דיכאון הוא אחד החוליים הקשים ביותר באנושות, כ-280 מיליון איש סובלים ממנו ברמה יומית. גם בישראל, אחד מכל עשרה יאובחן במהלך חייו כסובל מדיכאון חמור, כפי שעולה מדו"ח של משרד הבריאות לשנת 2021.
אין ספק שהתופעה תגדל ותתפשט, תצבור תאוצה ותעמיק, משום שאנחנו לא מטפלים בשורש שלה. על פי חכמת הקבלה, דיכאון הוא חוסר סיפוק נפשי, והשורש הרוחני שלו הוא המרחק המצטבר משורש החיים שלנו, מהטבע, מהכוח העליון.
לא נכון לומר שדיכאון הוא רק תוצר הורמונלי או מוחי. הוא תוצאה מ"סתימה" באותם צינורות רוחניים ששפע עליון צריך לעבור בהם אל האדם דרך הזולת ולהחיות אותו. וכאן צריך להקדים ולהבין את המערכת הרוחנית הנסתרת מאיתנו. האנושות כולה מקושרת בהדדיות כמו איברים בגוף האדם, כשהכול מתפקד כהלכה, בגוף זורם דם המחייה את הגוף, "אור חיים". כשהמעבר סתום, מורגש המחסור במילוי כמו סתימת עורקים החוסמת את חלל העורק ומקשה לדם לזרום דרכו לאיברי הגוף. אותה "סתימה" היא סיבת כל המחלות, אבל במיוחד הדיכאון, כי הדיכאון הוא הרגשת חוסר אספקה במערכת הגבוהה ביותר הנוגעת לרגש.
הסתימה נוצרת בגלל האגואיזם שמתנפח בתוך צינורות הקשר בינינו וחוסם אותם, מנתק אותנו זה מזה ומונע מהאור שמהותו נתינה לעבור בהם ולתת את הסיפוק העמוק ביותר שישנו במציאות. כשהסיפוק הזה נמנע, אז השפע לוחץ להיכנס בצינורות, והסתימות יותר ויותר כואבות וגורמות למחלות ברמות שונות, פיזיות או מנטליות.
איך פותחים את הצינורות? מתעלים מעל האגו כפי שמלמדת חכמת הקבלה. אם אדם משתדל להסתובב ולפעול קצת מתוך עצמו לטובת הזולת, מריכוז בעצמו לכיוון טובת הכלל, לנטייה לחיבור ולאהבת הזולת, הוא יזמין בכך את "אור חסדים", הנקרא "מים", ירגיש טוב יותר ויחוש בהדרגה התעלות. ואם החברה כולה תסובב את עצמה לכיוון מימוש הכלל "ואהבת לרעך כמוך", אז כמעט ולא נשמע יותר על תופעת הדיכאון ועל מחלות נוספות. לכן עלינו לעבוד רק על פתיחת הסתימות בליבנו. לא צריך יותר מזה כדי להיות בריאים ומאושרים.