אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / המקובל / חלק טז'

תמונות דוקומנטריות מהשנים 1938-1937. התהלוכות של היטלר. המפעלים של מסרשמידט מייצרים מטוסים חדשים ללא הרף. היטלר ועוזריו מתכננים את כיבוש אירופה, את כיבוש אוסטריה, צ'כיה... פוגרומים ביהודים. בניית מחנות ריכוז.

ברית המועצות. התהליכים של סטלין. משפטים נגד חפים מפשע. הוצאה להורג של המפקדים הצבאיים הבכירים ביותר. תהלוכות של עובדים שקוראים 'מוות לבוגדים'.

מוסקבה. הקרמלין.

במסדרון הארוך של הקרמלין על שטיח אדום וארוך צועד הרב אשלג.

הוא חולף על פי השומרים. הם לא שמים לב אליו.

אנשים עם דפים בידיהם הולכים לקראתו. גם הם חולפים על פניו...

הרב אשלג פותח את דלת משרדו של סטלין.

סטלין מרים את ראשו מהספר.

סטלין ( אינו מופתע כלל): "אשלג. קיבלתי את מכתבך. שב."

הרב אשלג מתיישב.

סטלין ( מניח לפניו דף ומצביע על שורה כלשהי): "'חטא נורא חטאה רוסיה, והבורא לא יסלח להם.' ( מרים את עיניו ומביט ברב אשלג) אתה כותב שלקחנו את החוקים הרוחניים של שוויון, אהבה ואחווה... עקרנו אותם משורש רוחני כלשהו, והחלטנו להלבישם בחומר. ושעשינו את זה לא לשם בורא כלשהו, אלא למען עצמנו..."

סטלין בוחן את הרב אשלג במבטו.

רוב שריו של סטלין היו מאבדים את הכרתם מרוב פחד, לו היו זוכים למבט דומה.

הרב אשלג ( ברוגע): "כן"

סטלין: "לכן אתה כותב שהולך להיות לנו רע, נכון?"

הרב אשלג: "נכון"

סטלין: "אתה כותב יפה, אבל אתה טועה."

הרב אשלג: "מדוע?"

סטלין: "משום שאנחנו חושבים שנוכל לתקן קצת את העם שלנו ולהגיע לקומוניזם בעצמנו, בלי הבורא. ( לא נותן להרב אשלג לענות) אנחנו נתקן, נתקן! אני מבין שהאדם הוא שקרן, שאפשר לשחד אותו, שהוא קנאי, כפי שאתה כותב – האדם הוא אגואיסט מטבעו. אני מבחין בזה גם אצל האנשים הטובים ביותר."

סטלין קם ומתחיל להתהלך בחדר.

- "אני זוכר שכאשר הם היו עובדים פשוטים או איכרים, הם חפצו בצדק..."

סטלין ממלא את מקטרתו בטבק תוך כדי הליכה, ומדליק אותה.

- "אך מהרגע שהם עלו לשלטון, הם התחילו לגנוב. הם לא רוצים לנסוע לכפרים. כל חתיכת חרא מנסה להיות מנהיג. הנשים שלהם, אתה מבין, רוצות להתלבש כמו בפריז... ( פניו מאדימות). ולא אכפת להם מהשוויון והאחווה שלך. מבחינתם, שאחרים ימותו מרעב..."

פתאום הוא נעמד מול הרב אשלג.

- "אתה יודע מה, בוא נצא לטייל קצת."

הם יוצאים לחצר הקרמלין.

סטלין: "אולי האדם באמת נולד אגואיסט, כמו שאתה כותב, אבל אנחנו נבנה ממנו אלטרואיסט, נעצב אותו מחדש. ואתה תראה שאנחנו נחייה בשמחה בעתיד הקומוניסטי הנאור שלפנינו."

השערים נפתחים לפניהם, והם יוצאים מהקרמלין והולכים יחד לכיכר האדומה.

מימין ומשמאל הם מלווים שומרים שפוסעים לצידם בדממה.

סטלין טופח במפתיע על גבו של הרב אשלג.

- "אל תדאג, אנחנו נתקן את מי שאינם רוצים לחיות בשוויון."

הרב אשלג: "לא תוכלו לתקן אותם."

סטלין: "מדוע?"

הרב אשלג: "תחילה, עליכם לתקן את עצמכם."

סטלין(צוחק לעצמו): "מה רע בי?! תגיד, אל תפחד!"

הרב אשלג: "זה שאינך יודע שאתה רע."

סטלין עוצר במרכז הכיכר.

הרב אשלג עומד מולו.

סטלין: "אני רע?"

הרב אשלג: "כן"

סטלין: "רע?!"

