בלי מכות

בזמן שסופת חול הצהיבה את המרחב בבייג’ין, נהר גואה הציף בשטף את אקוודור. בזמן שהר הגעש סַקוּרַגִ’ימָה התפרץ ביפן, סופת ברד השתוללה במינסוטה. בזמן שרעש אדמה איים על צרפת, בהודו ברק הכה למוות בארבעה אנשים.

מכות טבע הן לאו דווקא תופעות אקלים קיצוניות. מכות, אומרים המקובלים, הן כל מה שאדם מקבל ולא מתיישב עם מה שרצה. כלומר, כשהוא לא מרוצה מהתוצאות שמזמנת לו המציאות. בתלמוד כתוב, שאם אדם מכניס את היד לכיס בכוונה להוציא משם עשר אגורות ומוציא עשרים, זה כבר נחשב לו לסבל. למה, הרי קיבלת יותר? כן, אבל זה לא ב-ד-י-ו-ק מה שרציתי.

כך למשל, איש מגיע אחרי יום עבודה הביתה, אשתו מצפה שיביא מהמכולת מצרכי מזון, והוא מביא לה מוצר שאי-אפשר לבשל ממנו ארוחת ערב. יכול להיות שהפתיע עם מוצר יפה, בונבוניירה, אבל זה לא מה שהיא ציפתה ממנו להביא. הנמשל כאן הוא הרצון לקבל הנאה, היצר הפנימי שקיים בכל איש ואישה.

במצב שלא מביאים לרצון לקבל את מבוקשו, הוא נשאר ריקן ומאוכזב, הוא ברוגז ועושה לנו מה שלפעמים אישה עושה לבעלה כשהיא לא מרוצה ממנו. אבל להבדיל מבן-זוג, ובכלל מאנשים סביבך שכדאי להתחשב ברצונם, ההתפתחות הפנימית של האדם מתרחשת רק כתוצאה מהרצון, מהאגו, שלא מקבל מה שבא לו. כלומר מתוך מכות.

והמכות מטרתן אחת: להוציא אותנו, מכה אחר מכה, מידי שליטת היצר הזה, הרצון לקבל, האגו. להשתחרר ממנו על ידי רכישה של רצון לתת, שהוא תכונת הטבע. ברור שהרצון לקבל מתנגד מאוד לרצון לתת, זה הפוך ממנו, זה לא טבעי לו, זה דוחה אותו העסק הידידותי הזה. אבל לאט לאט מרגילים אותו, עד שבסופו של דבר הוא מתרגל. כך בסופה של ההתפתחות האנושית יהיה בנו עדיין רצון לקבל, אגו גדול, אבל המטרה שרוכבת עליו תשתנה. היא תהיה כדי לתת. המקובלים מכנים מצב כזה בשם “רצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע”.

המכות הן עניין מצטבר. הן נאגרות ומתאספות בתוך היחיד והקולקטיב במשך כל התקופות שעברו על המין האנושי מתחילת הציביליזציה ועד היום. מאז הכמות הפכה לאיכות, ואנשים בהדרגה מתחילים להרגיש משהו חדש. הבחנות שונות בקשר לאגו הזה. הבנת המציאות משתנה. המכות המתרבות מפתחות בתוכנו שאלות עמוקות, שאיפות גבוהות, עוזרות לנו מעט לצאת מעצמנו, לפתוח את הלב אחד אל השני, ולהתקשר אל הטבע בטוב, בלי מכות.