|
לחצו לשמיעת הכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
“הזוהר” הוא הספר המסתורי והחשוב ביותר בחכמת הקבלה. יש מי שחושב שעוד לא הגיע הזמן לגילויו, אבל היום מתברר שספר הזוהר נכתב לפני כ- 1800 שנה לדורנו. בעל הסולם פתח אותו בפנינו ומעורר בנו את מה שנשכח מהלב.
“עומק החכמה שבספר הזהר הקדוש סגור ומסוגר באלף מפתחות” (הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, אות א’).
משחר האנושות קמו בכל דור אנשים מיוחדים, מקובלים שעלו במדרגות הרוחניות והגיעו לחיבור הגבוה ביותר עם הכוח העליון, הבורא. מתוך קשר זה הם השיגו את ההבנה שכל המציאות כולה, מהעולמות הרוחניים הגבוהים ביותר ועד לעולם שלנו, מתקיימת על בסיס של אהבה ונתינה. הם הרגישו שאין בעולם דבר מלבד הכוח הזה, ושכל מה שמתרחש במציאות נוצר אך ורק כדי להביא את כל האנושות לחיות בהרגשה הזאת.
המקובלים מצאו תשובה לכל שאלה ששאלו במהלך חייהם – לשם מה אנו חיים, איך בנוי העולם ואיך אנו יכולים להשפיע על גורלנו. את השגותיהם הם העלו על הכתב בספרי הקבלה המוכרים: רזיאל המלאך, ספר יצירה, עץ חיים וספרים נוספים. בין הכתבים הללו בולט הספר המסתורי, העמוק והחשוב ביותר בחכמת הקבלה, ספר הזוהר, שנכתב על ידי המקובל רבי שמעון בר יוחאי (רשב”י). הזוהר מספר על מערכת ההנהגה העליונה הנסתרת מאיתנו: אילו עולמות רוחניים ואילו כוחות אדירים כלולים במערכת הזאת, כיצד משפיע אדם שבוחר לעסוק בחכמת הקבלה על כלל העולם, באיזו צורה משתלשלות ויורדות כל ההתרחשויות מהעולם העליון לעולמנו, ובאילו אופנים ולבושים הן מתגלות בו. אולם, הדבר שמייחד את ספר הזוהר מיתר הספרים הוא שהזוהר לא נכתב כלל עבור בני דורו, הוא יועד מלכתחילה לדור שיחייה כאלפיים שנה מאוחר יותר, הדור שלנו.
להסיר את כל ההסתרות
“הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט חכמת הנסתר בהמון” (הרב יהודה אשלג, במאמר “שופרו של משיח”).
המאה העשרים הביאה עִמה שינויים מרחיקי לכת בהתפתחות האנושות שטרם היו כדוגמתם. תאוצה ושינויים אלו הולידו באנושות את הצורך בהתעלות רוחנית יותר מאשר אי פעם ופתחו את הפתח לשלב חדש שעליו הצביעו גדולי המקובלים לאורך הדורות. יתכן שלחלק מאיתנו נראה שדבר לא השתנה ושעדיין אין זה הזמן המתאים לעסוק בחכמת הקבלה, אך גדולי המקובלים קובעים אחרת, הם מלמדים אותנו שבזמננו לא רק שניתן ומותר לעסוק בחכמת הקבלה, אלא אף חלה עלינו החובה לעשות זאת.
לאמִתו של דבר, כבר בספר הזוהר (וירא, דף קי”ז) נכתב, שמשנת 1840 תתחיל חכמת הקבלה להתפשט ברבים. במאה השמונה-עשרה כתב הגאון מווילנה בספרו “קול התור” שהתהליך יתחיל בשנת 1990. יתרה מזאת, הוא אף ציין ש”עיקר הגאולה תלויה בלימוד הקבלה” (אבן שלמה, פרק י””א, אות ג’).
גם המקובל הגדול, הרב קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל, הסביר ש”השאלות הרוחניות הגדולות שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בדרגות שונות לכלל העם” (אדר היקר ועקבי הצאן, עמ’ קמ”ד).
