עם יד אחת קשורה מאחורי הגב במלחמה נגד האויבים, אנחנו ממשיכים להילחם בינינו כמעט כאילו כלום: להטיח, להאשים, לשים רגליים, לדקור בלשונות. אם דווקא עכשיו, שכל כך מתבקש שנהיה יחד כדי לשרוד אנחנו לא מסוגלים, איזה סיכוי יש לנו?
אם יעשו לנו טובה גדולה משמיים יקרה לנו נס חנוכה, וממקור החיים ייתנו לנו להרגיש פתאום איך במקום ההתנגשות וההתנגדות הבלתי נשלטים, תופיע בנו נטייה לא מוכרת, חדשה ואחרת, נטייה לחיבור. בלי נס מלמעלה לא נצליח.
לנס הרוחני הזה צריך לצפות, וכדי שהוא יקרה על כל אחד להשתדל לפתוח את ליבו לכולם. להזמין כל אחד להיכנס לתוך ליבו, עד שיחד נהפוך ללב אחד שמרגיש את פעולת הכוח העליון עליו.
אין נס אחר מלבד הפלא של היציאה ממעגל האהבה העצמית, מהחוג הצר של האגו עם הפירוד שהוא גוזר עלינו, אל מצב של חיבור וחיבוק עד אהבה גדולה בינינו. כשזה יקרה, נבין למה נלחמנו, נרגיש את ההבדל בין חומר לרוח, נתפוס את מבנה העולם, ואיך הבורא מנהל אותו, וכמה טוב הוא הכין לנו בדרך כדי להביא אותנו עד לכאן.
אני מאחל לנו לראות בחנוכה הזה איך על ידי חיבור בינינו נתעלה מעל כל הצרות שלנו, ונראה בזה לכל העולם שחיבור הוא הפתרון היחידי לא רק לנו אלא לכל בני האדם על פני כדור הארץ.
כך נוכל לחבר אלינו יותר ויותר לבבות, ובסופו של דבר להגיע למצב שכל בני האדם, כל העולמות וכל הנבראים כולם, יתחברו ללב אחד שמתגלה בו בורא אחד.
