הרב קוק – מקובל על כולם

איך קרה שבשנת ה–60 לעצמאות ישראל נבחר דווקא הרב קוק לאישיות המשפיעה ביותר על יהדותה של מדינת ישראל. זה אותו הרב שפגש את אלברט איינשטיין כדי ללמד אותו על הקשר בין תורת היחסות לחכמת הקבלה. הצצה אל עולמו המסתורי של אחד מהמוחות המבריקים ביותר שייצר העם היהודי

“השאלות הרוחניות הגדולות שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בדרגות שונות לכלל העם” (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אדר היקר, עמ’ קמד’).

בצל גורדי השחקים, בדרומה של העיר תל-אביב פורחת שכונת נווה צדק העתיקה. כיום היא משופעת בחנויות מעוצבות, המציעות קרמיקות מסוגננות, עוגיות בכלים יפים וסימטאות קטנות וציוריות. בלב השכונה, ברח’ אחווה 21, ניצב לו בית פינתי קטן וצנוע למראה.

מאחורי חומותיו הרעועות הסתתר לו בעבר נווה מדבר קסום שאליו היו מתקבצים מיטב אנשי הרוח והתרבות העברית של תקופת העליה השניה. ש”י עגנון, ביאליק, הסופר אז”ר, ברל כצנלסון, נחום גוטמן וא.ד גורדון היו רק חלק מעוברי האורח שפקדו את המקום. אך הם לא היו היחידים. אליהם חברו מבקרים נוספים, הממוקמים בעברו השני של מתרס החיים בארץ ישראל של שנות העשרים – הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיג הקהילה החרדית בירושלים, ועוד רבים מהבולטים שברבני היישוב היהודי באותן שנים.

שעות ארוכות הם נהגו לשבת שם, גומעים בשקיקה ממעיינות החכמה המתוקים של בן שיחתם, ומתענגים על עמקות ובהירות מחשבתו הרבה. בחלוף זמן היו קמים בחוסר רצון, ופונים לדרכם, אך כעבור שבוע או שבועיים, היו חוזרים שוב.

נווה מדבר זה היה כמובן ביתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק בתל-אביב יפו של ראשית הישוב היהודי בארץ ישראל (שהעתיק את מקומו לירושלים, שנים מאוחר יותר), והמעיין הבלתי נדלה שזרם בין כתליו הישנים, מסמל יותר מכול את דמותו הכריזמטית והמרתקת. ליבו הרחב של הרב קוק היה כמפגש דרכים, צומת רוחנית שבה הצטלבו עולם ההשכלה והרוח החילוני עם עולם התורה וההלכה הליטאי המחמיר, והשניים התמזגו בין חדריו לאחד.

אהבתו החמה והעזה של הרב קוק לבני האדם התיכה את כל מחיצות הברזל והניגודים בין פלגי המתיישבים השונים. הוא ראה במתיישבים החילוניים שהגיעו לארץ ישראל ובחרדים הקיצוניים, שותפים במדינה רוחנית, מאוחדת, שאותה ביקש הרב קוק לייסד.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי”ה), היה אחד האישים הבולטים ביותר בתולדות העם היהודי בתחומי המחשבה, ההלכה והתרבות. מנהיג רוחני משכמו ומעלה, הוגה מבריק ומשורר בעל שאר רוח.

אך מעל לכול הוא היה מקובל גדול, שהקדיש את חייו לניסיון להנחיל את עקרונות חכמת הקבלה – ואהבת האחים בראשן אל עורקיו של העם הצעיר ומחפש הזהות שהתגבש בארץ ישראל של תחילת המאה. אבל למרות הכתבים הרבים שחיבר, נשארה דמותו החידתית של הרב קוק בגדר תעלומה. כאז כן היום, מתקשים רבים לרדת לסוף דעותיו, ולהבין את כוונותיו האמיתיות. במהלך השורות הבאות, ננסה לקלף מעט משכבות המסתורין שעטפו את חייו של הרב קוק ובעיקר את עולמו הפנימי של האיש המיוחד ומעורר ההשראה הזה.

הנרדף

“שְמעוּ אלי עַמְּי, מתוך נשמתי אני מדבר עמכם… מתוך אותה ההרגשה שאני חש אותה עמוק יותר מכל הרגשות החיים שלי, שאתם, רק אתם הנכם תוכן חיי…”

(הרב קוק, חדריו, עמ’ קפא)

“אפיקורס!” הדהדה צעקה מתוך אחד הבתים ברחוב מאה שערים בירושלים. “אתה והציונים שלך מעכבים את הגאולה!”, נשמעה צעקה תקיפה נוספת מבין תריסיו המוגפים של בית אחר.

הדמות שפסעה בשלווה ברחוב הירושלמי הקר, לא טרחה לסובב את ראשה, אך הבעה של צער התפשטה על פניה.

ליבו של הרב קוק נקרע לגזרים. הוא ראה את הפילוג והקיטוב שפרצו ברחוב היהודי של אותן שנים, ומחשבותיו הוקדשו למטרה אחת בלבד: חיפוש הדרך לאחד את שורות האומה, ובעיקר כיצד לחבר בין שני הקטבים, החילוני והדתי.