נלחמים על החיים והאנטישמים מתקיפים

בצרפת מסמנים בתי יהודים במגן דוד כמו בגרמניה של שנות השלושים, ברכבות נשמעים שירי אנטישמיות גאים, לשדה התעופה בדגסטן התפרץ המון צמא לשחיטת יהודים. בארצות רבות מתקיימים יהודים בפחד, נמנעים לדבר עברית.

האנטישמיות שהתרכזה אז בגרמניה, חובקת עולם עכשיו ומופגנת בגסות מטומטמת, אכזרית וחסרת בושה. טעות לחשוב שהם שונאים אותנו רק כי הם מקנאים בנו. בדורות הקודמים באמת התבלטנו בתחומים שונים, ממדע וכלכלה עד משחק ושירה. היום העולם לא נופל מאיתנו בכישורים. אלו תירוצים ילדותיים שמסרבים להסתכל לאנטישמיות העירומה בעיניים. גם לא שונאים אותנו בגלל שום סממן חיצוני או תכונת אופי, אלא בגלל שאנחנו יהודים. מהו יהודי?

כדי לענות על כך צריך לשוב ליהודי הראשון. אברהם אבינו, אב האומה, לא היה בעל תכונות אופי או סממן חיצוני שונה. ייחדה אותו רק נקודה פנימית של השתוקקות עקשנית להבין את טבע הבריאה ולהיוודע אל מי שמסובב ומפתח אותה.

מתוך התאווה לדעת, הוא גילה שתכונת הכוח העליון היא אחדות חובקת כול, בהיפוך של חותם ונחתם מבני האדם הטבועים ביצר אהבה עצמית שמחלק ומפריד אותם. כדי להיוודע אל האחדות העליונה צריך להפוך לתבנית שלה מלמטה, להתאחד כנגד היצר הפועל. עם הגילוי המהפכני הזה ניגש אברהם אל כל עמי בבל העתיקה. מי שהזדהה עם רעיון האחדות התנתק מעמו, הלך אחריו והפך חלק מ”בית אברהם”.

הקבוצה גדלה והתפתחה לבני ישראל, אנשים שקיבלו עליהם את הדרך להגיע מאהבת הזולת לאהבת ה’, להתאחד כאיש אחד באל אחד. את כוח האחדות היה על היהודים להגיש כדוגמה לכל האנושות, להיות “אור לגויים”. זה התיקון השלם, זו המשימה של העם הנבחר, ואליו כיוון אברהם. 3,800 שנה מאז נדדנו עם אבי האומה, אפשר לראות את הדפוס חוזר בכל דור ודור.

חלק מהמקרים מפורסמים חלקם פחות, אבל כולם מופיעים במקורות ישראל ומתועדים בספרי ההיסטוריה. צריך רק לפתוח את הספרים ולקרוא איך זמנים של פירוד בינינו מזמינים אסונות, אבידות ומפלות, איך תקופות של ריחוק לבבי מעוררות רדיפות, פוגרומים וגירושים. ולהיפך. זמנים של אחדות בעם הביאו לתנופה של שגשוג, השרו לרגעים שלום על כל הסובבים אותנו.

כשאנחנו מתפרדים העולם שונא אותנו, כשאנחנו שונאים אנחנו לא מממשים את ייעודנו היהודי כלפי האנושות. זאת סיבת האנטישמיות, גם אם רוב השונאים לא מבינים את פשרה ונותנים לה תירוצים כמו שאנחנו עושים. אומות העולם קרועות לגזרים חברתיים בלתי מתאחים, שקועות במלחמות איומות, ולא יכולות לצאת מהמצב הנורא בלעדינו. הם תלויים בנו. אין לנו ברירה אלא להילחם עם האויבים המרים שקמו לנו בכל הכוח, הנחישות וקור הרוח.

עם זאת עלינו לשתול בליבנו את העיקר הזה: החטופים, החיילים, המשפחות וניצחון האומה, כולם תלויים בתפילה משותפת אחת לאחדות ישראל, מעתה ועד עולם.