סודות התורה

חכמת הקבלה מלמדת שיש דברים שאי אפשר לבטא בכתב, אלא רק למסור ממורה לתלמיד. זאת לפי מה שלבו של התלמיד יכול לקלוט, כלומר בהתאם ליכולתו לפתוח את עצמו לקבל השפעה מהמורה. במסירה הזו יש שתי רמות שנקראות "מפה לאוזן" ו"מפה אל פה". הראשונה היא לפי הבנת התלמיד, השנייה לפי מסירות הנפש שלו אשר גורמת לכך שמורו מרגיש אותו כחלק מהנשמה שלו ויכול למלא אותו. בכל האמור מדובר במורה שהוא מקובל בעל שיעור קומה, כלומר שיש לו קשר עם הא-לוהות, שנמצא בגילוי הבורא, בהשגת העולם הרוחני. מורה כזה יכול להעביר דרכו לתלמיד שיטה, מסר, לבנות בו "כלים רוחניים" ולמלאותם ב"אורות עליונים". כל התהליך הזה של התקשרות בין מורה לתלמיד הוא שנחשב ללימוד תורה, למסירה. לפי חכמת הקבלה, התורה היא שיטה לגילוי הבורא. היא נמסרת ממורה לתלמיד כבר 5778 שנה, מאז האדם הראשון שגילה את הבורא. לפניו חיו דורות רבים, אבל הוא היה הראשון שהגיע להשגה רוחנית. עשרים דורות אחר כך הופיע אברהם ובהמשך נכתבה תורת משה, הכוללת חמישה חומשי תורה. בתורת משה כתוב הכול, אבל אנחנו לא מסוגלים לחדור לפנימיותה. התורה מלמדת איך אדם צריך לסדר את עצמו כדי להגיע למטרה הגדולה של הבריאה, שהיא דבקות בבורא דרך "ואהבת לרעך כמוך". נרחיב קצת: מלכתחילה האדם נברא עם טבע אגואיסטי, ומטרת הבריאה היא לרכוש מתוך בחירה טבע חדש, נעלה, כמו של הבורא. הבורא מוגדר כטוב ומיטיב, תכונתו היא השפעה טובה ואהבה חלוטה. אם אדם לומד כיצד להתחבר לאחרים, להיכלל מהרצונות שלהם ולמלא אותם, אם הוא בונה איתם מערכת הדדית של השפעה ואהבה, אז בתוכה מתגלה הבורא. גילוי הבורא פירושו גילוי תכונה עליונה של אהבה ונתינה. בספר ויקרא (יט, יח) נאמר: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה’". ואהבת לרעך כמוך הוא השלב הראשון שכתוצאה ממנו מגלים "אני ה’". רק בקשר בין בני אדם הבורא מתגלה לנו, לכן העיקרון הזה מוגדר בקבלה: מאהבת הבריות לאהבת הבורא. מה שהמורה נותן לתלמידים אלה אמצעים, תרגילים, עצות, שיטה שלמה איך לממש את הדברים הכתובים, איך להבין במלוא העומק לאן הם מכוונים. בכל תחום שלומדים בחיים המורה חשוב להתפתחות התלמידים, ובחכמת הקבלה זה חשוב שבעתיים. זאת משום שמדובר על התפתחות רוחנית הכוללת השתלבות בעולם עליון, עולם רוחני שאותו מלכתחילה אנו לא מכירים ולא מבינים. המורה מלמד איזה פעולות עלינו לבצע כדי "לשבור את הפוקוס", את נקודת המבט העכשווית שלנו על המציאות, ודרך פוקוס חדש שאנו מוצאים, לראות עולם חדש. כלומר, המורה מכוון איך לראות את העולם העליון במקום העולם הזה. זוהי כל התורה, טכניקה שמסבירה איך אדם עושה מעצמו "בן עולם הבא". כאן ועכשיו, במהלך חייו בעולם הזה. על כך נאמר במקורות: "עולמך תראה בחייך". תפקידו של המורה הוא לעזור לאדם להתאים את תכונותיו לתכונות העולם העליון. הוא מלמד את תלמידיו כיצד לפעול זה כלפי זה כדי לגלות בקשרי אהבה ביניהם את העולם העליון, אבל לא יכול לעשות את הפעולות הנדרשות במקומם. המורה מסביר, נותן עצות, אבל תמיד משאיר לתלמידיו בחירה חופשית, חופש פעולה, וממתין בסבלנות לראות אם יצליחו לבצע את הדבר או לא. העולם העליון שנפתח לאדם הפוך מהעולם הזה. כולו השפעה ואהבה. הוא מעל החומר, מעל זמן, מקום ותנועה. הוא אבסולוטי, מוחלט, מעל כל הליקויים והבעיות. מטרת ההתפתחות היא להביא את הנברא לגילוי העולם העליון, כלומר ללמד אותו להיות כמו הבורא, שלם ונצחי. לא פחות. זהו הסוד הגדול של הבריאה, שנזכה לפצחו! מן המקורות "ואהבת לרעך כמוך, אני ה’ – רוצה לומר, אם תהיה אוהב לרעך כמוך, אז אני ה’ בתוככם". החפץ חיים, "זכור למרים", פרק יא, ירושלים תשכ"ה, עמ’ כח "ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, היינו שהבורא רוצה להשפיע לתחתונים כל טוב. וכל זה שהאדם עדיין לא קיבל את שלמות התענוגים ועדיין מרגיש איזה חיסרון, זהו סימן שעדיין לא הגיע לשלמות המטרה". הרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג, "עצם הבריאה ותיקון הבריאה" "עניין היגיעות שהאדם מתייגע הוא רק הכנה לבוא למסירות נפש. לכן צריך האדם להתרגל למסירות נפש תמיד, מפני שלא יכול לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש, שרק זה הכלי המכשיר לזכות לכל המדרגות". בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמרי "שמעתי", רח המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1002 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".