אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / המקובל / חלק טו'

רצף תמונות פשיסטיות משנת 1935-1933. הנאצים חוגגים את הצלחתם.

לב ים. הרב אשלג מביט בשמים בלי למצמץ.

קטעים דוקומנטריים של הטיהורים של סטלין...

קולאז' של כל התמונות שנראו קודם. גרמניה הנאצית של היטלר, והעם שמקדם אותו ב"הייל היטלר", איטליה הפשיסטית של מוסוליני, אנגליה האריסטוקרטית של צ'רצ'יל, רוסיה הקומוניסטית של סטלין. ארצות הברית הקפיטליסטית של רוזוולט.

לב ים. הרב אשלג צף על פני המים, לבדו בים האינסופי.

רצף תמונות דוקומנטריות משנת 1936. יהודים דתיים ברחובות ירושלים, הפגנות קומוניסטיות ברחובות תל אביב, הופעות של מנהיגי מפלגות שונות – בן גוריון, ז'בוטינסקי, ויצמן ואחרים.

שנת 1936. לוס אנג'לס. הוליווד. על הסט של הסרט "זמנים מודרניים". צ'פלין מתעצבן על כולם. הוא צועק על הצוות. הסצנה אינה לשביעות רצונו.

צ'פלין ( צועק): "אני אפטר את כולכם ואשלח אתכם לכל הרוחות!"

הוא זורק את הכפפות הקרועות על הרצפה והולך הצידה. אנשי הצוות פוחדים לגשת אליו. פתאום, מאחורי הסט מופיע אהרון וניגש לצ'פלין.

אהרון: "מר צ'פלין, כבר שבוע שלא מאפשרים לי לגשת אליך."

צ'פלין: "מי אתה?"

אהרון: "שמי אהרון, ויש לי עניין חשוב מאוד שהייתי רוצה לדון בו איתך."

צ'פלין: "איך הצלחת להגיע לכאן?"

אהרון: "טיפסתי מעל הגדר ההיא."

צ'פלין: "וכעת, טפס חזרה."

צ'פלין ( צועק): "סידני, הרי אמרתי לא לתת לאיש להתקרב אלי! תזרקו מכאן את הדבר הזה! ( מצביע על אהרון)"

אסיסטנטים ואנשי צוות רחבי כתפיים רצים אל צ'פלין, תופסים את אהרון שמנסה להתנגד, וסוחבים אותו הרחק מהסט.

ערב.

צ'פלין העייף יוצא מהבניין שבו ממוקמים האולפנים, ופונה לעבר רכבו.

אהרון מחכה לו ליד הרכב.

צ'פלין: "אינך יודע שאגרוף הוא הספורט החביב עלי?"

אהרון: "אתה יכול להכות אותי, אבל לא אזוז ממקומי."

צ'פלין: "אתה רוצה להיות שחקן?"

אהרון: "לא..."

צ'פלין: "אה, כמובן, אתה רוצה להיות במאי..."

אהרון: "לא, לא."

צ'פלין: "אז כתבת תסריט גאוני."

אהרון: "לא אני. אבל התסריט גאוני."

צ'פלין: "אין לי זמן לקרוא, ואני עייף מאוד."

אהרון: "תקדיש לי לפחות עשר דקות מזמנך..."

צ'פלין: "לא!"

צ'פלין מתיישב ברכב וסוגר את הדלת.

הרכב מתחיל לנסוע אך אהרון אינו מרפה, והולך אחריו.

אהרון ( בקול רם יותר אל עבר הרכב שמתחיל להתרחק): "אני עשיר. אני אשלם לך על כל דקה!"

צ'פלין: "מה??!! ( בולם בחדות ופותח את הדלת) אתה רוצה לקנות אותי?"

אהרון: "כן. זה חשוב לי מאוד. ולא רק לי."

צ'פלין: "כמה אתה משלם?"

אהרון: "כמה שתבקש?"

צ'פלין: "חמשת אלפים דולר לדקה."

