אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / חוברות / הדרך אל החופש / פרק 1: חופש הבחירה

החירות - דמיון או מציאות

תענוגות  וייסורים הם שני כוחות שבאמצעותם הטבע מנהיג את החיים. הטבע הפנימי של האדם, העצלות והאנוכיות שלו, מאלצים אותו לפעול על פי נוסחה התנהגותית הטבועה בו מראש: הרצון לקבל את המרב תמורת מאמץ מינימלי. לכן האדם ימשיך תמיד לבחור בתענוג ולהימלט מסבל, ובכך אין מותר האדם מן הבהמה.

הפסיכולוגיה מכירה בכך שניתן לשנות את סדר העדיפויות  של כל אדם וללמדו לבצע אחרת את החישוב של כדאיות ותועלת. בדרך זו ניתן, למשל, להפוך גם את הפחדן הגדול ביותר לגיבור. אפשר לרומם את העתיד בעיני כל אדם כך שיסכים לעבור את כל התלאות בהווה.

אנו מוכנים לעבור ניתוח כירורגי בשעת הצורך, ועוד לשלם תמורתו סכום כספי לא מבוטל. באותה מידה אנו מוכנים להתאמץ מאוד ולעבוד קשה כדי לרכוש מקצוע, שלימים יניב שכר גבוה. הכול תלוי בחישובי כדאיות שאנו מחשבים.  כשמחסירים את הסבל מהתענוג הצפוי, מקבלים יתרה חיובית. אין פה דבר מלבד חשבון של המחיר שעלינו לשלם, אל מול התועלת. אנו מוכנים לסבול כאב בהווה, למען תענוג בעתיד.

כך בנויים כולנו, גם אלה המוסרים את נפשם על מטרה כלשהי – הם אינם אלא אנשים בעלי אופן חישוב מיוחד - גם אם הם נראים לנו חסרי תבונה או לא מחושבים - העתיד מתגלה עבורם באופן ממשי יותר, עד כדי כך שהם מוכנים לספוג ייסורים בלתי-רגילים בהווה למען התענוג שהם מצפים לו בעתיד.  "מותר האדם מן הבהמה" הוא רק בכך שהוא מסוגל לראות מטרה מרוחקת, ולהסכים לחוות מידה מסוימת של ייסורים, אם הוא רואה בטווח הרחוק שכר שיפצה אותו על כך. אם נתבונן באדם נגלה, כי כל הפעולות שלו מאולצות, והוא מבצען בעל כורחו.

 

כפיית החברה

חוץ מן העובדה שהטבע גזר עלינו להימלט מסבל וייסורים ולבחור תמיד בתענוג שניצב מולנו, אין ביכולתנו לבחור אפילו את אופיו של התענוג. כלומר, גם ההחלטה ממה בדיוק ליהנות אינה מתרחשת מבחירתנו ומרצוננו החופשי, אלא בהתאם לרצונותיהם של אחרים – כלומר, כל אדם חי בסביבה בעלת חוקים משלה, ולכן הוא מחויב לשמור עליהם. חוקים אלה לא רק קובעים כללי ההתנהגות, אלא בונים ביחיד את יחסו לכל  תחומי החיים. איננו  בוחרים לא את אורח החיים, לא את תחומי העניין, לא את פעילות הפנאי, לא את המאכלים שנאכל, לא את צווי האופנה שעל פיהם נתלבש וכולי – כל אלה נבחרים בהתאם לרצונה ולטעמה של החברה הסובבת אותנו, ולאו דווקא של החלק האיכותי שבה, אלא של רובה. למעשה אנו כבולים בכללי נימוס ובטעמים של החברה, שהפכו לחוקי ההתנהגות בחיינו.

אם כך, היכן החירות שלנו? ואם היא איננה, הרי אין לנו לא שכר ולא עונש על שום מעשה שאנו עושים.

 

מיהו ה"אני"?

על פי תורת הקבלה, בכל אחד ואחד מאיתנו ובכל נברא קיימים ארבעה גורמים  המגדירים אותו:

1) החומר הראשוני - ה"מצע"

המצע הוא המהות, שאף על פי שמחליפה צורתה, אינה משתנה לעולם. לדוגמה, זרע חיטה נרקב באדמה וצורתו החיצונית  נעלמת לחלוטין. אך עם זאת מתהווה נבט חיטה חדש. ממש באותו אופן הגוף שלנו נרקב באדמה, אבל ה"מצע" נשאר כפי שהוא ומניב ניצן חדש, חיים חדשים, זוהי הנשמה שמולידה לעצמה גוף חדש כדי להתלבש בו.

2) התכונות הבלתי משתנות של המצע

חוקי ההתפתחות של המצע לעולם אינם משתנים. לדוגמה, מצע החיטה לא יניב לעולם דגנים אחרים פרט לחיטה, למשל,  שיבולת שועל. הוא יניב רק את צורת החיטה הקודמת, שאותה איבד. עשויים להיות שינויים מסוימים בכמות ובאיכות של הנבט החדש, הם תלויים בטבע הסובב, בטיב הקרקע, בלחות ובמזג האוויר, אבל המצע, כלומר המהות של צורת החיטה הקודמת, לא עוברת כל שינוי.

3) תכונות המשתנות בהשפעת כוחות חיצוניים

הזרע נשאר אותו סוג של זרע, אבל צורתו החיצונית משתנה בהתאם לסביבה החיצונית. כלומר, בהשפעתם של גורמים חיצוניים משתנה העטיפה של המהות ועוברת שינוי איכותי – הודות להשפעת הסביבה החיצונית מצטרפים גורמים נוספים אל המהות, ואיתה מניבים איכות חדשה של אותה המהות. גורמים אלה יכולים להיות: השמש, הקרקע, הדשן, הלחות, הגשם וכולי. אם נתייחס אל האדם במקום אל הזרע, הסביבה החיצונית שלו יכולה להיות ההורים, המחנכים, החברים ושאר העולם.

4) השינויים שחלים בסביבה החיצונית

הסביבה המשפיעה על הזרעים מושפעת אף היא מגורמים חיצוניים, וגורמים אלה עשויים להשתנות ובקיצוניות: למשל, עלולה להיות בצורת ולחילופין עלולים לרדת גשמים חזקים מדי, וכל הזרעים ימותו.

באמצעות ארבעת הגורמים הללו מוגדר מצבו הכללי של כל נברא ונברא. הגורמים הללו מגדירים את האופי שלנו, צורת המחשבה שלנו ומסקנותינו, ולכן, כשאדם רוצה לבחון ולחקור דבר מה, הוא לא יוכל להעמיק יותר ממה שמתאפשר לו על ידי ארבעת הגורמים הללו, גם אם יבלה את ימיו במחקר. כלומר, ארבעת הגורמים קובעים כיצד נפעל, כיצד נחשוב, מה נעשה ומה נרכוש בכל רגע ורגע.

 

מודעות האדם

מודעותו של האדם הוא תוצאה של המצבים שעבר בחייו, תוצאה של השתקפותם של מאורעות ונסיבות העוברים עליו. השימוש הנכון בשכל נעשה באמצעות התקרבות אל המועיל והתרחקות מהמזיק.

הדמיון של האדם משתמש בשכל באותה הדרך שבה העיניים משתמשות במיקרוסקופ. לאחר שהאדם גילה באמצעות המיקרוסקופ צורות חיים זעירות שפוגעות בו, הוא החל להתרחק מהמזיקים הללו. באופן זה המיקרוסקופ, ולא ההרגשה, מאפשר לאדם להימנע מנזק, במקום שבו המזיק (החיידק, הבקטריה, הווירוס) אינו נראה לעין.

אנו רואים שבמקום שבו הגוף אינו מסוגל לזהות את הנזק או את התועלת, נוצר הצורך להשתמש במודעות שכלית  לשליטה מוחלטת על גופו של האדם. השכל הוא  המאפשר לאדם  להימנע מן הרע ולהתקרב אל הטוב. במידת ההבנה שהמודעות היא תוצאה של ניסיון חיים, מוכן האדם לקבל כחוק את מודעותו וחוכמתו של אדם אחר מנוסה יותר, שעליו הוא סומך. דומה הדבר לאדם  השואל בעצת רופא ונוהג לפיה, ואף על פי שאינו מבין דבר ברפואה, הוא סומך על שכלו של הרופא. באופן כזה משתמש האדם בשכלם של אחרים ונעזר בהם לא פחות מאשר הוא נעזר בשכלו הוא.

דרך חוכמת הקבלה ממליצה לנו לסמוך על ניסיון וידע של אלה שהגיעו והשיגו כבר את מטרת הבריאה, וזכו לשליטה בגורלם ולחופש אמיתי. עלינו לאמץ את דרכם ואת ניסיון החיים האישי שלהם ואף לראות בהם סמכות עליונה ולנהוג בהם כבמביני דבר. עם זאת, איך נוכל לדעת לבטח ששכלם של אלה שאנו סומכים עליהם אכן רואה אמת?  

 אם לא נשתמש בשכלו של החכם כבעצתו של הרופא, נדון את עצמנו לדרך ארוכה של ייסורים. נהיה כחולה  הדוחה את עצתו של הרופא, ומתחיל ללמוד בעצמו רפואה כדי לרפא את עצמו, אף על פי שהוא חולה ועלול למות מהמחלה בטרם יספיק ללמוד בעצמו את חוכמת הרפואה. כזו היא דרך הייסורים בהשוואה לדרך הקבלה. הידע קיים, ובאמצעותו ניתן להחיש מאוד את התהליך המאפשר להכיר את הרע, ולהתרחק ממנו אל הסביבה הטובה, המעוררת להגיע לרוחניות בדרך קצרה ונעימה. אדם שלא בחר ב"שכל הרוחני", שאותו מציעה לו הקבלה כדרך חיים, יכול לנסות להגיע לחוכמה הזאת בכוחות עצמו, אך בדרך של ייסורים בלבד.

 

בחירה בסביבה נכונה

 לסיכום:

                  ·            את שורשו, את הקוד הגנטי - את מהותו (המצע) – האדם לא יכול לשנות

                  ·            את החוקים שעל פיהם משתנה מהותו – האדם לא יכול לשנות

                  ·            את החוקים שלפיהם גורמים חיצוניים משפיעים על חוקי המצע – האדם לא יכול לשנות

                  ·            את הסביבה שבה נמצא האדם ושבה הוא תלוי לחלוטין – האדם יכול לשנות!

מודעותו ותבונתו של אדם מתפתחים בעקבות ניסיונו בחיים ועל בסיס הידע שמקבל מאלה שכבר עברו את התהליך. אף על פי שאיננו מגדירים את המצע שלנו ולא בוחרים מי נהיה ואיך ניוולד, אנו יכולים להשפיע על חיינו ועל גורלנו באמצעות בחירת הסביבה.

תהליך זה מתבסס על עבודת האדם עם הסביבה. האדם יכול לקבוע מה יהיה מצבו העתידי אם ישפיע על סביבתו בהווה, והסביבה, מצדה, יכולה להשפיע רק על דבר אחד – על הכמות והאיכות, כלומר, על קצב ההליכה בדרך ועל איכות ההתפתחות הפנימית של האדם: או שיעבור אותה בכאב, בפחד, בייסורים, מתוך מלחמות עקובות מדם, או שיעבור אותה בשלוה ובנוחות מפני שהוא עצמו שואף להתקדם הלאה.

אדם יכול למצוא חברה או קבוצה שבאמצעותה יתפתח לכל מטרה שירצה בה. למשל, אדם הסובל מעודף משקל יחפש לעצמו סביבה שמטרתה המשותפת היא לרזות. הדבר נכון לגבי כל המטרות מלבד השאיפה לרוחניות, שאינה מצויה באופן טבעי בחברה האנושית. זאת בעיקר כשהחברה גם אינה מפרסמת שאיפה זו ולא מכבדת אותה או מקנה לה חשיבות. לאלה השואפים לרוחניות חסרה חברה מתאימה ותומכת, כשלמעשה זהו הגורם היחיד המאפשר התקדמות. לכן המקובלים קראו לפתוח מרכזים להסברה וללימוד, שיתמקדו, בין היתר,  בגיבוש קבוצות – סביבה עבור אלה הרוצים להגיע למטרת הבריאה.

בחירתו החופשית של האדם היא, כאמור, בחירה בסביבה. הכוונה היא לבחירת החברים, הספרים ומורי הדרך. אבל לאחר שהסביבה נבחרה, המצב העתידי שלנו כבר מוגדר על ידי מה שהיא מסוגלת לתת לנו.

מלכתחילה ניתנת בידו של אדם המעוניין בהתפתחות רוחנית האפשרות לבחור בסביבה של מורי דרך, ספרים וחברים, שיעוררו בו מחשבות טובות. אם האדם לא יקפיד על בחירת סביבתו ויהיה מוכן להיכלל בכל סביבה אקראית ולקרוא כל ספר שיזדמן לידיו, קיים חשש שייקלע לסביבה רעה או יבלה את זמנו בקריאתם של ספרים חסרי תועלת, המצויים בשפע ונעימים הרבה יותר לקריאה. כתוצאה מכך האדם יושפע מגורמים מחנכים חסרי תועלת, ונזק רב עשוי להיגרם לו.

מכאן מובן, שהאדם אינו מקבל שכר או עונש בהתאם למעשיו הרעים או למחשבותיו השליליות, שאין לו יד בבחירתם, אלא על כך שלא בחר בסביבה טובה, שאותה, ללא ספק, יש באפשרותו לבחור. על האדם להתייחס אל העונש מתוך הבנה שדנים אותו לא על הפשע עצמו, אלא על הבחירה בסביבה לא נכונה לו.

לכן אדם המשקיע מאמצים בבחירת סביבה טובה יותר, זוכה להצלחה בדרכו הרוחנית – לא על מחשבותיו הטובות המתעוררות בו באופן שרירותי, אלא על השתדלותו לבחור בכל פעם בסביבה טובה יותר עבורו,  המביאה אותו למחשבות שכאלה. מי שבוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר, משיג את השכר – את מצבו הבא, שיהיה טוב ומתקדם יותר.

ספר הזוהר מביא דוגמה של חכם עני, שאדם עשיר הציע לו לעבור לגור בעירו. החכם העני סירב ואמר שבשום תנאי אינו מוכן לגור במקום שבו אין חכמים. העשיר המופתע שאל: "אבל הרי אתה החכם הגדול ביותר של הדור! ממי עוד אתה צריך ללמוד?!" בתגובה ענה לו החכם, "גם חכם גדול אם ישכון בין בורים ועמי ארצות, יהפוך במהרה להיות כמותם".

לכן יש לפעול על פי ההוראה הידועה: "עשה לך רב וקנה לך חבר". כלומר, על האדם ליצור לעצמו סביבה, מפני שרק בחירה של סביבה נכונה יכולה להביא לו הצלחה. הרי לאחר בחירת הסביבה הופך האדם להיות בידיה כחומר ביד היוצר.

כיום אנו שבויים בידיה של חברה בעלת ערכים חומריים בלבד, וכדי להגיע לעולם העליון ולחוות רוחניות עלינו להשתחרר משליטתה. אולם היות שאנו נתונים לחלוטין לשליטתו של העולם הזה ואנו חיים בסביבתנו הטבעית, עלינו ליצור לעצמנו סביבה, קבוצה השואפת לצאת בכוחות משותפים משליטתה של הסביבה הכללית, ולהיכנס תחת שליטתה של סביבה המתנהלת על פי חוקי העולם העליון.

מכאן, האדם פועל באופן אוטומטי תחת השפעתם של גורמים חיצוניים ופנימיים הטבועים בו, ולמעשה הוא אינו יותר מאשר המנגנון המבצע שלהם.

אם האדם חפץ לצאת מההנהגה הזאת של הטבע, עליו להציב את עצמו תחת הנהגתה של הסביבה שבחר בה. עליו לבחור לו מורה, קבוצה, וספרים שיכתיבו לו את מעשיו,  מפני שתמיד יישאר נגזרת של ארבעת המרכיבים שהוזכרו מעלה.

 

מה אני קובע ומה קובעת הסביבה?

בכל מקום שבו מתעוררים חילוקי דעות בין הפרט לבין הכלל, עלינו לקבל את דעת הרוב. אבל חוק זה מחזיר את האנושות לאחור, שהרי הרוב אינו מפותח, והמפותחים, ברוב המקרים, הם מיעוט זניח.

היות שהטבע הגדיר את האדם כיצור חברתי, הזקוק למסגרת החברה, עלינו לקיים את כל חוקי החברה, אחרת הטבע ייפרע מאיתנו, אם נבין את משמעות חוקיו ואם לאו. לכן החוק שעל פיו יש לציית לכללי הקיום האנושי המשותף נחשב לאחד מחוקי הטבע היסודיים, ועלינו לציית לו במשנה זהירות, בלי להתחשב כלל בהבנתנו אותו.

