חם בחוץ כי קר בפנים

רק מקריאה של רשימת המקומות שבהם מכה החום החריג באירופה מתחילים להזיע. צודקים המדענים שטוענים ש”כל עוד פליטת גזי החממה לא תופחת לאפס, גלי החום ימשיכו להתעצם והם ייעשו שכיחים יותר וארוכים יותר”, אבל צודקים עוד יותר המקובלים שמלמדים שהמציאות שלנו מקושרת על כל פרטיה.

העולם שלנו בנוי כפירמידה. בשכבה התחתונה, העבה והרחבה ביותר, נמצא הדומם. שכבה אחת מעליו נמצא עולם הצומח. בשכבה שמעליו עולם החי. בראש הפירמידה, משולש קטן יחסית לשאר, ניצבת האנושות בגאון. הכול מקושר בהכול וכל השכבות משפיעות זו על זו. אבל כל שכבה עליונה בפירמידה משפיעה ביותר על אלו שתחתיה. למשל חרק אחד, המזערי ביותר, גדול בהשפעתו על עולם הצומח. ואילו פרח מלבלב, גדול בהשפעתו על כל עולם הדומם שתופס מרחבים שלמים בחלל.

האנושות חולשת על הפירמידה כולה, על הדומם, הצומח והחי. בגופים אנחנו לא שונים בהרבה מכל בעלי החיים, אבל דרגת האדם שמעל לחי היא היכולת לחבר את היחידים לתחושה של אחד, נגד יצר הרע שמחלק בינינו. כל תנודה ביחסים בינינו משפיעה על המציאות כולה, כל התקרבות או התרחקות רגשית בינינו מחלחלת לכל שכבות הפירמידה.

הכלל פשוט אך מחייב, אם היחסים בינינו הדדיים, מתחשבים ופועלים לקראת הרמוניה נפלאה, אנחנו מתאזנים ומתברגים במערכת האינטגרלית ומשפיעים עליה לטובה. אך אם אנחנו מפרים את סדר היחסים בינינו, נפרדים ופועלים כיחידים במערכת שעיקרה הוא תלות הדדית, אנחנו גורמים להידרדרות בכל המערכת, החל מהגלקסיות הגדולות ועד לבעלי החיים הקטנים ביותר.

משבר האקלים הוא תוצר ישיר של אגואיזם אנושי, רצון לקבל שגובר בכל אחד מאיתנו ומונע מאיתנו להתקשר ולהיות חלק מועיל בפירמידה שמרכיבה את המציאות שלנו. גם האגו הוא חלק אינטגרלי במכלול האנושי, תולדה מהטבע העליון, אלא שהוא ניתן לנו כדי שנתגבר עליו, כדי שבעזרתן נתמוך זה בזה, נתקשר בערבות הדדית עד שנייצב מחדש, בבחירה חופשית מצידנו, את המערכת שיוצאת מאיזון ונעמוד בראשה.

האגו הוא עזר כנגדנו, ולשם כך ניתנה לנו שיטת החיבור של חכמת הקבלה שמתגלה בקרב המונים בימינו. לא מדובר בספרים עתיקים שמתארים את פועלם של המלאכים בשמיים, אלא בכתבים שמכוונים אותנו כיצד להתקשר בינינו כדי להועיל לטבע כולו, וכתוצאה גם להיטיב את חיינו. זו הדרישה מהיושבים בפסגת הפירמידה.

האקלים סופג את היחסים בינינו, את המחשבות והכוונות שזורמות בינינו, לכן כדי להנמיך את החום ביבשת אירופה, עלינו להגביר תחילה את אש האהבה בינינו.

במצב שלא מביאים לרצון לקבל את מבוקשו, הוא נשאר ריקן ומאוכזב, הוא ברוגז ועושה לנו מה שלפעמים אישה עושה לבעלה כשהיא לא מרוצה ממנו. אבל להבדיל מבן-זוג, ובכלל מאנשים סביבך שכדאי להתחשב ברצונם, ההתפתחות הפנימית של האדם מתרחשת רק כתוצאה מהרצון, מהאגו, שלא מקבל מה שבא לו. כלומר מתוך מכות.

והמכות מטרתן אחת: להוציא אותנו, מכה אחר מכה, מידי שליטת היצר הזה, הרצון לקבל, האגו. להשתחרר ממנו על ידי רכישה של רצון לתת, שהוא תכונת הטבע. ברור שהרצון לקבל מתנגד מאוד לרצון לתת, זה הפוך ממנו, זה לא טבעי לו, זה דוחה אותו העסק הידידותי הזה. אבל לאט לאט מרגילים אותו, עד שבסופו של דבר הוא מתרגל. כך בסופה של ההתפתחות האנושית יהיה בנו עדיין רצון לקבל, אגו גדול, אבל המטרה שרוכבת עליו תשתנה. היא תהיה כדי לתת. המקובלים מכנים מצב כזה בשם “רצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע”.

המכות הן עניין מצטבר. הן נאגרות ומתאספות בתוך היחיד והקולקטיב במשך כל התקופות שעברו על המין האנושי מתחילת הציביליזציה ועד היום. מאז הכמות הפכה לאיכות, ואנשים בהדרגה מתחילים להרגיש משהו חדש. הבחנות שונות בקשר לאגו הזה. הבנת המציאות משתנה. המכות המתרבות מפתחות בתוכנו שאלות עמוקות, שאיפות גבוהות, עוזרות לנו מעט לצאת מעצמנו, לפתוח את הלב אחד אל השני, ולהתקשר אל הטבע בטוב, בלי מכות.