אין כבר דרך חזרה

בשבוע האחרון גל האנטישמיות גואה: באורלנדו ניאו-נאצים ארגנו עצרת שכללה צעקות “הייל היטלר!”, בשיקגו רוססו צלבי קרס על קירות בית כנסת ובית ספר יהודי, ובעצרת נגד חיסוני קורונה בקנדה נשאו המפגינים צלבי קרס והניפו דגלים נאצים.

טבעי שמוקד האנטישמיות נמצא היום בצפון אמריקה. בשונה מאירופה שזיכרון השואה עדיין צרוב בה ולכן יש בה מידה של רגישות לנושא, באמריקה לא.

ראשית, בשם הפלורליזם וחופש הביטוי הכול מותר באמריקה, כך שכל אזרח יכול לצאת לרחוב ולצעוק שהוא שונא יהודים, שונא מהגרים, שונא מה שבא לו, ואף אחד לא יגביל אותו. “מדינה חופשית”. שנית, כלפי היהודים יש שנאה פנימית בחלק גדול מאוכלוסיית העולם, פשוט באמריקה מותר לבטא זאת בקול.

השנאה האינסטינקטיבית ליהודים נובעת מבסיס הנשמה האנושית. עד לפני כמה אלפי שנים האנושות תפקדה באופן אינסטינקטיבי כמערכת אחת, כל אדם התייחס אל זולתו כאילו הוא גופו ונפשו, חלק אינטגרלי מנשמתו הוא. כמו בעלי חיים או תינוקות, שאין להם הבחנות של הפרדה בינם לשאר העולם.
אחר כך התחיל לגדול בנו האגו, יצר הרע הטבעי, ובדומה לילד שגדל ומתחיל לעשות הפרדה בין שלי ושלך וליצור יחסי מקח וממכר בכל מערכות היחסים שלו, כך כאשר גדל האגו בחברה האנושית המתבגרת, הוא הפריד אותה בתפיסתה ויצר אוסף פרודות שעניינן ניצול הדדי שהלך והפך מפלצתי. מכאן השתלשלו כל המלחמות והמאבקים בין יחידים, קבוצות ועמים.
באותה עת שהאגו התחיל לבעבע באנושות ושבר אותה לרסיסים, נולד אברם – לימים אברהם אבינו – שתפקידו ההיסטורי בתוכנית הבריאה היה להקים קבוצה שתלמד להתעלות מעל לאגו המפריד ולחזור להרגשת אחדות. אלא שהפעם מתוך בחירה מודעת, בכוח מחשבה עצמאית ורצון חופשי, ובנוסף גם מתוך רצון להעביר את שיטת החיבור לכולם – עד שכל העולם יחזור לאותה תחושת שייכות בלתי נפרדת ויחיה כאיש אחד בלב אחד. כלומר, אברהם הקים את התשתית לעם היהודי.
שנאת העם היהודי שפורצת היום נובעת ישירות כתוצאה מחוסר מילוי תפקידם הרוחני כלפי העולם. במהלך הדורות, הנדודים והגלויות, שכחנו את ייעודנו ואיבדנו כל נטייה להתחבר יחד מעל האגואיזם, כפי שלימד אותנו אברהם, אב האומה.
השנאה כלפי היהודים והטענה נגד חוסר החיבור ביניהם הם היינו הך, לכן אין ספק שהשנאה לא תיעלם עד שלא נתאחד. שום פעולה צדדית אחרת, אם זו הסברה או מלחמה ישירה באנטישמיות לא תועיל במאומה, זו מלחמה דמיונית של אבירים שנלחמים בטחנות רוח. אין לנו במה להילחם אלא בפירוד בינינו.
אנחנו עם קשה-עורף, לכן קשה לנו להתאחד. כוחות הדחייה בינינו כלולים מכוחות הדחייה שיש בין כל העמים על פני כל כדור הארץ. אבל במידה שנשתדל להתחבר בינינו נגרום לכך שכל אומות העולם יתחילו להתחבר ביניהם. זו התבנית שהעולם צריך לקבל, והמציאות מסתובבת לכיוון חיבור האנושות. אם נלך עם הכיוון נצליח, אם לא, נספוג מכות עד שניאלץ להתחבר. כך או אחרת, את תפקידנו נצטרך לבצע בסוף.