הרב אשלג: "יש אידיאל, סטלין. ואינך מכיר אותו!"

סטלין: "ומי מכיר אותו? אתה?"

הרב אשלג: "כן"

סטלין: "ומהו אותו אידיאל?"

הרב אשלג: "חוק האהבה המוחלטת והאינסופית"

סטלין: "זה האידיאל?"

הרב אשלג: "כשאתה משיג את האהבה המוחלטת, אתה משיג את הבורא. הוא החוק הזה."

סטלין: "אז זה מה שהוא... ואני חשבתי שזה סבא כזה, עם זקן, שיורק עלינו מלמעלה."

הרב אשלג( בלי להתייחס לדבריו): "ורק אז, סטלין, תוכל להביא את העולם לתיקון. כשתרצה להתקרב אפילו במעט לאידיאל הזה, כשהוא יהפוך למטרתך."

סטלין: "אבל צריך הרי לחכות הרבה מאוד, כדי להגיע לאידיאל הזה, לא?"

הרב אשלג: "צריך רק לרצות."

סטלין בוחן את הרב אשלג. הוא מביט בו מכף רגל ועד ראש.

- "אתה אדם מיוחד," הוא אומר לפתע. "אתה הרי יודע שלא אקשיב לך, ובכל זאת אתה אומר לי את זה. למה אתה מקווה? אתה תמים או שאתה טיפש? אתה באמת חושב שנחכה עד שהחיה שנקראת אדם תתחיל לעסוק באהבה טהורה? לא! לא נחכה, אלא נתחיל לתקן אותו. באמצעות שכנוע, בכוח, על ידי הפחדה."

סטלין מסתובב, מעביר את ידיו אל מאחורי גבו ומתקדם באיטיות לעבר מצבת הקבר הענקית בכיכר האדומה.

הרב אשלג פוסע בעקבותיו.

סטלין: "אתה לא מעריך מספיק את הפחד, אבל זהו נשק אימתני מאוד במאבק עם האגואיזם."

הרב אשלג: "זו עוד טעות גדולה מאוד שלך, סטלין. אי אפשר לתקן אדם באמצעות כוח."

סטלין מסתובב ומבטו פוזל לעבר הרב אשלג.

הרב אשלג: "אי אפשר לחייב בכוח את האדם לקבל את חוק האהבה העליון. פשוט אי אפשר. הרבה מאוד דם יישפך. הוא כבר נשפך מכל עבר. תראה את מי אתה הורג – גנרלים, מדענים – זה נוגד כל היגיון בריא, ועוד לפני המלחמה הנוראה מכולן!"

סטלין ( בנוקשות): "הם בוגדים!"

הרב אשלג: "הם מאיימים עליך. לא יותר. האגו שלך צועק – אל תשחררו אותם חיים! הם נוגסים בתהילה שלך!"

רצף תמונות דוקומנטריות. קרונות מלאים אסירים חולפים על פני המסך. הוצאות פומביות להורג של "אויבי העם". אנשים מיוסרים מקוששים עצים ביער חורפי. הם קוברים בכפור הנצחי את חבריהם.

הכיכר האדומה.

הרב אשלג: "נסה רק לדמיין שאתם מאוחדים, שאתם אחים, שכשאתה הורג אותם – אתה הורג את עצמך... מה היה קורה אז?"

סטלין ( עוצר): "מספיק! אין צורך שתמשיך. הבנתי הכול. אני אדם מעשי ומציאותי, ואילו אתה אידיאליסט ו... דמות לא ברורה. אגיד לך את זה בצורה ישירה מאוד – כשחוטבים עצים, ניתזים הרבה מאוד שבבים... נכון, יישפך הרבה מאוד דם של אנשים חפים מפשע. אבל יקום כאן דור חדש..."

הרב אשלג: "של אנשים ריקים, שלא מאמינים בכלום... שיגדלו על חורבן, על דם... על חוסר צדק..."

סטלין שותק.

השומרים חשים שהוא במתח, ומתקרבים אליהם.

הוא מרחיק אותם בתנועת אצבע.

סטלין ( בנוקשות): "הקשבתי לך. וכעת הקשב אתה לי ( מסתכל היישר אל תוך עיני הרב אשלג ולא ממצמץ). אנחנו לא מאמינים בשום חוק עליון. האלוהים שלך – הוא ההמצאה היהודית שלכם. היכן הוא? מעולם לא ראיתי אותו ( סטלין מגחך). אבל אפילו אם הוא קיים, האלוהים הזה שלך, גם הוא הרי מנסה להביא אותנו אליו בכוח. האהבה המוחלטת הזאת שלך, תראה איזה עולם היא יצרה כאן – רק סבל. כמה דם נשפך, וכמה עוד יישפך?! ענה לי! השאלה שלי מעניינת, נכון?!"

