לכל איש יש דיכאון

תשכחו ממה שהכרנו. אין דבר כזה אנשים דיכאוניים, יש אנשים שחווים דיכאון בדרגות חומרה משתנות. את התגלית הזאת פרסם לאחרונה מאגר הנתונים Our World in Data של אוניברסיטת אוקספורד. בשורה התחתונה של המאמר המקיף: רובנו סובלים מדיכאון כזה או אחר.

מדור לדור, משנה לשנה, אנשים יוצאים מהמעגל המצומצם שבו חיו במושבה נידחת או בעיירה מתפתחת ומגלים עולם. הם נחשפים למציאות חדשה דרך הטלוויזיה והאינטרנט ונכנסים למעגל הלחץ הרחב שמפעילים עליהם כלי התקשורת.

אם מחפשים על מי מוטלת האשמה למגפה מספר אחת של דורנו אז היא מוטלת על כתפי כלי התקשורת. במקום לקשר בינינו נכון, לחנך אותנו נכון, להשלים את ההתרשמות השלילית הטבעית מהחיים שלנו בהתרשמות חיובית, כלי התקשורת מוסיפים דלק למדורת השלילה ורוקדים סביבה בעוד אנחנו מתבשלים בה בכאב.

זה לא סוד שבאופן טבעי רובנו לא מרוצים מהחיים. ולמה? כי מלידה פועל בנו יצר הרע, רצון הנוטה לדבר סרה על כל מה שלא הוא, ובכלל על כל מה שקורה במציאות. היצר הזה, שמתמלא הנאה על חשבון הזולת, מכונה גם אגואיזם, והוא גורם לנו לחפש תבניות שליליות שימלאו אותו. במקום להציג נגדן תבניות חיוביות, לאזן אותן בדוגמאות טובות ובדגמים שיעודדו להפיק הנאה מהיופי העצום שבחיבור האנושי – כלי התקשורת מעודדים אותנו לחפש את הרע, את המפריד, המפחיד, המרחיק.

היום יש בידי כלי התקשורת כוח עצום, וכל תופעה שמתגלה בחברה האנושית היא תוצאה ישירה ממה שהם גורמים לנו לחשוב ולהרגיש. הם הלכה למעשה מערכת החינוך האנושית, והם עושים הפוך לחלוטין מחינוך נכון ומועיל. התקשורת הקלוקלת מביאה את החברה הגלובלית להיות אומללה ומסכנה, לכן הדיכאון אופייני לימינו.

אנחנו נמצאים בהתקשרות גלובלית סביב כדור הארץ. מצד אחד אנחנו מסוגלים לדבר עם כל אחד בכל רגע נתון, אבל מצד שני ההתקשרות הזאת שקרית ומזויפת. כלי התקשורת מעצבים את צורת הקשר בינינו כך שבמקום לשבת סביב כדור הארץ ולדבר על דברים יפים וטובים, לטפס במדרגות של הבנה הדדית מתוך שיח חברתי נכון על החיים ועל העתיד, הם מכוונים אותנו ליפול יחד אל בורות של שיח מסית ומרעיל עד לדיכאון.

כשאנחנו נמצאים בדיכאון קל למכור לנו מה שרוצים, גם תרופות ושיטות ליציאה מהדיכאון. אנחנו שבויים במעגל סגור: מצד אחד של המרקע יושבים אנחנו המתמכרים, ומצידו השני יושבים בעלי האינטרס שסופרים מזומנים. אנשים מאושרים לא טובים לכלי התקשורת. כי מי שרוצה לשלוט צריך לגרום לאנשים להיות תלויים בו לגמרי, ואנשים מאושרים לא תלויים בכלום, לא צריכים כלום. הם שמחים בחלקם.

האושר פורח באדם באמצעות השקפה טובה לעתיד, כשיש לו יכולת להשקיף קדימה על חייו, על חיי ילדיו, לראות שהם מתקדמים למצב טוב, לביטחון כלכלי, בריאותי, לחופש. לראות שהעולם הולך ונפתח לפניו, ולא שהוא הולך וסוגר עליו כמו במציאות שיוצרת ומציגה התקשורת.

אם היינו מגלים עד כמה שולטים בנו דרך התקשורת והרשתות, איזה שימוש נעשה דרכה לרעת המשתמשים, איך אוספים מכל אחד מאיתנו פרוטות אבל עושים מהן מיליארדים, אז היינו שונאים אותם ואולי הורסים אותם, ומתחילים לחיות מתוך שמחה, עם מטרות טובות יותר.

בראשית המאה ה-19 קמה באנגליה קבוצה שמחתה נגד השינויים שחוללה המהפכה התעשייתית ועשתה זאת בעזרת שבירת המכונות שיצר התיעוש. הם נקראו “הלודיטים”, על שם גנרל נד לוד שהיה חלוץ התנועה. אני לא קורא למחאה, אבל אני מקווה שנגיע ליום שבו נהרוס את התקשורת במתכונתה הנוכחית. שנקים במקומה מערכת חדשה שתרומם ערכים חיוביים, שתהיה כלי לתקשורת אנושית מחנכת, כזאת שתרגום לנו להתפעל מחיבור בין אדם לאדם, מכוח הטבע שיצר את כולם. אז נצפה לאופק בטוח, לעתיד עשיר ברוח, והחברה הדיכאונית תוכל להפוך בהדרגה לחברה מאושרת.