עשרה דברים שלא ידעתם על דכאון

לחצו לשמיעת הכתבה Getting your Trinity Audio player ready...

דיכאון הינו מצב רפואי של מצב רוח ירוד, ביטחון עצמי נמוך ותחושות קשות של עצבות, תסכול וייאוש. דיכאון, אומנם שלא תמיד נראה כלפי חוץ, הינו מצב רפואי די נפוץ והוא עולה בצורה מתמדת וחדה בשנים האחרונות. ישנה חשיבות רבה לאבחון וגילוי מוקדם של התופעה שכן במידה ולא מטפלים בבעיה כשהיא רק מופיעה הסיכויים שהיא תחמיר גבוהים מאוד ועלולה להשפיע על התפקוד היום יומי ולפגום באיכות החיים של המטופל. במקרים קיצוניים המצב אף יכול להיות בלתי הפיך.

בסקר בריאות לאומי שנערך בישראל נמצא כי אחוז האנשים מכלל האוכלוסייה שדיווחו כי הם סבלו מתסמינים של דיכאון במהלך חייהם דומה לאחוז האנשים שדיווחו כי הם סובלים ממחלות לב או סוכרת ואף כפול מאחוז המדווחים על סרטן. מחלת הדיכאון נפוצה בקרב מגוון רחב של אוכלוסיות, אך גם כאן ישנן אוכלוסיות סיכון בעלות נטייה גבוהה מהממוצע לחלות בדיכאון כגון: נשים לאחר לידה, אנשים לאחר התקף לב, אנשים בתקופת אבל, אנשים הסובלים ממחלות פרקינסון או טרשת נפוצה.

ממה נגרם דיכאון?

דיכאון עשוי להיגרם ממכלול של גורמים גנטיים, ביולוגיים, סביבתיים ופסיכולוגיים. עד היום חוקרים לא יודעים להגיד בוודאות ממה נגרם דיכאון, אך הם יודעים להגיד שככל הנראה מדובר בשילוב של כמה גורמים:

תורשה – אדם שבמשפחתו ישנם בני משפחה הסובלים מדיכאון – סיכוייו ללקות בדיכאון גבוהים מאוד.

נוירולוגיה – חוקרים מצאו שישנם חומרים המופרשים במוח (נוירוטרנסמיטורים) בזמן התפתחות דיכאון.

הורמונים – ישנם הורמונים המעורבים בהתפתחות דיכאון, למשל הורמון שמייצרת בלוטת התריס. אחת מתופעות הלוואי של בעיות בבלוטת התריס הינה דיכאון.

אירועי חיים טרגיים – אובדן של אדם אהוב, קשיים בחיי היום יום, בעיות בריאות, מצוקה כלכלית, יחסים התעמרות בעבודה או יחסים עכורים בבית.

אירועים טראומתיים בילדות – התעללות או התייתמות מהורה.

תסמינים

ישנם תסמינים רבים המשויכים למחלת הדיכאון. כמובן שאם מופיע תסמין אחד או שניים זה לא אומר בהכרח שהמטופל סובל מדיכאון. אך הופעה חוזרת ונשנית של כמה תסמינים לאורך תקופה של כמה שבועות, צריכה להדליק נורה אדומה ויש להתייחס לתופעות ביתר תשומת לב.

חלק מהתסמינים הנפוצים הם:

· רגזנות, כעס, ריקנות.

· עצבות או מצב רוח ירוד.

· רגשות אשמה, הערכה עצמית נמוכה, חוסר ביטחון.

· חוסר אנרגיה, עייפות כרונית, קשיי ריכוז, בעיות שינה.

· שינויים בלתי מוסברים במשקל.

· אובדן הנאה או עניין בתחביבים.

· מחשבות אובדניות.

היוצר ארקדי דוכין והרב ד”ר מיכאל לייטמן, בשיחה מרתקת על ריקנות. מה תפקידה של הריקנות בחיינו והאם היא עוזרת לאדם בהתפתחותו הרוחנית?

סוגי דכאון

דיכאון קליני (דיכאון מז’ורי): דיכאון המונע מאדם ליהנות מפעולות או תחביבים שפעם הסבו לו הנאה. סוג זה של דיכאון פוגע בעיקר בתחושות ההערכה העצמית ויכול להופיע מספר פעמים במהלך החיים. לעיתים סוג דיכאון זה מתבטא גם בצורה של התקפי חרדה.

דיכאון חרדתי (דיסטימיה): דיכאון וחרדה המאופיינים במצב רוח ירוד או רגזני, שינויים בתיאבון – ירידה במשקל או בליסה מוגזמת. דיכאון חרדתי פוגע בתפקוד היום יומי ויכול להימשך תקופה ממושכת ואף שנים רבות.

דיכאון דו-קוטבי (הפרעה מאנית-דיפרסית): דיכאון דו-קוטבי הוא הפרעה המשלבת בין דיכאון להתרוממות רוח מוגזמת, המתחלפים ללא סיבה ובתדירות גבוהה.