אהרון: "הולך"

צ'פלין: "שבע"

אהרון: "מסכים"

צ'פלין: "עשר"

אהרון: "אני מסכים לכל סכום."

צ'פלין: "נו, אם כך, שב."

אהרון קופץ לתוך הרכב. צ'פלין לוחץ בחוזקה על דוושת הגז.

צ'פלין: "היום מתאספת אצלי קבוצה של כוכבי קולנוע. אתה רוצה שגם הם ישמעו?"

אהרון: "טוב מאוד"

צ'פלין: "על מה התסריט?"

אהרון: "על אהבה. על הדרך שבה נוכל לאהוב זה את זה."

צ'פלין: "אתה הומו?"

ביתו של צ'ארלי צ'פלין.

סלון מהודר, קהל הוליוודי משובח נוצץ מתכשיטים וחיוכים שחושפים שיניים לבנות. צ'ארלי צ'פלין פוסע ביניהם עם אהרון. קולו נשמע:

קולו של צ'פלין: "השחקנית גרטה גרבו. מקסימה, מיסטית, בודדה."

חצי חיוך של גרטה גרבו.

- "פול מוני. לאחרונה קיבל את האוסקר על תפקיד שבו גילם את אמיל זולא. יהודי פשוט, מלא תסביכים ופחדים."

חיוך מעושה של פול מוני.

- "ויקטור פלמינג – במאי. אירוני, חסר לב, מוכשר... מצלם את 'חלף עם הרוח'. אני חושב שזו תהיה הצלחה."

ויקטור פלמינג מאיים על צ'פלין באצבעו.

- "ויויאן לי"

היא מחייכת בעצב לאהרון.

- "מקסימה... ודיכאונית"

- "קלארק גייבל. יפיוף, נשוי לאישה שמבוגרת ממנו בשבע עשרה שנים. וזה מעיד על משהו, נכון?"

קלארק גייבל מכווץ את עיניו ומסדר את התסרוקת שלו.

- "רחמנינוב. חבר קרוב שלי. פסנתרן גדול, ואדם מסכן ללא מולדת."

רחמנינוב מלווה אותם במבטו.

- "האישה האהובה עלי, הקמע שלי, פוֹלט גוֹדאַר."

פולט גודאר מביטה בצ'פלין במבט מאוהב.

המלצרים נושאים משקאות וכריכים...

לאט לאט הכול נרגע, כולם מוצאים את מקומם על כורסאות נוחות וספות.

צ'ארלי צ'פלין ואהרון עומדים במרכז הסלון.

צ'פלין: "אהרון גולדברג מאנגליה. אדם עשיר שמוכן לשלם עשרת אלפים דולר בעבור דקה מזמנכם."

גרטה גארבו: "תוכל להרשות לעצמך אישה יפה?"

צ'פלין: "גרטה, עם כל הכבוד, נראה שמדובר כאן בעניין הרבה יותר רציני. אהרון עניין אותי. הוא אמר שהוא יודע איך לגרום לכולנו לאהוב זה את זה. מה דעתכם על הרעיון הזה?"

גרטה גראבו: "אוטופי"

קלארק גייבל: "אבל מעניין"

צ'פלין: "בבקשה, אהרון, הזמן רץ."

אהרון: "זה לא סוד שאתם אגואיסטים גדולים."

ויקטור פלמניג: "זה לא סוד."

פול מוני: "אחרת, לא היינו כאן."

רחמנינוב: "במקום המסריח ביותר על פני האדמה."

אהרון: ( מביט ברחמנינוב): "אתם הוכחה מיותרת לכך שכסף לא מביא אושר."

רחמנינוב: "רע עם הכסף, ורע גם בלעדיו."

צ'פלין ( לאהרון): "אני מזהיר, שכבר דיברת בסכום של עשרת אלפים דולר."

אהרון: "אני מבין שאינך מאמין שהכסף הזה לא מעניין אותי."

