הוציאו את היהודי מהמחבוא
לשואה פנים רבות
מחקר חדש של קרן רודרמן לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה מצייר תמונה שבה ארבעה מתוך עשרה יהודים בארה"ב חוו מקרי שנאה בחמש השנים האחרונות, ורובם מודאגים מהאנטישמיות המתגברת בארצם.
בצל השנאה הגוברת, האם יהודי אמריקה צריכים להנמיך פרופיל ולהסתיר סממנים מזהים, כמו כיפה ותליון מגן דוד, או להיפך, להרים ראש בגאווה ולצאת למאבק? לדעתי לא ראש מורם ולא ראש מורכן יעזרו ליהודים.
האנטישמיות קיימת כל עוד השורש שלה קיים, והוא הניגוד החריף בין תפקיד ישראל כלפי אומות העולם וחוסר מימושו על ידם.
לפי שורשו, תפקיד עם ישראל הוא להיות "אור לגויים", דוגמה לחברה שמתנהלת באהבת אחים. עצם החיבור ההדדי בין היהודים מעורר כוח עליון ביניהם, אור שמוקרן ומאיר לגויים בכל התבל. זה התיקון שהאומה הישראלית מחויבת לו כלפי העולם השוקע במשברים, עולם שבו היצר האנוכי פועל לפי הגישה של הפרד ומשול; דחף פנימי שמפרק כל הדדיות ביחסי אנוש ולוקח שליטה על ליבו ומחשבתו של האדם והעולם. כל עוד עם ישראל ממשיך לפתח את הקלקול האנוכי הזה – האגו – שמפריד ומפלג את העם גופו, הוא מדרדר את העולם איתו במורד מלא משברים כואבים.
לכן עמי העולם בתוך תוכם, בתת הכרתם, ממרכז הקיום ומעומק הדנ”א, מרגישים בחוש שהיהודים אשמים בכל הצרות שבעולם, החל מהפרטיות ביותר ועד הכלליות. לא בחלק מהצרות, אלא בכולן; אחראים למאת האחוזים השלמים והנצחיים של הרע הקיים בעולם.
על אחת כמה וכמה כאשר ישראל מלבים בהתלהבות חולנית את השנאה ביניהם, גם השנאה אליהם מתגברת, מהולה בדחייה ופחד מהם, ובכולם מתעורר רצון גדול להשמיד אותם, כדי לעקור כביכול את שורש הצרה היהודית מן העולם. למרות שבחוש גם הם מרגישים שזה בלתי אפשרי, שאי-אפשר לעקור אותנו מהעולם, ובכל זאת, מה עוד בידם לעשות חוץ מלרדוף אותנו? כך הם מרגישים בצורה פשוטה, הגיונית, טבעית.
אנחנו לא רואים היום רכבות עומדות מוכנות למשלוח שאין ממנו חזרה, אין משרפות מעלות עשן, ולא גטאות מוקפים תיל, אבל אנחנו לא תופסים כי לשואה יכולות להיות פנים רבות. שההיסטוריה חוזרת על עצמה לא בדרך זהה. והנה, באמריקה, על הנייר בינתיים, יש ליהודים אפשרות חוקית לגור איפה שהם רוצים, ללמוד ולעבוד בכל מקום ללא הגבלה. אבל במציאות, כבר ישנם מקומות רבים שלא כדאי להם להסתובב בהם, לא ללמוד ולא לעבוד.
לאט-לאט אמריקה מתחילה לסמן איפה יש מקום ליהודים ואיפה לא, ולמרות שליהודי אמריקה יש כסף והם יודעים להסתדר, המצב יגיע לכך שהם עצמם ילכו ויגדרו את עצמם. כך היה גם ברוסיה של טרום המהפכה, כך היה בכל מקום באירופה של אותם הימים, ועכשיו עתיד להיות גם באמריקה. רק כשניתן מענה לסיבה לשנאה ליהודים, היא תופסק, לא אחרת.
לכן עמי העולם בתוך תוכם, בתת הכרתם, ממרכז הקיום ומעומק הדנ”א, מרגישים בחוש שהיהודים אשמים בכל הצרות שבעולם, החל מהפרטיות ביותר ועד הכלליות. לא בחלק מהצרות, אלא בכולן; אחראים למאת האחוזים השלמים והנצחיים של הרע הקיים בעולם.
על אחת כמה וכמה כאשר ישראל מלבים בהתלהבות חולנית את השנאה ביניהם, גם השנאה אליהם מתגברת, מהולה בדחייה ופחד מהם, ובכולם מתעורר רצון גדול להשמיד אותם, כדי לעקור כביכול את שורש הצרה היהודית מן העולם. למרות שבחוש גם הם מרגישים שזה בלתי אפשרי, שאי-אפשר לעקור אותנו מהעולם, ובכל זאת, מה עוד בידם לעשות חוץ מלרדוף אותנו? כך הם מרגישים בצורה פשוטה, הגיונית, טבעית.
אנחנו לא רואים היום רכבות עומדות מוכנות למשלוח שאין ממנו חזרה, אין משרפות מעלות עשן, ולא גטאות מוקפים תיל, אבל אנחנו לא תופסים כי לשואה יכולות להיות פנים רבות. שההיסטוריה חוזרת על עצמה לא בדרך זהה. והנה, באמריקה, על הנייר בינתיים, יש ליהודים אפשרות חוקית לגור איפה שהם רוצים, ללמוד ולעבוד בכל מקום ללא הגבלה. אבל במציאות, כבר ישנם מקומות רבים שלא כדאי להם להסתובב בהם, לא ללמוד ולא לעבוד.
לאט-לאט אמריקה מתחילה לסמן איפה יש מקום ליהודים ואיפה לא, ולמרות שליהודי אמריקה יש כסף והם יודעים להסתדר, המצב יגיע לכך שהם עצמם ילכו ויגדרו את עצמם. כך היה גם ברוסיה של טרום המהפכה, כך היה בכל מקום באירופה של אותם הימים, ועכשיו עתיד להיות גם באמריקה. רק כשניתן מענה לסיבה לשנאה ליהודים, היא תופסק, לא אחרת.
- נושאים
Menu