מה שלא ידעת על הדכאון המודרני

על פניו, אם היינו שואלים מישהו מתקופת הביניים באיזו תקופה הוא היה מעדיף לחיות ברור לנו שהוא היה בוחר במאה שלנו. לעומת אותו אדם אנחנו מלכים. יש לנו הכול. יש לנו מים, חשמל, אוכל בשפע, תחבורה, תרבות, נופשים, תענוגות החיים. אנחנו חיים בעידן שבו כל מה שחשקה נפשנו ניתן למימוש בלחיצת כפתור מהמכשיר הנייד שלנו. כל דבר העולה על רוחנו יכול להתממש. אז מדוע אם כך אחוזי האנשים הלוקים בדיכאון רק עולים ועולים? זו המחלה היחידה שאינה מדבקת אבל יותר ויותר אנשים חולים בה. מה יש בשפע הזה שגורם לנו לדיכאון?

החיים שלנו סובבים סביב מילוי. כל אימת שיש בנו איזושהי גחמה, איזשהו רצון, איזשהו חשק, אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים למלא אותו ועד שהדבר לא נעשה אנחנו לא מרגישים מאושרים. הבעיה היא שברגע שאנחנו ממלאים את אותו רצון, אותו חשק בוער, רמת האושר הולכת ופוחתת. לדוגמה: ממש בא לנו גלידה. אנחנו בבית, חם, קיץ, מזיעים והדבר היחיד שיכול לעודד אותנו הוא גביע גלידה מתוק וטעים. אנחנו צועדים לכיוון הגלידריה הקרובה, מתבוננים בעיניים פעורות בחלון הראווה וממש יכולים להרגיש את המתוק הזה מחליק על הלשון. אח! איזה תענוג!

אז הזמנו גלידה, התיישבנו והתחלנו ללקק. הביס הראשון – גן עדן. הביס השני – תענוג שלא מהעולם הזה. הביס השלישי – נפלאות החושים. אחריהם מגיעים הביס הרביעי, החמישי והעשרים ועד שאנחנו מסיימים את הגלידה אנחנו מלאים. זהו, אין לנו יותר חשק לגלידה. נגמר התענוג. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים תענוג חדש. תבואו ותגידו – נו באמת, כמה גלידה כבר אפשר לאכול?! ברור שימאס לנו מהר. אז בואו ניקח משהו יותר משמעותי וגדול.

רכב. אבל לא סתם רכב – רכב יוקרה. עם כל הפיצ’רים, התוספות, הגאדג’טים וההמצאות. הכל! רכב החלומות שלכם. דמיינו את עצמכם נוסעים בו. הנסיעה הראשונה – התעלות חושים! השכן לא יודע איפה לקבור את עצמו מרוב קנאה. אחרי חודש – עדיין מריחים את הריח החדש של המושבים והרעש של המנוע – וואו. תענוג. אחרי שנה – האמת, כבר התרגלנו. זה לא כל כך מיוחד. אפילו השכן כבר לא מסתכל עלינו כשאנחנו יוצאים מהחניה. בסופו של דבר – אוטו זה אוטו. התרגלנו.

דיכאון = חיסרון

אז הגענו למצב שבו כל רצון שיש לנו אנחנו ממלאים, ועדיין אחרי תקופה כזו או אחרת תחושת המילוי נעלמת. כשתחושת המילוי נעלמת מתעורר בנו דבר הנקרא חיסרון. חיסרון זה רצון. רצון להרגיש, לחוות, לדעת, להבין. האנושות התפתחה אבולוציונית בצורה כזו שהגענו לרוויה. כל השפע שיש לעולם להציע לנו כבר לא מספק אותנו ולכן הדיכאון נכנס ומזדחל לתוכנו, כיוון שאנחנו לאט לאט מבינים ששום דבר לא יכול למלא את החיסרון הזה. מתחילה תחושת לחץ, סוג של קלסטרופוביה – מה זה העולם הזה? מה יש לו כבר להציע לי? עשיתי הכול, ניסיתי הכול, לא מוצא שום טעם בכלום. מרוב שפע לא מרגישים דבר ואז עולה השאלה הקשה מכולן – בשביל מה אני חי? מה הטעם בחיי?

האם ניתן לטפל בדיכאון?

ישנם פתרונות רבים שהרפואה הקונבנציונלית והאלטרנטיבית מציעות, וניתן גם לשלב בין שתי הגישות בכדי להתאים את הטיפול האופטימלי ביותר לריפוי המטופל. בהתאם לסוג התסמינים שמהם המטופל סובל, הרופא מאבחן את חומרת ודרגת המחלה ולפי זה ממליץ על הטיפול. ניתן לקחת כדורים נוגדי דיכאון. היתרון בכדורים שהם מטשטשים את התחושות הפיזיות הקשות שהמטופל חווה אך הן אינן מרפאות אותו מן המחלה. בדרך כלל הרופא המטפל ימליץ גם על ליווי פסיכולוגי או פסיכיאטרי בשילוב עם הכדורים. טיפול פסיכולוגי יכול להעניק למטופל דרכי התמודדות עם הדיכאון אך שוב, הוא איננו יכול לרפא אדם מדיכאון.