גרטה גראבו: "מדוע?"

אהרון: "מפני שאם אוכל להסביר לכם כך שתבינו אותי, זה יהיה שווה את כל המיליונים שיש ברשותי."

ויויאן לי: "מעניין. נו, תתחיל כבר לדבר!"

אהרון: "אני מת על צ'ארלי. מדוע כולם אוהבים אותו?"

צ'ארלי צ'פלין קם ממקומו ומתהלך לפני כולם בהליכה המפורסמת שלו, בדרכו הוא תופס את מקל ההליכה המפורסם שלו ומסובב אותו, כאילו היה מאוורר.

אהרון: "הוא נותן לאנשים את הכול. הוא – אלטרואיסט גדול שלא חושב על עצמו."

צ'פלין: "תמשיך, אהרון, אני אוותר לך על חלק מהסכום."

אהרון ( לכולם): "אתם יכולים להשפיע על העולם, כפי שלא יכול שום אדם, לכן הגעתי אליכם. אתם אלוהים, אנשים מקשיבים לכם. אתם חייבים לספר לעולם שהוא חייב להשתנות."

גרטה גארבו: "אתה מהפכן?"

רחמנינוב: "הוא קומוניסט."

פול מוני: "אני שונא קומוניסטים!"

אהרון: "תעבירו לעולם רק מחשבה אחת, והוא ישתנה!"

צ'פלין: "ומהי אותה מחשבה?"

אהרון: "שכולנו מאוחדים."

גרטה גארבו: "זה לא יקרה בחיים. נאצי לא יאהב יהודי."

אהרון: "משום שהוא לא יודע עד כמה הוא תלוי בו. הוא לא יודע שבשנאתו את האחר – הוא הורג את עצמו. דמיינו לעצמכם: כל אחד מאיתנו הוא גלגל שיניים במכונה אחת..."

ויויאן לי: "לא, הוא לא קומוניסט, הוא אידיאליסט, ואני אוהבת את זה."

אהרון: "אני מייצג כאן את האדם הריאלי ביותר על פני האדמה, את המורה שלי, הרב אשלג."

פול מוני: "יהודי. נו, כמובן. אנחנו לא יכולים שלא להידחף לכל מקום. ועכשיו אנחנו רוצים לתקן את העולם. נכון?"

אהרון: "לא. אנחנו רוצים שהעולם יבין לבד שעליו לעבור תיקון."

ויקטור פלמינג: "מה רע בעולם שלנו?"

קלארק גייבל: "כן, מה רע בו?"

אהרון: "כל אחד בו דואג רק לעצמו."

ויקטור פלמינג: "אחרת לא נשרוד."

אהרון: "נכון, לא נשרוד אם נמשיך לחיות כך."

רחמנינוב: "אנחנו צריכים לחלק את הרכוש בין העניים לעשירים?"

אהרון: "לא. אנחנו רק צריכים להבין שכולנו אחד. אחד! אנחנו תאים בגוף אחד, כמו שאומר המורה הגדול שלי. אבל אנחנו תאים סרטניים."

ויויאן לי ( בפחד): "סרטניים?!"

אהרון: "כל אחד חי למען עצמו, ובכך משמיד את העולם."

פלמינג: "קשקוש. אם לא היינו אגואיסטים, לא היתה לנו אומנות..."

אהרון: "היתה לנו אומנות, שהיתה מאחדת אותנו עם הטבע."

ויויאן לי: "הטבע אלטרואיסטי?"

אהרון: "נכון מאוד"

גרטה גארבו: "אז למה הטבע מכה בנו... ועוד בצורה כואבת כל כך?!"

אהרון: "מתוך אהבה כלפינו."

פול מוני ( קופץ ממקומו): "שטויות! כל זה מצוץ מן האצבע! איפה ההוכחות?!"

אהרון: "ההוכחות נמצאות בספר הזה."

אהרון ניגש במהירות לחלון. על אדן החלון מונח התיק שלו.

