח השלילי והן מצד הכוח החיובי, “כי זה לעומת זה ברא אלוקים”.28 באיזון בין שני הכוחות הללו אנחנו נעשים הבעלים עליהם, משמע הבעלים על המציאות כולה ממש כמו הכוח העליון, כלומר אנחנו הופכים להיות “בעלי הסולם”.
ספר הזוהר מדריך אותנו צעד אחר צעד איך להשיג את השינוי הפנימי הזה. אם אדם קשור בקבוצה שלומדת יחד את ספר הזוהר, ויודעת איך להשתמש בו כדי להגיע להתקשרות פנימית יותר ויותר כמו קבוצת רבי שמעון, הוא מגיע יחד עם הקבוצה לבקשה, לדרישה, לרצון מגובש וחזק. זו לא בקשה שאנחנו מבקשים בפינו, זהו כלי שלם שמשתוקק להשיג את אותו הכוח החיובי שנמצא בתוך הטבע שלנו. אותו אנחנו רוצים, על ידו אנחנו מבקשים לאזן את הכוח הרע שלנו, וזו התפילה האמיתית. אנחנו מעוררים, שולפים את הכוח החיובי הנסתר בעמקי הטבע, והוא זה שפועל כנגד הכוח הרע, ואז יש לנו שני לבבות, יצר טוב ויצר רע.
חכמת הקבלה כולה היא שיטה שנקראת “ג’ קווים”. כנגד כוח הרע שנקרא “קו שמאל”, אנחנו מעוררים את הכוח הטוב שנקרא “קו ימין”, ואז מאזנים ביניהם בשביל הזהב שנקרא “הקו האמצעי”. וכך מתקדם האדם בדרכו הרוחנית: שמאל, ימין, אמצע. שמאל, ימין, אמצע.
28קהלת ז’, י”ד.
מה כל כך קדוש בספר הזה?
בספר הזוהר טמון כוח מיוחד, סגולה. הסגולה מתגלה כשעשרה אנשים שרוצים לתקן את הרע שבהם ולהתחבר ביניהם, לומדים מתוכו. הרצון החזק והמשותף שלהם מסוגל לשאוב מתוך כתבי הזוהר את הכוח הטוב שיחבר ביניהם, ואז הם מגיעים למימוש, לגילוי המערכת הכללית שמנהלת את המציאות. במידת האיזון שהאדם משיג בין הכוח הרע לכוח הטוב, מערכת הטבע מתחילה להתגלות לו. הוא מתחיל להרגיש ולראות איך הוא מנוהל, איך הטבע, הכוח שנקרא “אלוקים”, פועל עליו, מוביל אותו, מנהל אותו. זה נקרא גילוי האלוקות. הוא יוצר קשר עם אותה המערכת האינטגרלית של הטבע, נכנס לתוכה ברגש ובמחשבה, בלב ובמוח, ועדיין ממשיך לחיות בגופו בעולם הזה. כי הגוף שייך לדרגת החי ולא לדרגת המדבר שבאדם. כלומר החלק הגשמי, הגופני, של האדם החי בעולם הזה, ואילו החלק הפנימי חודר למה שנקרא העולם הבא, האלוקות. אלה הם חיים של מקובלים.
לאחר זמן מה הגוף בסופו של דבר נפטר, אבל המקובל לא מרגיש את המוות הגופני כאובדן, אלא ממשיך את חייו הרוחניים במלוא הכוח. לכן כתוב “עולמך תראה בחייך”,29 שעוד בימינו על פני האדמה אנחנו יכולים וצריכים להיכנס גם לחיים הפנימיים שלנו, ושם להתחבר למערכת הרוחנית. למעשה הגוף הפיזי שלנו נוצר רק כדי לסייע לנו לרכוש חיים נצחיים, שלמים, טובים, כי הגוף שלנו סובל ייסורים רבים במסגרת העולם הזה, עד שאינו מאפשר לאדם אפילו ליהנות מהחיים האלו.
29תלמוד בבלי, מסכת ברכות י”ז, ע”א.
למה אומרים שאפשר להשתגע מלימוד הזוהר?
