הדינים שנוחתים עלינו מיום ליום הם כבדים ומכבידים וצריך להתייחס אליהם ברצינות גדולה. עם זאת עלינו להחזיק בידיעה פנימית שיש כאן איזה “משחק” איתנו.
לרב המקובל יהודה אשלג יש משל על מלך שאחד מעבדיו מצא חן בעיניו, כי הרגיש שליבו נאמן ולכן רצה לקרב אותו אליו. אבל לרומם פתאום עבד אי אפשר, לכן ארגן לו משחק בשתי מערכות, שבהן יצטרך העבד להוכיח לעין-כול את מה שידע המלך מראש – שליבו נאמן והוא ראוי לשבת לצידו.
בשתי המערכות התחפש אחד משרי המלך, שהיה ידוע בכישרון המשחק שלו, לגזלן ולרוצח. המשחק נראה אמיתי ואימתני והעבד נלחם בו בכל כוחו עד כלות הנפש, להוכחת אהבתו. בתום המערכות פשט השר את בגדי הרשע ושמחה גדולה התפשטה בארמון.
הנמשל ברור. הכוח העליון רוצה לקרב את עם ישראל אליו, להעלות אותנו מדרגת עבדים המשועבדים למחשבה אנוכית, למדרגה עליונה של מחשבה לטובת כולם. גם אנחנו כשנוכיח נאמנות לחוק העליון, לאהבת הזולת, להתאחדות, נוכל למשוך אחרינו את כל העולם.
אנחנו צריכים להתייחס לדינים שנוחתים עלינו ברצינות גמורה, לתת מקום לרגשות שהם מעוררים ולא למחוק אותם בביטול, ועם זאת להילחם חזק על הידיעה שמאחורי כל המקרים עומד כוח חיובי של אהבה, שמטפל בנו במסירות וחושב רק על טובתנו.
כשנצליח לקבל כך את ההנהגה, שהיא תמיד פועלת כלפינו בטוב ומיטיב, נגלה אותה, נכיר את מלכו של עולם.
המשחק יסתיים, התחפושות יוסרו ולא יהיה רע, לא שונאים ולא אויבים. הם תיאטרון שמתגלה לפנינו כדי שמעל הכול נפנה לאחדות, נגלה נאמנות.
לכן מצד אחד אסור לנו לגשת למערכה בקלות ראש, ומצד שני לא לתת לעצמנו להיכנס לעצבים ולשקוע בעצבות.
הכול בא לטובה, אבל אין תחבולה להקל על כובד המלחמה. זאת ההתפתחות הרוחנית שלנו. איך כולנו אומרים עכשיו? יחד ננצח.
