רגע לפני שההלם והאבל הופכים למטחים כבדים של האשמות, שכבר מתחילות לחלחל ולחלל; רגע לפני שיתגלו סכסוכים מרים והערוצים ילבו אותם וירקדו סביבם, אנחנו צריכים למהר להקדים ולהקים בלב האומה ערוץ חדש להעמיד במקומם.
אנחנו מוכרחים להקים מההריסות עולם חדש, יחסים חדשים כמו אלו שאנו טועמים בימים אלו, עם כלל התורה, “ואהבת לרעך כמוך”. זאת העבודה שלנו עכשיו, זה הערוץ שצריך לקום בינינו, ואסור לנו להתייאש ולהרים ידיים מול ההשתלחות. לא לתת לה מקום בינינו.
אני ממש מבקש מכל איש ואישה בישראל לא להיכנע ולא לעזוב, אלא בכל יום יהיו בעינינו חדשים כאילו בו ביום נצטווינו עליהם. כל רגע לשכנע את עצמנו מחדש שהכול תלוי בחיבור בינינו, כנגד כל הספקות, הטינות והגאוות שיתעוררו להחשיך על סביבנו ובתוכנו.
בעוד הצבא נלחם עבורנו, הכלי נשק שלנו הוא הלב שלנו. אם הלב שלנו מתחבר לליבו של הזולת, ויחד אנחנו מכוונים את הלב הכללי המשותף שלנו לכוח העליון שציווה עלינו להיות באחדות, נותנים לו מקום להיכנס לליבנו, בזה אנחנו לא רק מתגברים על האויב אלא גם מושכים איתנו את כל העולם, מנתבים אותו לכיוון החיבור השלם בין כולם.
אנחנו, עם ישראל, יכולים וחייבים לעשות זאת. זה התפקיד שלנו והכוח העליון יעזור, אבל עלינו לעשות כל מה שאפשר מצידנו. להתחיל, והוא יגמור בעדנו.
בתוך החושך הכבד שצנח עלינו נמצא מקור של אור, ערוץ של כוח עליון שכולו אחדות. הוא פועל למעלה מכל חשבון, והוא צריך להתקיים כמראה בלב כל אחד מישראל ולהכניס בו החלטה נחושה – לא לחזור למה שהיה.