הרב אשלג מנסה לענות, אבל סטלין קוטע אותו בגסות.

סטלין: "שתוק! אל תענה לי. אמרת כבר הכול, ואני הבנתי הכול."

סטלין מסתובב ומתחיל לחזור לעבר הקרמלין.

הרב אשלג פוסע בעקבותיו.

המשמר נחלק לשניים ומאפשר להם לעבור דרכו.

הם נכנסים לקרמלין, ונעצרים ליד דלתות הכניסה.

סטלין: "אז אי אפשר לתקן אנשים בעזרת כוח?"

הרב אשלג: "זו תהיה טעות איומה."

סטלין: "אתה אומר שזה תלוי בחוק עליון?"

הרב אשלג: "רק הוא יכול."

סטלין ( לוקח נשימה עמוקה): "אנחנו ננסה בכל זאת. ( מחייךאל הרב אשלג) איני מאמין למילה ממה שאמרת לי. בימים כתיקונם הייתי פוקד להוציא אותך להורג בטענה שאתה מסית... אבל לעת עתה, חייה..."

הוא מושיט את ידו לרב אשלג.

סטלין: "להתראות, אשלג"

הרב אשלג: "אתה תשפוך הרבה מאוד דם (מביט בעיניו של סטלין, וכאילו מדבר לעצמו) כמה דם צריך להישפך כדי שאנשים יקשיבו..."

הרב אשלג מסתובב והולך לעבר היציאה מהקרמלין.

סטלין מביט לעברו.

הוא מרים את ידו, ומיד מגיע אליו ראש המשמר.

"תורידו אותו ליד היציאה, ולדימיר," אומר סטלין ונעלם מאחורי הדלת.

הרב אשלג נעלם מעבר לפינה.

הוא חוצה את חצר הקרמלין.

ולדימיר רץ לעבר מכשיר הטלפון.

- "הלו! סרגיי," הוא צועק.

השומר ליד הכניסה לקרמלין מרים את השפופרת.

השומר: "יבוצע, אדוני, אלוף המשנה!"

הוא מתקדם, פותח את נרתיק האקדח שלו ומצפה לבואו של הרב אשלג.

הרב אשלג לא מופיע.

תמונות דוקומנטריות משנת 1939. הנאצים כובשים את פולין. גטו ורשה מוקם. יהודים עם טלאים צהובים הולכים ברחובות. על פניהם ניכרים העצב וההשלמה עם הגורל.

הנאצים מובילים קבוצה של יהודים דתיים, זקנים, שבקושי זוחלים קדימה. הם נעצרים, אבל הנאצים מזרזים אותם באלותיהם. ביניהם נמצאים הרב פלדמן, הרב זילבר, הרב אפשטיין, שמואל המלמד וגם העגלון. הם מותשים ושקועים במחשבותיהם. הרב זילבר נופל. הוא כבר לא מסוגל ללכת. חבריו מנסים להרים אותו, אבל הוא לא מצליח לקום. זוג חיילים גוררים אותו לצד ומצמידים אותו לקיר. נשמע צרור יריות.

חנות הספרים של סלומון הזקן בוערת באש.

הזקן המרופט עומד בצד ומצמיד לחזהו את הדבר היחיד שעלה בידו להציל – "ספר הזוהר".

שיירת החיילים דוחפת אותו אל אותה קבוצה של רבנים.

הרב פלדמן רואה את הספר שנמצא בידי סלומון.

סלומון ( לוחש בהתרגשות): "הספר הזה מכיל הערות של הרב יהודה אשלג בכבודו ובעצמו ( פותח אותו) אתה רואה? זה כתב ידו... והוא היה רק בן שבע..."

הרב פלדמן מניד בראשו בכאב.

סלומון: "הוא אדם גדול! הו, איזה אדם גדול הוא, יהודה... איש לא השיג את מדרגתו..."

הולך אחרי הרב פלדמן): "משה שלי הבין אותו ישר. הוא הבין מיד איזה חכם גדול הגיע לביתנו ( אומר לרב פלדמן). הוא העניק ספר דומה במתנה לבן שלי, והוא הספיק לקרוא אותו... הרב אשלג האריך את חייו... ( דמעות מציפות את עיניו) הוא הציע לי לנסוע איתו... ואיך אפרד ממשה שלי? כאן הקבר שלו... כאן, חשבתי, גם אני אשכב לידו... ( פונה לרב פלדמן) מה דעתך, כבוד הרב, ייתנו לי לבקר בקבר של בני?"