 

המחויבות בחברה

הטבע מחייב אותנו לחיות בחברה, ולכן, מובן מאליו שעל כל פרט בחברה מוטלת החובה לשרתה, לדאוג לקיומה ולסייע לשגשוגה.

אין דרך ליישם זאת מלבד קיום החוק, שלפיו המיעוט מוכרח לציית לרוב, במילים אחרות, לא איש הישר בעיניו יעשה, אלא עליו לציית לחוקים המקובלים בחברה שבה הוא חי.

עם זאת, ברור לחלוטין שבכל המקרים שבהם לא מדובר באינטרסים ששייכים לחייה החומריים של החברה, אין לרוב שום זכות והצדקה, בכל צורה או מידה שהיא, להגביל ולדכא את חירותו של הפרט. אלה העושים כך הם פושעים, המעדיפים את הכוח על פני הצדק, ובמקרה הנתון, הטבע אינו מחייב את הפרט לציית לרצון הרוב. ניתן לממש את חופש הפרט אך ורק על ידי בחירה בהתפתחות רוחנית. בעניין זה, לרוב אין כל זכות לבטל את דעתו של היחיד, וכל איש חופשי לנהוג כפי שהוא מוצא לנכון. יחס האדם להתפתחותו הרוחנית חייב להיות מכוון על ידי האדם עצמו, בשעה שכל יתר כללי ההתנהגות מצויים תחת הגבלות הכלל, בבחינת "אחרי רבים להטות".

 

ה"אני" הרוחני

בכל דור ודור ישנם יחידים מפותחים במיוחד. בכל הקשור להתפתחות הרוחנית, זכות הרוב לקבוע מתבטלת, ורק חוק הציות לפרט פועל, כלומר, הציות לאישיות המפותחת. משמעותו של חוק זה היא פיתוח ההכרה בתוכנו בחיים הרוחניים כערך עליון לעומת, הקיום האנושי החומרני, כפי שמציעה לנו החברה הסובבת אותנו. כשהחברה תגיע להכרה בצורך להיגאל מן הייסורים, יהיה עליה לציית לפרט המפותח ולעקוב אחר הוראותיו.

האנשים המפותחים והמשכילים הם חלק מזערי מהחברה, ופירושו של דבר הוא שהצלחותיה, אושרה והישגיה של החברה בתחום הרוחני מוגדרים על ידי המיעוט. מכאן, החברה חייבת לשמור על רעיונותיהם של היחידים הללו, על מנת לשמרם בעולם הזה בכל מחיר. רצוי שהחברה תדע שהישועה לא תבוא באמצעות הרוב השולט, אלא דווקא על ידי פרטים מפותחים במיוחד.

 

אחרית דבר

מכל סוגי הטבע, ארבעה במספר – הדומם, הצומח, החי והמדבר – רק האדם (המדבר) נחשב למערכת מתפתחת, היות שרצונותיו יכולים להתפתח בהשפעת הסביבה.

אבל האדם הוא לא רק מערכת מתפתחת, אלא גם מערכת מתפתחת מעצמה, היות  שיש לו אפשרות לבחור מרצונו החופשי  באותה הסביבה שתגדיר את מחשבותיו ואת רצונותיו. המערכת הזאת היא גם פתוחה, משום שהאדם אינו חסין, בעצם, בפני השפעה חיצונית, ובדרך כלל הוא מקלֵט-שלא-מרצונו של המחשבות והרצונות של סביבתו.

אם אדם בוחר בדרך ובמטרה מסוימת להתפתחות, הרי שלפי מידת הרצינות שהוא מייחס לבחירתו, עליו ליצור סביבו חברה, קבוצה, וסביבה מתאימות. משום שתמיד סביבתו של האדם היא זו שמכתיבה לו את מחשבותיו ואת רצונותיו.

בהתבסס על כך, תפקידו של האדם בחייו מסתכם בבחירת הסביבה. כל היתר אינו בידו כלל. וזה כל  המייחד את האדם  ומבדילו מדרגת החי בבריאה. אם  הוא מבין את מידת השפעת הסביבה על התפתחותו ומשקיע את כל  כוח רצונו בבחירתה וביצירתה של הסביבה הנדרשת – הוא מקבל יתרון על פני דרגת החי.

תפקידם של מנהיגי החברה היא לדאוג לסביבה נכונה ונוחה עבור אלה שאינם מבינים עדיין את חשיבותה.