שאלות על ה"אני" ועל חופש הבחירה
1. למי יש חופש בחירה?
אם היינו מתבוננים בעצמנו מהצד, לא היינו מוצאים בתוכנו שום תכונה שלא נוצרה בנו מלמעלה: כל התכונות שלנו מוטבעות בנו טרם לידתנו, וכל המאורעות שסביבנו מתרחשים אף הם באופן בלתי תלוי בנו.
אם כל תכונות האדם והסביבה המשפיעה עליו ידועות, הרי תוצאת פעילות הגומלין ביניהן גלויה לעין. אם נתונים אלה ידועים מלכתחילה, אפשר לצפות מראש את התגובות וההחלטות של כל אדם. לכן ודאי שאין לנו חופש בחירה.
קיים רק מרכיב אחד שאותו אנו יכולים לבחור בחופשיות – באפשרות להתקדמות עצמאית אל המטרה – אל הבורא. מכל המעשים שלנו בחיים, רק פעולה זו יכולה להיות עצמאית, וכל היתר נקבע מראש, מלמעלה. העובדה הזאת מתגלה ללומד חוכמת הקבלה, ועוזרת לו לרכז את מאמציו רק במקום שבו חופש הבחירה הוא אפשרי.
2. האם מנהיגי העולם פועלים מתוך חופש בחירה?
למנהיגי העולם אין שום חופש בחירה: הם כוחות בידיו של הבורא. בעולם הכול קורה במטרה לאלץ אותנו, היהודים, לעסוק בענייננו, שהוא תיקונו הרוחני של העולם.
3. האם אכן קיים המושג "עם נבחר", ואם כן, האם יש בידו חופש בחירה?
בני האדם נחלקים לשני סוגי נשמות: ישראל ואומות העולם. האור יכול לרדת מהעולם העליון אל העולם שלנו רק בתנאי שיעבוד קודם לכן דרך סוג אחד של נשמות – נשמות ישראל, ורק לאחר מכן יגיע לנשמות אומות העולם. אם ישראל אינם עוסקים בפיתוח הנקודה שבלב ומקבלים לתוכם את האור העליון, הם לא יוכלו להוביל את האור לנשמות אומות העולם ולהיות מה שנועדו להיות – "אור לגויים". מכאן אנו למדים, שכל הייסורים בעולם הם תוצאה מכך שאיננו מתקנים את עצמנו. התגובה הלא-מודעת והטבעית של העולם על חוסר הרצון שלנו למלא את משימתנו – להיות מובילי האור העליון – היא אותה שנאה כללית כלפינו, האנטישמיות הטבעית.
הדברים הללו הוסברו כבר לפני מאות שנים במקורות הקבליים: בספר הזוהר, בכתבי האר"י ובעוד מקורות. קרש ההצלה היחיד שברשותנו הוא ללמוד למשוך עלינו אור עליון באמצעות הקבלה, ודרכנו הוא ירד על יתר האומות. זוהי משימתנו ובכך אנחנו "עם נבחר". הבורא בחר בנו למשימה הזאת, ועלינו לבצעה.
4. היכן יש לאדם חופש פעולה בעולמנו?
האדם הופך ממשתתף-בעל-כרחו בתהליך התפתחות הבריאה, לשותפו-מדעת של הבורא. וזהו התיקון שלנו, ההשתוות שלנו לבורא. הסכמה מלאה של אדם עם הבורא נקראת "דבקות בבורא". בעולם שלנו ובעולם הרוחני – איננו מבצעים כל פעולה מלבד התיקון שבהסכמתנו עם פעולותיו של הבורא – עם המידה שבה הבורא נותן לנו את הבנת העולם העליון.
רק לשם השגת מצב זה על האדם להתייגע במשך כל חייו בעולם שלנו. חופש הבחירה שלנו אינו בפעולה, אלא בהסכמה לכך שהבורא ישנה אותנו.
5. מה קורה לנו מגלגול לגלגול?
אנו נולדים עם תכונות מסוימות שלא משתנות בתוכנו: נולדנו איתן ואין אנו יכולים לעשות דבר בנדון. אין לנו שליטה על התכונות הראשוניות שלנו.
