לב כלפיד שמאיר את הדרך

חיים בינינו אנשים שנמצאים עכשיו במצבים קשים מאוד, מייסרים, וחלקם מאבדים תקווה. בקלות אפשר להבין אותם, וצריך לרומם, להתרומם, לא לתת לייאוש להכריע.
הכול מגיע מלמעלה, מטבע עליון, מהבורא – זה הדבר הראשון שצריך לאחוז בו ולא לתת לחמוק מהראש והלב, גם ברגעים הגרועים ביותר. כתוב: “אין עוד מלבדו” (דברים ד, לה), כלומר אין מקרה ויש רק מקור אחד שממנו באים כל המצבים.
הדבר השני שעלינו לאחוז בו הוא להיות בטוחים שכל מה שמגיע ממנו בא לטובה. הדברים נראים מורכבים בימים קשים אלו, אבל בסופו של דבר נגלה את כל התהליך שעבר על כל אחד ועל כולנו ביחד, נבין את הכול ונודה על הכול. הכול כולל הכול. צריך לבטוח בזה.
כל אדם צריך להחדיר לעצמו את שתי הידיעות האלו בכל תנאי. לכוון את עצמו לדעת שמכוח יחיד מגיע הכול, ושטבע הטוב להיטיב – כך פועלת תוכנת הבורא. אז יחלחלו לליבו אט אט הרחמים וירוו אותו. מלכתחילה כל מצב שעובר על כל אדם ועל כל העם, בא כדי שנחפש ונמצא בתוכו את היחס הטוב של הבורא כלפינו, וכך נתקשר ונידבק בו.
מובן שהדברים האלו לא מתקבלים על כל דעת, אבל זו המציאות. במהלך החיים דיברתי לא פעם עם אנשים מיוחדים שעברו אסונות נוראיים, חוו ייסורים גדולים בלי אף אדם לידם, וכולם אמרו דבר אחד: צריך להסכים לכופף את הראש וללכת קדימה, לקיים את מה שמורה הלב. לא הלב החי שלנו, אלא לב שהוא כלפיד שמאיר לך את הדרך.
קשה לבטא את הדברים, אבל זאת הדרך, ללכת בעקבות הידיעה שהכול בא מלמעלה ולסמוך על הבורא. לא לברוח מהמחשבה הזאת. להחזיק בה בשקט.
גם אדם שמרגיש שהוא חלש מול החיים יכול למצוא בתוכו כוחות פנימיים וביטחון שלא ידע שיש בו, וככל שלאדם יש סביבה רחבה יותר שנמצאת בגישה הזאת, הוא מסוגל יותר לאחוז בביטחון בכוח עליון. הלוואי נהיה חברה כזאת זה לזה.