הוא מוציא ספר ומרים אותו גבוה.

אהרון: "תרגמתי אותו לאנגלית. בספר הזה, האדם שגילה את חוקי העולם הרוחני, שמנהלים את עולמנו, מספר כיצד נוכל לשרוד, כולנו, כל האנושות."

צ'פלין: "הולך להיות רע?"

אהרון: "רע מאוד, אדון צ'פלין."

צ'פלין: "ואתה רוצה, שאנחנו..."

אהרון: "מר צ'פלין, אם לא עכשיו, אז בעוד מספר שנים, או בעוד כמה עשרות שנים – אבל הוליווד תבין שצריך לעשות על זה סרט ( מנער את הספר) ורק על זה!"

דממה.

צ'פלין: "אתה יכול להשאיר לנו את הספר הזה?"

אהרון: "כמובן! הוצאתי אותו לאור באנגליה, הדפסתי ממנו עותקים רבים, ובכוונתי להפיץ אותו גם כאן."

צ'פלין: "מה חסר לך בדמות הצ'ארלי שלי, מר גולדברג?"

אהרון: "רק דבר אחד – שהוא יגיד לכולנו שבתוך האגו שלנו לא נמצא יותר מאשר דיכאון ובדידות. לעולם לא נהיה מאושרים, אם לא נלמד לאהוב זה את זה, לתת זה לזה... איני איש קולנוע, ואיני יודע איך לבטא את זה ויזואלית, אבל הטבע רוצה כל כך שנהיה מאושרים! והצ'ארלי שלך, מדהים כל כך, הוא יחיה למשך דורות... אם רק היית מוסיף לו את המטרה הזאת! אם רק היית אומר את זה לאנשים..."

צ'פלין: "תודה, אהרון. אחשוב על כך..."

ויויאן לי: "אז אתה אומר שאפשר להימנע מבדידות?"

אהרון: "אם ניצור אחדות בעולם כולו, על איזו בדידות נוכל לדבר?!"

גרטה גארבו: "נשמע יפה."

רחמנינוב: "הייתי רוצה מאוד להאמין בזה."

אהרון: "עשר הדקות שלי הסתיימו... ( מוציא את ארנקו מכיסו)."

צ'פלין ( עוצר אותו): "מר גולדברג, אתה הרי יודע שלא אתעשר מהכסף שלך. מוטב שתשתמש בו כדי להוציא לאור את ספריך. ועוד משהו: אל תתרגש מכך ששמענו אותך בתשומת לב כזו, שהסכמנו וכדומה. אנחנו הרי שחקנים ( מהנהן לגרטה גארבו), נכון, יקירתי?"

גרטה גארבו מהנהנת בראשה.

ויויאן לי משפילה את עיניה בעצב.

פלמינג מרים את ידו בכעס.

צ'פלין: "ובכל זאת הבנו משהו מדבריך. הנחישות שלך נגעה בנו. התבוננתי כל העת בחברי – עיניהם בהקו. לא פשוט להגיע אל לבבות האבן שלהם. אתה יודע מה, יש לי הצעה עסקית: בוא ניפגש במיוחד לצורך שיחה בנושא שעליו דיברנו כעת, ולא לעשר דקות. אני מבטיח שאאסוף את כל הכוכבים של הוליווד ( מבטו פוגש במבטו של קלארק גייבל). אם הם לא ירצו, אני אשלם להם, הם ודאי יגיעו ( קלארק גייבל מהנהן בראשו לאות הסכמה).

רחמנינוב: "אני מבטיח שאגיע. גם ללא הכסף המסריח שלך, צ'ארלי."

גרטה גארבו: "גם אני אגיע. הוא מסקרן אותי."

- "וגם אני"

- "וגם אני"

נשמעים עוד ועוד קולות.

אהרון מביט בכולם בשמחה.

אהרון: "אינכם יודעים עד כמה אני אסיר תודה לכם... לו רק הייתם יודעים..."