אומרים כך, כי זה היה רצון המקובלים לאורך הדורות, לשמור על הזוהר מפני האנושות ועל האנושות מפני הזוהר כל עוד היא לא הייתה בשלה ללימוד. כלומר הרצון האגואיסטי, הכוח השלילי, לא התגלה במלוא הדרו. השמועות שעלולים להשתגע מלימוד חכמת הקבלה שירתו את רצון המקובלים במשך אלפיים שנה, לשמור על חכמת הקבלה שאנשים לא יפגמו ולא ילכלכו את שמה. אם העיסוק בספר הזוהר היה פרוץ בכל אותן שנים לכל מאן דהוא, באופן חופשי, לפני שהאנושות הגיעה לצורך אמיתי לתיקון כפי שאנשים מגיעים בימינו, האנושות הייתה יוצרת סביב החכמה העתיקה הזו סבך של סיפורים, רומנים, שיטות פיקטיביות, עד שאיש כבר לא היה מכיר בייחודיותה של חכמת הקבלה האותנטית.
היום הכול השתנה, מעידים על כך ציטוטים רבים של מקובלים שמדברים על הרשות לפרסם את החכמה ברבים, ביניהם הציטוט המפורסם של בעל הסולם, “שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות”.30
האדם היום בשל לשמוע את כל חכמת האמת דווקא משום שהוא כבר לא מאמין בכלום. האגו שלו הגיע למימדים כאלו שכבר לא אכפת לו מכלום, והוא מרגיש שכלום לא יכול להפוך אותו למאושר. זהו הסימן המובהק לכך שאדם בשל ללימוד החכמה.
30בעל הסולם, מאמר “תורת הקבלה ומהותה”.
למי מיועד ספר הזוהר?
הזוהר מיועד לכל אדם. הגיעו כעת זמנים שמחייבים אותנו לפתוח את הזוהר בשדרות העם, לגלות את השיטה איך לאזן את הכוח הרע שבטבע שלנו עם הכוח הטוב, ולמסור את הידיעה הזאת לכללות האנושות, “כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים”.31
כדי לאפשר לאדם הפשוט להכיר את ספר הזוהר, ארגון “קבלה לעם” שיכתב את ספר הזוהר המקורי לגרסה שנקראת “זוהר לעם” בעלת 12 כרכים, והיא כולה מוגשת בשפה העברית, ללא ארמית וללא תוספות קשות להבנה, כך שכל אחד יוכל לעיין בו וליהנות מהכוח המיוחד שטמון בו. אבל קריאה פשוטה אינה מספקת כדי לחדור לעומקו ולממש את ייעודו בעולם הזה. אז אם החלטתם שאתם מספיק סקרנים כדי לגשת ללימוד ספר הזוהר, הנה כמה טיפים מאיתנו:
כלל ראשון: אל תחפשו הבנה שכלית
את ספר הזוהר לומדים עם “הלב” דרך הרצון והרגש, זאת בניגוד לצורות הלימוד הרגילות הנהוגות בעולמנו המבוססות על עיבוד שכלי של עובדות ונתונים. לימוד הזוהר נועד לעורר בנו שינוי פנימי, ולהכשיר אותנו לקליטת המציאות הנסתרת. מידת ההצלחה בלימוד, כמוה כמידת ההשתוקקות שלנו לגלות ולהרגיש את המציאות הזו, לכן אין כל צורך בידע מוקדם, בכישרון או בחכמה מיוחדת. כל שנדרש הוא לפתח רצון פשוט ואמיתי, לפקוח את העיניים ואת הלב לרווחה.
כלל שני: פרשו נכון את המילים
ספר הזוהר מכיל תיאורים ומושגים רבים המוכרים לנו מהעולם הגשמי כמו, ים, הרים, עצים, פרחים, חיות, אנשים, טיולים ומסעות. חשוב להבין שכל הפרטים, הדמויות והמאורעות המוזכרים בספר, אינם מתארים את העולם החיצוני הנמצא סביבנו, אלא אך ורק את מה שמתרחש בתוכנו. לכן כשאנחנו קוראים את הזוהר, עלינו לראות במילים הכתובות בו ביטוי לאותן פעולות פנימיות המתרחשות בנשמה, לראות בהן גשר המוביל אל הרצונות והתכונות העמוקים ביותר שלנו.