במהלך החיים אנו צוברים ידע. כשאנו מתים, אנו מוסיפים את הידע הזה אל התכונות שלנו, שאיתן ניוולד מחדש. כל מה שאנו לומדים היום, יהפוך עבורנו בפעם הבאה שניוולד לתכונה פנימית טבעית. לכן ילדינו מסתגלים לטכנולוגיה חדישה ביתר קלות, שכן הידע מהגלגול הקודם הופך להם לתכונות טבעיות. כך, המעברים הקבועים מהעולם הזה אל העולם הרוחני וחזרה ממנו הינם הכרחיים לשינוי התכונות הטבעיות.
6. האם יש לנו חופש מחשבה?
המחשבות, הרצונות, הפעולות – כולן מוגדרות מראש על ידי התכונות הפנימיות שלנו, וממומשות בכל מצב ומצב על ידי הגֶן הרוחני (ה"רשימו") והתנאים החיצוניים. חופש הבחירה קיים רק בשינוי הסביבה. אבל האדם כנוע לחלוטין סביבתו. כלומר, לאחר בחירת הסביבה הוא הופך להיות עבד שלה.
7. האם חייב האדם ללמוד את חוקי הטבע?
האדם בעולמנו איננו חופשי. הטבע יאלץ אותו באמצעות ייסורים לשאוף להכיר את חוקיו. החירות מתבטאת בכך שהאדם רשאי לא לחכות לייסורים שישנו אותו, אלא לבחור לקבל עליו מרצונו הטוב את דרך האמת. ועד שהאדם לא יקבל מרצונו את הדרך הזאת, הטבע יאלץ אותו, לפי מידת התנגדותו, לעשות הערכה מחדש של היחס שלו אל חופש הבחירה בהתקרבות אל הבורא.
8. האם האדם הוא בעצם מעין מנגנון חסר נשמה, מכונה בעלת תוכנה מותקנת מראש?
לפני ההתלבשות ברצונות ברמה החומרית ובגוף חומרי, הנשמה היא נקודה בתוך הבורא. כאשר היא יורדת לתוך רצונות חומריים, מקבלת הנקודה אפשרות לגדול עד לכדי גודלו של הבורא. הגדלת הרצון מתרחשת באמצעות הוספת רצונותיהם של הסובבים אל הנקודה. זה אפשרי רק לפי מידת האהבה אל הסובבים. כך נרכשים בו זמנית הרצונות והכוונות – כלי-נשמה ראוי לשימוש הדומה לבורא, ומיועד לקבלת חיים עליונים. כל יתר הדברים מלבד הנקודה הזאת באדם הם לא יותר ממנגנון, הפועל על פי משתנים נתונים מראש, בלי כל חופש בחירה.
9. מדוע האדם הוא אנוכי?
כל הטבע כולו הוא רצון לקבל, להתענג, למלא את הרצון, את הרגשת הריקנות והחסרון. הנבראים שרמת התפתחות הרצון שלהם מוגדרת כ"דומם", "צומח" ו"חי", שואפים למלא רק את חסרונם הפרטי. התפתחות הרצון הנקראת "אדם" מובדלת מן הקודמים באיכותה: יש בו לא רק את הרצון למלא את עצמו, כפי שיש ברמת ה"חי", הוא אף קולט מהסביבה את הרגשת בני-מינו. האדם מרגיש תענוג ומרגיש גם את סבל הזולת, כלומר, הוא יכול להרחיב את רצונותיו הודות לרגשות שהוא חש כמו קנאה, תאוות הכבוד ולימוד להימנע מייסורים.
ה"אדם" אנוכי בכך שהוא משווה עצמו תמיד לאחרים ורוצה תמיד להתמלא עוד. הוא חייב לפצות את עצמו על תחושתו זאת בכל דרך אפשרית (ובכלל זה – על חשבונם של אחרים). שאיפה זאת היא שורש כל ההיתקלויות וכל הקונפליקטים, ולכן נחשבת שאיפה שלילית.
10. מה יכול להיחשב אנוכיות מדרגה ראשונה?
האדם מנצל את הרגשתו את הזולת בכך שהוא חש קנאה המגדילה את רצונותיו . אבל כגודל הרצונות כן גודל הרגשת החסרון. לאדם אין אפשרות למלא את כל הרצונות שהוא שואל מסביבתו, מאחר שלעולם אי אפשר למלא רצון: ברגע שהמילוי נכנס לתוך הרצון, הוא מצטמצם וגורם להתפוגגותה של הרגשת התענוג. כתוצאה מכך נותר האדם ריק כאילו לא קיבל מאומה, ושוב הוא מתאכזב ונכנע לדחף לנסות להתמלא מחדש. הודות לפרסום, לתקשורת ולמגע ההדוק שמקיימת האנושות בינה לבין עצמה, האדם בן זמננו הולך ומשתכנע במהירות שרצונותיו החדשים לא יתמלאו לעולם. תחושת הריקנות שנוצרה בעקבות זאת והדיכאון שהופך להיות מחלת הדור הם האנוכיות מן הדרגה הראשונה, כי תמיד הם הדוחפים את האדם לחפש דרכים להתמלא. .
