מה משמעות החלום בדרך הרוחנית?
חכמת הקבלה היא ה"פיזיקה" של העולם העליון. היא מסבירה לנו כיצד יורדים הכוחות העליונים שלב אחר שלב, משתלשלים בהדרגה מן העולם הרוחני ויוצרים את עולם החומר. המקובלים שחוקרים את התהליך הזה מספרים לנו כי השורש הרוחני של התופעה הגשמית הקרויה בפינו "אור" הוא רצונו של הבורא למלא את הנבראים בשפע ובאהבה אין סופית.
רצונו של הבורא להיטיב לנבראים הוא הערך המוחלט שביחס אליו נמדדים כל השינויים והתמורות במציאות, כפי שכותב המקובל בעל הסולם: "כל הריבויים והשינויים נעשים רק בהתפעלותם וקבלתם של הכלים, אבל האור העליון נמצא במצב מנוחה מוחלטת, כלומר בלי שינוי ובלי חידוש כלשהו" ("תלמוד עשר הספירות").
העיקרון הזה מראה לנו כי הדרך להכרת הבורא תלויה אך ורק בנו. האור, כפי שאומר בעל הסולם, נמצא ב"מנוחה מוחלטת", כלומר יחסו כלפינו דומה לאלומת אור אדירה שאינה מפסיקה לעטוף ולהקיף אותנו בחום ואהבה. כל השינויים והתמורות מתרחשים אך ורק בתוך הרצונות הפנימיים של האדם עצמו, ומוקרנים כמו במקרנת קולנוע על מסך המציאות החיצונית. לכן, אל לנו לצפות שאם נשב בחיבוק ידיים, האור פשוט ירד מהשמיים, אלא עלינו לפתח את עצמנו כך שנוכל להרגיש את נוכחותו התמידית והקבועה בתוכנו. כיצד עושים זאת?
כדי לצאת מהסרט סידרו למעננו המקובלים אמצעי מיוחד שדרכו אנו יכולים למשוך כוחות מן המערכת העליונה, ולגרום להם להשפיע עלינו. הספרים שהם חיברו מתארים את המצב המתוקן, המושלם, שבו אנחנו נמצאים בקשר הדדי של אהבה אין סופית, ובהרגשה מלאה של כוחות השפע הרוחניים. בהשפעת הלימוד בספרים, ומתוך השתוקקות עזה לחוות את המצב המתואר בהם, האדם מתחיל לפתח בהדרגה "חוש שישי" – כלי קיבול חדש, שדרכו הוא מסוגל להרגיש באור העליון שעד כה היה נסתר ממנו.
אין מדובר כמובן על תוספת של "עין" או "אוזן" חדשה אלא על שינוי מהותי בצורת הקליטה של המציאות. החוש השישי הוא כעין מעבדת מחקר פנימית, שדרכה האדם מגלה את מה שנמצא בתוכו. לאט לאט מתחילה להצטייר באדם תמונת המציאות האמיתית, המרהיבה ועוצרת הנשימה שהחושים הרגילים אינם מסוגלים להבחין בה. במקום לקלוט את העולם דרך העדשה העכורה של האגו, אנו מתחילים לקלוט אותו בתוך התכונות הרוחניות שלנו. ושינוי העדשה גורם לשינוי במציאות עצמה.
מאחורי השאיפה המדעית לגלות את חוקי הפיזיקה של העולם מסתתרת שאיפה פנימית יותר, כמיהה עמוקה לגלות גם את השורש הרוחני שלו. איינשטיין, האיש שסימל יותר מכל אדם אחר את השאיפה הזו, מעולם הוא לא הפסיק להשתומם על נפלאות היקום, ולהתפעל מן השלמות המרהיבה הטמונה בו. כל חייו הוא חיפש את הנוסחה האולטימטיבית שתבטא את הקשר בין כל הפרטים, את מערכת החוקים ששולטת במציאות. ואכן, חיפושיו הביאו אותו ואת ממשיכי דרכו קרוב מאוד לנקודת הפריצה. אך קרוב, כפי שידוע לכל מדען מתחיל, זה לא מספיק.
לכן, מתגלה כעת חכמת הקבלה כדי להשלים את המשימה. לא כדי לעצור את התפתחות המדע כמובן; להפך, כדי לספק לו את קרש הקפיצה שהוא מחפש. המדע והקבלה צריכים ללכת יד ביד, לרכוב על אותה קרן עליונה המובילה אל האור האחד, השלם, שעוטף את כל חלקי הבריאה בזרועות ארוכות של אהבה.
"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה
