על האר"י וכתביו

השלב הראשון של התפתחות הנשמות הסתיים בתקופת האר"י. זה היה שלב של התפתחות לא מודעת, על-ידי קיום בהמי פשוט. אם נזכר – יבשת אירופה נמצאה אז בימי הביניים, זמן של ברבריות ופראיות.

הופעתו של האר"י הביאה עמה תקופה חדשה של התפתחות האנושית. לעולמנו מתחילות לרדת נשמות אשר מעוררות בגופים שהתלבשו בהם שאיפה לרוחניות, רצון לידע רוחני ולהשגת העליון. זאת הסיבה תקופת ימי ביניים תמה, והתחילה תקופת הרנסנס – תקופת התפתחות, שהביאה למהפכה הטכנולוגית והתעשייתית.

לאר"י ניתנה רשות מלמעלה לחדש את השיטה, שהייתה קיימת עוד מימי האדם הראשון; כך שתהפוך להיות – משיטה של יחידים – בעלי נשמות מיוחדות, לשיטה המתאימה להמונים, למספר גדול של נשמות שהתפתחו קודם בעולם הזה וכעת מוכנות לעלייה רוחנית.

בנוסף ל"עץ החיים" הוא כתב עוד כ – 20 ספרים. הם מאוד קשים להבנה, אבל נכון להיום, הם מהווים את הספרים העיקריים והיסודיים שעל-פיהם בנויה כל שיטת הקבלה, משום שפרס בהם את כל חוקי הבריאה כשיטה מדעית ברורה.

בזה הספרים שלו נבדלים מספר הזוהר, ויכולים לשמש כספרי לימוד. החלק העיקרי של ספריו מתחלק לשמונה חלקים שנקראים "שמונה שערים". בכל אחד מהם הוא מסביר בצורה מדעית טהורה נושא מסוים בקבלה: את חוקי העולם העליון, את השפעתו של האדם על החוקים האלה, את גלגולי הנשמות.

כל ספרי האר"י כתובים בגישה שונה לחלוטין וברמה לגמרי אחרת. מה שהנחה אותו היה התפתחות הנשמות שהיו בתקופתו. ואז הופיעו הרבה מקובלים הנשענים על עבודתו – מאות מקובלים בכל קצוות תבל, ובמיוחד באירופה המזרחית: ברוסיה, אוקראינה, רוסיה הלבנה ובפולין.

המוני אנשים נמשכו לקבלה, ועל זה קמה לה תנועה עממית-לא קבלית של המוני אנשים, שנקראה "חסידות". אלו אנשים הנמשכים למגע עם הרוחני, עם העולם העליון. הם מתחילים לראות שכבר בחייהם בעולם הזה קיימת מטרה נעלה .

הלימוד בספרי האר"י מעלה את האדם מעל לדרגת העולם שלנו. כך אמר האר"י בהקדמות לספרים שלו, שממנו ואילך, כל אחד שמרגיש רצון לעולם העליון, יכול ללמוד את ספריו. לפני האר"י, היכולת ללמוד בספרי הקבלה הייתה אחרת מזו שאחריו. לפני הופעת האר"י, מלמעלה הייתה יורדת נשמה מיוחדת של מקובל, ואז, כביכול מעת רצון, היה מתגלה יחד איתה גם הספר לאותו הדור. אבל החל מתקופתו של האר"י, מי שיש לו איזושהי משיכה או שאיפה לרוחניות, כבר יכול ללמוד בספרי הקבלה שלו. ודי לנו ללמוד מספרי האר"י, כדי לצאת לעולמות רוחניים.

ובכן, במאה ה – 16, בתקופה של ימי הביניים והברברים, נולד בירושלים ילד, שקיבל אחר כך את השם "האר"י הקדוש". הוא ספג לתוכו את כל הידע הקבלי מתקופתו של אדם הראשון. הוא עיבד אותו וניסח אותו, כך שכל הדורות שאחריו התחילו להיות ניזונים רוחנית מהספרים שלו.

האר"י נולד בירושלים, אחר כך ביחד עם אמו עבר למצרים. בגיל מאוד מוקדם, הוא איבד את אביו וגדל אצל דודו. בגיל 35 הוא הגיע לצפת, ובמשך שנה וחצי לימד בישיבה שארגן לתלמידיו. רק שנה וחצי. תלמידו הראשון חיים ויטאל, אז מאוד צעיר בן 28, רשם את כל מה ששמע במשך שנה וחצי. וממה שהוא רשם באותם 18 חודש, יצאו לאור 20 כרכים של כתבי האר"י. האר"י הלך לעולמו בגיל 36, ורק לחיים ויטאל הוא הוריש את עבודתו. חיים ויטאל לומד קבלה, מברר ומוציא לאור את כתבי האר"י.

מה שמיוחד אצל האר"י הוא לא רק העובדה, שנשמתו הייתה תוצאה (גלגול) של נשמות של מקובלי ענק, אלא העובדה, שנשמתו ירדה בדיוק בעת בה רמת ההתפתחות הכללית של הנשמות, הייתה כזו, שכל האנושות דרשה התפתחות רוחנית.

בתקופת האר"י, ההתפתחות הכללית של הנשמות, הגיעה לשלב בו לנשמות יש רצון להתעלות רוחנית ולא רק לחיים רגילים בדרגה של העולם הזה. זאת הייתה הסיבה לתחילת תקופת הרנסנס והמהפכה התעשייתית.

