עמודים של שנאה

211 עמודים נוטפי שנאה מקובצים לדו”ח עבה פורסמו השבוע על ידי “אמנסטי אינטרנשיונל”. מעמוד לעמוד האשים ארגון זכויות האדם את ישראל בפשעים נגד האנושות, כולל פגיעה בערביי ישראל, וקרא למועצת הביטחון של האו”ם להטיל אמברגו נשק על ישראל.

אם לסכם במילים פשוטות את כוונת המחברים, אז המסר הוא כזה: מדינת ישראל, שקמה על אדמת ארץ ישראל, מחויבת להתקיים לפי חוקי האומה הישראלית – להיות “כאיש אחד בלב אחד”, לפעול על פי הכלל “ואהבת לרעך כמוך”, וכן הלאה. אם האומה לא מתקיימת כך וקיום החוקים האלה לא מגדיר את מסגרת חיי העם ולא רשום כמטרתם, אז אין ליהודים זכות קיום על אדמתם. נפזר אותם שוב לתפוצות, שיחזרו בעוד כמה מאות שנים, אולי אז יצליחו.

נכון, כותבי הדו”ח לא יודעים בעצמם שזה מה שהם התכוונו לכתוב. עבור רוב האנושות, ההתנגדות לישראל והכעס שהיהודים מעוררים בהם הם אינסטינקטיביים. הם לא יודעים להסביר אפילו לעצמם למה הם רודפים אותנו בצורה עיקשת ונחרצת.

מעטים משונאי ישראל במהלך ההיסטוריה היו מודעים לסיבת הביקורת שלהם כלפינו, ומעטים מהם ידעו לבטא את העובדה שאנחנו בעלי תפקיד ומועלים בו. לדוגמה הנרי פורד, יצרן המכוניות האמריקאי, רדף את ישראל עד חורמה אבל ידע גם להגיד: “נראה כי כל המטרה הנבואית בהתייחסות לעם ישראל, הייתה ההארה המוסרית של העולם באמצעותו”.

גם ואסילי שולגין האוקראיני, שהיה חבר בכיר בדוּמָה, אסיפת הנבחרים ברוסיה הצארית שלפני המהפכה הבולשביקית, כתב: “אני לא מרגיש טוּב ביהדות. חתוך אותי לחתיכות; עשה מה שאתה רוצה; אני לא מרגיש את זה! הייתי שמח להרגיש את זה. הייתי שמח להשתחוות לפני שליחי היהודים, כמו שהשתחווינו בעבר, בעת העתיקה. אבל היכן האנשים האלה? הם הפסיקו להיות אנושיים מאז שרוח הקדושה הפסיקה להאיר את ההילה מעל ראשם”.

על כף המאזניים השני יושבים אוהבי ישראל, גדולי האומה שידעו להגדיר את הסיבה והמטרה של העם, כמו המקובל הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, שכתב: “מוטל על האומה הישראלית להכשיר את עצמה ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה” (מאמר “הערבות”).

כתגובה לטענה הפנימית ששוטח לפנינו ארגון אמנסטי, עלינו דווקא להמשיך את המגמה ולהסכים שבקיום הכלל “ואהבת לרעך כמוך” אנחנו מביאים טוב לעולם, ובאי שמירת הכלל מזיקים לו. עלינו לבקש מכל מי שבכוחו לסייע לנו מעתה והלאה להתחייב לסדר את יחסינו ולהגיע לאהבת הזולת בינינו, ומאיתנו היא תתפשט לכל העולם.

נכנסנו עכשיו לחודש אדר ואנחנו מתקרבים לחג פורים, דו”ח אמנסטי מהווה גרסה עכשווית לאותו פתשגן הכתב, ההעתק שבו האשים אותנו המן הרשע: “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים”, ולעומתו, מרדכי היהודי, גדול האומה דאז, שהורה על כינוס היהודים כאמצעי לביטול הגזירה. בזכות התאחדותנו אז ניצלנו, המצב היום לא שונה כלל.