היה זה הרב יהודה אשלג, גדול המקובלים בדורנו, שהפך את דבריהם של כל המקובלים מחזון למציאות של ממש. הוא ראה בבירור שהגיעה העת לאפשר לכל אדם ללמוד ולהבין את ספר הזוהר, וכך תוכל כלל האנושות להתעלות ולהשיג בעצמה את העולם הרוחני. לכן גמלה בלִבו החלטה להקדיש את כל חייו לכתיבת פירוש כולל, מדויק ושיטתי לחיבור החשוב הזה. הוא שאף להסיר את כל ההסתרות והמנעולים מעל הספר כך שיתאים לכל הנשמות שבדורנו. בהקדמה שהכין לספר הזוהר הרב אשלג הסביר מדוע עשה זאת: “וקראתי הביאור בשם ‘הסולם’ להורות, שתפקיד ביאורי הוא כתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא ‘סולם’ לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך.” (אות נ”ח). פירוש “הסולם” שכתב נועד לסייע לכל אדם להגיע למדרגה רוחנית שתאפשר לו להתעמק בספר הזוהר ולהרגיש בלבו את הכתוב בו.
חמש שאלות על המציאות
“רצוני בהקדמה זו, לברר איזה דברים פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת.” (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות א’).
בעל הסולם ראה חשיבות עליונה בקֵרוּב ספר הזוהר אלינו, ולכן בנוסף לפירוש הסולם שכתב, הוסיף וחיבר הקדמה עמוקה, מקיפה ונגישה. בהקדמתו הוא מוביל אותנו יד ביד במסלול ההתפתחות הרוחנית המופלא שיעבור כל אדם בדרכו להשגת הקשר עם הכוח העליון. לשם כך הוא פותח את הקדמתו בשאלות הבסיסיות שמלוות את האדם לאורך חייו, ומסיים בגישה הפנימית הנכונה שעליו לאמץ כדי להתחיל את טיפוסו במעלה הסולם הרוחני.
חמש השאלות ששואל בעל הסולם בפתיחת ההקדמה מסכמות את כלל השאלות שהאנושות שאלה את עצמה לאורך כל הדורות: השאלות “מה מהותנו?” ו”מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה?” מקפלות בתוכן שאלות רבות נוספות כמו, “מה עלינו לעשות עם חיינו?”, “לאן העולם צריך להגיע?”, “למה רע לנו?” או “איך אפשר שיהיה טוב יותר?”.
עם הקריאה בהקדמה, האדם מבין את הסיבות לשאלות הללו ולומד לכוון את עצמו צעד אחר צעד, למציאת איזון נכון יותר בין החלק הפנימי לחלק החיצוני בחייו. הרב אשלג מלמד אותנו ש”פנימיות” משמעותה חיבור, קשר לכוח העליון, שאותו ניתן להשיג על ידי עיסוק בחכמת הקבלה. בניגוד לכך, “חיצוניות” מסמלת את כל מה שיכול להרחיק את האדם מאותו מקור שמביא לו את כל הטוב בחייו, מהכוח העליון. בהמשך מסביר בעל הסולם שכאשר אדם מגביר את עיסוקו בחכמת הקבלה ולומד את ספרי המקור, הוא מסדר את חייו בצורה הטובה ביותר ובכך מזמין על עצמו שפע עליון שממלא את כל רצונותיו.
“למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה”
כל המקובלים ייחלו לדורנו, הדור שבו תוכל האנושות לגלות את הדברים הנפלאים שהם גילו, ותצליח להשיג בעזרת קריאה בכתבי המקור שהותירו עבורנו את הקשר עם הכוח העליון. בהקדמתו ובפירושו לספר הזוהר זורק לנו בעל הסולם קצה חבל ובכך סולל עבורנו את הדרך לעתיד יפה וטוב יותר. הוא המשיך והפך עוד ספרים רבים לקרובים יותר עבורנו, ביניהם כתבי האר”י, שעד אז היו “נעולים באלפי מנעולים” בפני מי שלא היה מקובל.
לאורך כל כתביו קובע בעל הסולם חד משמעית, שהמפתח לחיים שלמים עבור כל האנושות טמון במציאת האיזון הנכון בין פנימיות וחיצוניות, לכן הוא קורא לכולנו לתת משקל מכריע בחיינו לעיסוק בפנימיות, בחכמת הקבלה. בעל הסולם לא הסתפק בזאת אלא קרא בכל הזדמנות “לחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה”. בעל הסולם עשה זאת כיוון שידע, שרק חכמת הקבלה תוכל להעלות את כל העולם במעלה הסולם הרוחני, לדרגת הקיום הנצחית שבה התקיימו המקובלים בכל הדורות.