11. האם ויתור על האגו הוא תיקון ?
כל אדם יכול להשפיע (לתת). מי שמשפיע לזולתו אינו בהכרח מתוקן. כאשר אני משפיע לזולתי יש לי כוונה אנוכית. התיקון הוא בשינוי הכוונה. כאשר אני נותן ומקבל, ובאותה המידה גם כאשר אני נותן בלי לקבל, יש לי בכך תועלת גלויה או סמויה כלשהי. האדם לא יכול להשפיע מתוך אנוכיות. אם כן, האם השפעה בכלל אפשרית? בתמורה להשפעה האדם בונה קשר לעליון, הנצחי, השלם. במקרה זה הבורא הוא השכר שלמענו ישפיע האדם ללא כל תמורה. האדם מעדיף את הקשר עם הבורא על פני כל דבר אחר בעולם. כתוצאה מכך בא האור העליון ומשנה את תכונותיו ומשווה אותן לתכונות הבורא, והאדם הופך להיות שלם ונצחי כמותו.
12. מה מייחד את חוכמת הקבלה מיתר שיטות העבודה עם ה"אני"?
למעט שיטת חוכמת הקבלה, יתר השיטות והדתות מתרגלות את צמצום האנוכיות. אבל אם אדם מצמצם את האנוכיות שלו מבלי לשנות את כוונותיו, הוא אינו מתקן את עצמו אלא מסתתר מעבודת תיקון הכוונה שהבורא הטיל עליו.
כאשר האדם מפחית את האנוכיות שלו הוא חש נוח יותר, סובל פחות, מסתפק ב"פת במלח ובמים במשורה", אבל היות שהאנוכיות גדלה מדור לדור, מגיע הרגע שבו שיטה זו נפסלת על ידי האדם, כפי שקורה בדורנו בעולם.
שיטת חוכמת הקבלה מכוונת לכך, שאדם יגדל את עצמו עד לרצונות עצומים, אבל עם כוונה כשל הבורא – "על מנת לתת (להשפיע)". את שינוי הכוונה מ"למען עצמי" ל"למען הבורא" (או "למען הזולת") עושה בנו האור העליון. באופן זה מסתכמת משימתנו לא בהפחתת הרצונות, לא במאבק באנוכיות, אלא במשיכה של האור העליון אלינו. זה מוסבר ב"הקדמה לתע"ס" (סעיף קנ"ה).
13. האם צריך להיות אדם טוב בעולם הזה?
"היה טוב! היה מוסרי!" – בעל הסולם כותב שדווקא כוחות הטומאה (האנוכיות ), מחשבות לא טהורות של אדם, מביאות אותו למסקנה שהוא רחוק מרוחניות. ברוחניות אמיתית קיימת מטרה אחת – כוח עליון, וכל מעשיו של האדם נועדו להשיג אותו. הרי הכוח העליון יצר אותנו ואת התנאים סביבנו – את העוני, את הסבל ואת המחלות. ואם אומרים לנו: "תקנו את מה שעולל כוח עליון", עלינו לעצור ולשאול את עצמנו: "אם כן, לשם מה נוצרנו כפי שנוצרנו על ידי כוח עליון, אנחנו וכל הסובבים אותנו?"
באותה פזיזות התייחסנו אל כל מה הקיים בטבע, בטוחים שדברים רבים בו נוצרו לחינם, שיש בו הרבה דברים מזיקים (כמו הזאבים לגדיים). עד הרגע שבו השתכנענו שבטבע צריך להיות איזון ואסור להשמיד דבר, שכל התופעות הקיצוניות מאזנות זו את זו. בחברה האנושית אי אפשר להשמיד את הפגמים ואת הסבל בדרכי פעולה ישירות. הם ייעלמו ברגע שננצל נכון את חוקי הטבע.