אז מה עושים?

מובן מכל הנאמר כאן שדיכאון הוא מצב הרבה יותר מורכב ומסובך ממה שנדמה בתחילה. יש כל כך הרבה גורמים למחלה הזו, ועדיין החוקרים לא יודעים ממה בדיוק זה נגרם ואיך לרפא את המחלה. הבעיה היא כנראה בשורש. החוקרים מנסים למצוא טיפול לבעיה אך לא מרפא. כל פתרון שיש לרפואה להציע אומנם מקל ויכול לשנות את איכות החיים של המטופל, אך הוא לא מרפא אותו ובוודאי לא מעלים את הדיכאון. אם כן, צריך אולי לנסות גישה שונה. אם הגענו למסקנה שדיכאון נובע מחיסרון, חיסרון עמוק במהות הקיומית של האדם אז אולי אנחנו צריכים לחפש את התשובה לריפוי במהות הקיום שלנו כאן. אם כל מילוי גשמי על פני כדור הארץ לא מספק אותנו, אנחנו צריכים למצוא מילוי שיגרום לנו לסיפוק ולא יעלם אחרי תקופה כזו או אחרת. מילוי שלא תלוי במשהו חיצוני לי. מילוי שלא יגמר לעולם. אבל מה יכול להיות הדבר הזה? מה יש בעולם הזה שהוא לא חיצוני לי, יש ממנו בשפע ואף פעם לא ימאס לי ממנו?

אני ואני ואני ואני

אתם בטח מכירים את המשפט: “לך עם האמת שלך”. האמת, שאין לנו אפשרות אחרת מאשר ללכת עם האמת שלנו. זה חזק מאיתנו. אנחנו יכולים לשקר לכל העולם אבל בתוכנו. בפנים, אנחנו יודעים בדיוק את התשובה. את הפוליגרף של הלב אי אפשר לבלף. אז אם הכול נמצא בנו, אם הכול בתוכנו אז גם הפתרון למחלת הדיכאון נמצאת בידינו. בידיים של כל אחד ואחד מאיתנו.

הערך העצמי שלנו כבני אדם לא משתנה. אם תיקחו למשל שטר של מאה שקל. הערך של השטר תמיד יהיה מאה שקל. אם תיקחו את אותו שטר, תקפלו אותו, תקמטו אותו, תדרכו עליו או תלכלכו אותו. מה יהיה הערך שלו? האם הוא ישתנה? ממש לא! הוא עדיין יהיה שווה מאה שקל. לכן, לא משנה באיזה מצב אנחנו, כמה כסף יש לנו בבנק, באיזו מכונית אנחנו נוסעים או אם יש לנו בבית בריכה או שני חדרים פיציים – כולנו שווים.

שאלנו מקודם מה יש בעולם הזה שהוא לא חיצוני לנו, שיש לנו ממנו בשפע ושאף פעם לא ימאס לנו ממנו? התשובה היא אהבה. האהבה נמצאת בתוכנו, יש לנו שפע ממנה ואף פעם לא נמאס לנו מאהבה. אם נלמד לאהוב את עצמנו כבני אדם, נלמד לאהוב את הסביבה שלנו, את האנשים הקרובים (וגם הרחוקים), נאהב את בעלי החיים, הצמחים, נאהב את הבריאה, את כל מה שעושה אותנו עצמנו, נוכל לחיות בשלום ושלווה עם כל השדים שיש בנו. אם כל חיסרון שיש בנו נמלא באהבה הוא לעולם לא יתרוקן. אנחנו לא צריכים כסף בשביל לאהוב, לפרגן לאחרים זה בחינם ואם תשימו לב (שאגב, זו פעולה שגם עושים עם הלב, “שימו לב”), תראו שכשאתם עושים משהו טוב עבור מישהו אחר, אתם מתמלאים באושר. החיסרון שלכם מתמלא מעצמו. זה באמת לא מצריך מכם שום דבר מעבר למילה טובה, התעניינות, שיחה נעימה.

נכון, הרבה יותר קל להיות ביקורתיים ושיפוטיים. זה בא לנו ללא כל מאמץ. בשביל לפרגן צריך להתאמץ, צריך להשתדל כי זה בטבע שלנו. אנחנו תמיד מרגישים שאנחנו צריכים להוכיח משהו למישהו, צריכים להשוות את עצמנו למישהו אחר, לבדוק ולבחון איפה מקומנו אל מול האחר. העניין הוא שאנחנו ממש לא זקוקים לזה. תמיד תזכרו את אותו שטר של מאה שקל, הערך שלו לא משתנה. גם אנחנו כבני אדם, הערך שלנו לא משתנה. מה שמשתנה זה מה אנחנו עושים עם אותו שטר. האם ננצל אותו כדי להעצים את עצמנו או כדי לעשות טוב לעולם.

אז תשאלו את עצמכם, איפה אתם מתכוונים להשקיע את עצמכם?