התהליך הזה שקורה ברוחניות, מתבטא בהופעת הרצון למצוא את מקור חיים, בשאלה "מה הטעם בחיי?". מהאר"י והלאה השאלה הזאת בנשמות היורדות, מתחילה להתבשל, מתחילה להפריע לקיום, ומכריחה את האדם לעסוק בחקר מקור החיים. המחקר הזה מסתכם בחקירת העולם העליון, שממנו אנחנו באים, למרות שבפועל העולם העליון אינו מורגש ומובן. האר"י לקח את כל חכמת הקבלה, שהייתה לפניו מתקופתו של אדם ראשון, ויצר שיטה חדשה לחלוטין, בשביל נשמות שרוצות לעלות בעצמן.

לפני תקופתו של האר"י התחלקו הנשמות שירדו לעולם הזה לשני סוגים: הראשון – נשמות מסוג בהמי, שהיו נותנות לאדם את הרצונות לחיות, להתרבות, ולשמור על המין האנושי במסגרת העולם הזה. הסוג השני – נשמות בודדות של מקובלים, אלו שעסקו באופן עצמאי בחקר העולם הרוחני.

החל מתקופתו של האר"י והלאה, יורדות לעולמנו נשמות שכבר אינן מסוגלות להסתפק בקיום בהמי בעולם הזה, הן הגיעו לשלב כזה של התפתחות, שבהמוניהן הן רוצות לעלות לקראת הרוחני.

עד האר"י, אף פעם לא היה מצב בו נשמה שנמצאת בתוך רצונות בהמיים, פתאום מתחילה לרצות להתפתח מבחינה רוחנית – שכן הנשמות של אז היו נשמות מיוחדות של מקובלים בודדים, או נשמות של בני-אדם רגילים. החל מהאר"י והלאה, התפתחות הנשמות הבהמיות של בני – אדם רגילים הסתיימה.

אותן נשמות מתחילות לקבל רצונות להתעלות רוחנית עצמאית, ולכן הן זקוקות לשיטה איך לצאת לרוחניות. האר"י היה הראשון שיסד את השיטה איך כל אדם יכול לצאת לעולם רוחני, לכן האר"י הוא המקובל החשוב ביותר עבורנו. הוא כותב בהקדמה לספרו כי מאז שנוסדה השיטה, כל אחד שרוצה יכול ללמוד קבלה – כי הרצון בעצמו הוא המבחן היחיד לכרטיס הכניסה לעולם הרוחני. כך בעזרת המדע הזה, יכול כל בעל רצון להשיג את מטרת בריאתו, ללא הבדלי גיל, מין ולאום.

ובאמת, אחרי האר"י החלו רבים להתפתח לקבלה. מאות אנשים-נשמות התחילו בכוחות עצמם לעלות רוחנית, כדי לחדור לעולם הרוחני-העליון. מהאר"י מתחיל השלב האחרון בהתפתחות האנושות. החל מהמאה ה – 61, במהלך המאות הבאות, מתחילות הנשמות להיוולד רוחנית מחדש, ולהשיג יציאה שלמה לעולם רוחני עוד בהיותן בגוף הגשמי.

תקופת הפריחה של הקבלה המשיכה עד 1920 לערך. ללא שיטת האר"י, לא היה ניתן להשיג את העולם הרוחני למספר כה רב של נשמות. הפריחה בלטה במזרח אירופה שם הופיעו הרבה מקובלים, אדמו"רים, שלעתיד יצאו מהם הרבה זרמים ביהדות. כן היו הרבה קבוצות קבליות וגם אחרות.

גם להאר"י היתה קבוצה של מספר תלמידים, אבל לפני מותו, הוא התיר את הלימוד רק לתלמיד אחד, שקראו לו חיים ויטאל. את לימודיו אצל האר"י התחיל חיים ויטאל בגיל צעיר מאוד, ולמד אצל האר"י רק שנה וחצי – עד למותו. אבל דברי האר"י שנרשמו מפיו על-ידי חיים ויטאל, היו רבים מאוד עד שמילאו ארונות שלמים.

חלק מהכתבים נקברו יחד עם האר"י, חלק הוסתר בארגז אצל קרובי משפחה של האר"י, ועל חלק מהם התחיל חיים ויטאל לעבוד. וכך בהדרגה התחילו הספרים לצאת לאור.

שמואל ויטאל, בנו של חיים ויטאל, המשיך את העבודה אחרי אביו. לאחר מכן המשיך אותו בנו, נכדו של חיים ויטאל. כולם הוציאו לאור את כתבי האר"י. כעבור כשלושה דורות מאז מותו של האר"י, קברו נפתח והוצאו משם יתר כתביו, אשר מהם חוברו ה"שמונה שערים", כתבי האר"י העיקריים ביותר.

אנו רואים, שלאף אחד מממשיכי הדרך של האר"י בדורות שאחריו, לא היו את כל החיבורים שלו. אפילו לחיים ויטאל לא היה את כל הידע כדי להרכיב שיטה מדויקת וכוללת, המתאימה לכל נשמה שיורדת לעולם הזה, וזאת למרות שעשה את כל המאמצים, כדי לשמור על הכתבים האלה עבורנו.

(ההיסטוריה של הקבלה, ראיון עם העתיד)