אמרו לנו שאם נעשה טוב אז נקבל טוב, ואם נעשה רע אז ניענש.
אבל בואו נהיה כנים, זה לא באמת עובד ככה
הרשעים מצליחים, הטובים סובלים, והצדק? נראה כאילו לקח חופש.

משה מקבל את לוחות הברית, העם נופל בחטא עגל הזהב והלוחות נשברים. אבל האם כל זה באמת שייך לעבר, או שהסיפור הזה עדיין חי בתוכנו?

האם פורים רק מאפשר לנו להסתתר טוב יותר, או שהוא חושף משהו הרבה יותר עמוק על חיינו?

האם המילים בטקסטים הקבליים הן רק מילים, או שהן מכילות מסר נסתר שממתין לפיענוח?

בשידור הקרוב של פרשת השבוע נצלול אל עומק פרשת תצווה ונגלה איך כל זה רלוונטי לחיים שלנו כאן ועכשיו.

מה מסמלים הזהב, הכסף והחומרים המיוחדים שהוזכרו בפרשה?
ולמה בסוף הכול חוזר לעניין אחד פשוט: הכוונה שמאחורי המעשה?

כשהבית רועש, כשהלב סוער, כשהכעסים מציפים, איך אפשר להחזיר את החום והאהבה?

איך להפוך תענוג חולף לתענוג אינסופי, כזה שלא מתפוגג ולא משאיר ריקנות אחריו

מה הקשר בין חוקי המשפט העתיקים לפרשת השבוע לבין גלגול נשמות?