מחנה קדוש

מאז נכנסנו לארץ בפעם הראשונה לפני שלושת אלפים שנה אנחנו חיים על החרב, ולא פעם אומות העולם ולא רק הם אלא אנשים מתוך העם הצדיקו את האויבים בטענה שאין לנו בלעדיות עליה. גם עכשיו, בזמן שהמלחמה קשה ומתארכת הם טוענים כך.

את הארץ הזאת נתן לנו הכוח העליון, כדי שנשב בה ונהיה לו למחנה קדוש שחי על הכלל “ואהבת לרעך כמוך”. אומנם עוד לא הגענו למדרגה הזאת וצריך לחתור אליה בכל הכוח: לוותר כל אחד על עמידה נטועה בגאווה ולעשות צעד רחב לקראת כלל ישראל, אבל לא לחשוב שיש לנו זכות לוותר עליה.

ובינתיים עד שנהיה למחנה קדוש, יש בינינו לפחות חלק אחד שהוא כבר כזה: הצבא שלנו, צה”ל. בצבא שנלחם על ארצו יש כוח רוחני, והכוח הזה מסוגל להעלות את כל העם איתו. בקדושה הזו נכללים גם חיילים שאין להם מושג על הציווי להיות אומה שהקיום שלה מותנה באהבת הזולת, שלא יודעים שאנחנו נמצאים במלחמה רוחנית שמביאה את כולנו לקדושת ה’.

לכן על כולנו כאחד להתאחד סביב החילות. מלבד הבורא מלמעלה והצבא מלמטה, לא עומדים לעזרנו כוחות להיבנות בארץ ותפקידנו בכוח הוא לתמוך בחיילים עד כמה שרק אפשר, להתקשר בלבבנו ומתוך הלב המשותף לעזור להם להצליח בכל מערכה. כך נכלול את עצמנו בקדושה.

המלחמה הזאת צריכה לחדש בנו רצונות עתיקים רדומים, לעורר געגועים גדולים להתקרב זה לזה כדי לקרב אלינו את הכוח העליון. רשימות המלחמה, הרשמים ממנה, בכוחם להביא אותנו להחלטות טובות וישרות שיובילו את העם להיות מחנה קדוש, עַם ה’. הטוב ביותר אם נתפלל יחד עבור החיילים שלנו.