כלל שלישי: חפשו את הכוח שהספר מציע לנו
בספר הזוהר נמצאת סגולה מיוחדת. “סגולה” היא חוק התפתחות טבעי שפועל בכל תהליכי החיים, ולא כוח מיסטי דמיוני. המקובלים מסבירים כי העולם הגשמי שלנו נשלט כולו על ידי הרצון האגואיסטי לנצל את הזולת, ואילו בעולם הרוחני פועלת רק הכוונה לאהוב ולתת. לכן ניתן לנו אמצעי מיוחד שתפקידו לקשור בין העולמות ההפוכים, כלומר לכוון את התכונות שלנו בהתאם לתכונת האהבה והנתינה של העולם הרוחני, “המאור המחזיר למוטב”. צורת השפעתו של המאור נסתרת מהבנתנו כרגע, ולכן אנחנו מכנים אותה בשם “סגולה” או “נס”. המקובלים שנמצאים בהכרת העולם הרוחני, אינם רואים בה נס, אלא תהליך טבעי לחלוטין. מבחינתם כל שעלינו לעשות הוא לקרוא את ספר הזוהר ולרצות שהכוח הטמון בו יפעל עלינו בזמן הלימוד. לאט לאט נתחיל להרגיש בשינוי פנימי המתחולל בנו בזכות אותו המאור. העולם הרוחני ייפתח, ומה שנראה בעינינו בתחילה כסגולה, יהפוך לחוקיות ברורה ומובנת.
כלל רביעי: להיפתח לתובנות חדשות
עליכם לרצות או להיות מוכנים לשנות את הפרדיגמות שמנחות אתכם בחיי היומיום. כשם שתינוקות קטנים מתאמצים מאוד כדי לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם, אינם מוותרים אלא מנסים שוב ושוב בהתמדה מעוררת התפעלות עד שהם מצליחים. באותו אופן גם אנחנו צריכים להמשיך בלימוד הזוהר בסבלנות ובהתמדה, עד שנתחיל “ללכת” בכוחות עצמנו ונגלה את העולם הרוחני. כל המערכת הדרושה להתקדמותנו כבר הוכנה עבורנו מראש. הדבר היחיד שנדרש מאיתנו הוא הרצון לגדול.
כלל חמישי: חיבור הוא המפתח
ספר הזוהר נכתב על ידי קבוצה של עשרה מקובלים שהרכיבו ביניהם “כלי” שלם, רצון מאוחד לגילוי הכוח העליון של המציאות, הבורא, ה”אור”. רק הודות לקשר הפנימי ביניהם, האהבה והחיבור, הם הצליחו לפרוץ את גבולותיו של העולם הגשמי ולעלות לרמת הקיום הנצחי שעליה מסופר בזוהר. אם ברצוננו ללכת בעקבותיהם, עלינו לבנות בינינו קשר וחיבור הדומים בעוצמתם לזה שהיה בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. הזוהר נולד מתוך אהבה, ולכן גם גילויו המחודש בזמננו יתאפשר רק מתוך אהבה.
בונוס לסיום: קטע מהזוהר לתרגול
“על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. כנסת ישראל אמרה לפני הקב”ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, ביקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה. ביקשתיו ולא מצאתיו. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב, השמע עם קול אלוקים. על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו, שיזדווג עימי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלמה, מקו האמצעי. שמזיווג המלך, זעיר אנפין, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם”.
חכמת הקבלה התגלתה לראשונה בבל העתיקה על ידי אברהם אבינו שביקש לפתוח אותה בפני הבבלים שחיו אז. אבל רק מעטים נמשכו אליה, רק מעטים היו מסוגלים להתנתק מעבודת האלילים שהייתה רווחת באותם ימים, וכך יצא שמתוך בבל התנתקה קבוצת אנשים קטנה שלימים נקראה “עם ישראל”, ועד עצם היום הזה החכמה הזו נמצאת בלב ליבה של האומה הישראלית.
31ישעיהו נ”ו, ז’.
32“זוהר לעם”, פרשת תזריע, סעיפים א’-ג’.