ויותר מכך, העזרה לזולת בעולם הזה שלא לצורך התחברות עם כוח עליון היא מעשה שהורס את העולם הזה. לא לחינם נאמר שהדרך אל הגיהינום רצופה בכוונות טובות.
אם נהיה טובים זה אל זה בלי הכוונה להתאחד כך עם חוקי העולם הרוחני, נגיע לשנאה הדדית ואף להשמדה עצמית. ההיסטוריה האנושית רצופה בניסיונות כושלים ליישם רעיון "הומאני" זה, כפי שקרה בברית המועצות לשעבר, בקומונות למיניהן ובקיבוצים בארץ. והסיבה לכישלונות היא שאנחנו והעולם שלנו נוצרנו כדי להשיג את הבורא.
אם זוהי מטרתנו, נעסוק בעולם שלנו במה שנעסוק, תמיד נשתמש בו נכון ולעולם לא נזיק לעצמנו. גם אם לא נדע את כל חוקי העולם הזה, אבל נשאף אל הבורא – נשתמש בעולם הזה ביעילות ובבטיחות מרבית. כך הוא בנוי.
אם יש לנו חיים אנוכיים עם מטרה פרטית משלנו, בסופו של דבר הם יביאו אכזבה, ייסורים, ולעולם לא נחוש סיפוק מלא.
14. כיצד ניתן לעקוף את האנוכיות ולפתח רצון לעליון?
הרצונות הגופניים הטבעיים שלנו יכולים לקבל מידע רק מחמשת החושים שלנו. בשימושנו בהם איננו שונים הרבה מבעלי החיים: אנחנו מרגישים את העולם הזה בהיקף כמעט זהה להם, ולכן נקראים חמשת החושים שיש לנו ולבעלי החיים- "בהמיים". ההבדל האיכותי, כלומר, העלייה לדרגה הבאה של הרגשת הבריאה, הבורא, מתרחש ברכישת החוש השישי. המידע שמתקבל באמצעות החוש הזה נקרא "רוחניות". בעולם העליון מתקדמים דווקא על ידי פיתוח המקלט של ההרגשה העליונה. ההבדל בינו לבין חמשת החושים הטבעיים מתמצה בכך, שלמרות היותו רצון להתמלא כמו חמשת הראשוניים, הוא רוצה להתמלא רק בהרגשת הבורא, בתענוג העליון. לפתח רצון כזה ולמלאו אפשר רק בתנאי שמשתווים לבורא, כלומר, בצורת השפעה (נתינה). כתוצאה מכך אדם המשתמש ברצון להתענג על הבורא, עם הכוונה "למען הבורא", משתווה באיכותו לבורא, משיג את כל הבריאה במלואה, עולה לדרגה הגבוהה ביותר של קיומו – כלומר, לא רק מתוודע לטבע החיצוני תוך שימוש בחמשת חושיו הטבעיים ובמדעי העולם הזה, אלא הוא עצמו פושט ולובש צורה – הופך להיות לחלקו העליון, כמו הבורא.
15. האם על אדם העוסק בקבלה לוותר על הצלחה בעולם הזה?
כל עיסוק של האדם בעולם הזה נמדד על פי מידת התועלת שהוא מביא לאנושות. היות שכל פעולותיו של אדם מאולצות על ידי האנוכיות, אין בהם כל תועלת מלבד העובדה שהוא יגלה בסופו של דבר את חוסר יעילותן ויגיע להחלטה לתקנן. המקובל הוא אדם המביא תועלת לאנושות היות שבפעולותיו, בתיקוניו, הוא מושך אל העולם שלנו אור עליון המביא איתו ברכה ושפע.
הקבלה קוראת לאדם למלא במסגרת העולם שלנו את חובותיו האזרחיות, לעבוד, להיות בעל משפחה, לשרת את החברה. עם זאת עליו להעמיד בעדיפות עליונה את התעלותו הרוחנית להשגת מטרת הבריאה.
16. מהי מוסריות על פי חוכמת הקבלה ?
כל עוד פעולותינו בחיים מאולצות וחופש הבחירה מתממש רק על פי מידת הכניסה לעולם העליון, הרי לא קיימות אמות-מידה מוסריות מוחלטות, והאנושות מגלה זאת לעצמה בהדרגה. חוכמת הקבלה דורשת מכל אדם בחברה להועיל כמידת יכולתו, להיות ישר עם סביבתו, לקיים את חוקי המדינה ולמלא את חובתו האזרחית.