124. חלוקת הנשמות

שיחה (26.12.02) על מאמר: "איש את רעהו יעזורו"

הרב"ש, "שלבי הסולם" כרך ד' - שונות, עמ' 9

דבר לא נברא סתם כך. הכול בא מתוך אותה מחשבה להיטיב לנבראיו. מאותה מחשבה משתלשלים ומתפצלים מאוחר יותר הרבה תכונות, כוחות, מצבים, רשימות ודרגות. כלומר, כל תופעה בעולמנו ובעולם הרוחני באה רק מאותו המקור, להיטיב לנבראיו, מאותה סיבה. כך בכל דבר ודבר בעולמנו ובעולמות רוחניים.

הדבר החשוב ביותר שלומדים בתחום הנשמות הוא, שהנשמות נחלקו כתוצאה משבירת המסך הכללי. האדם הראשון הוא מבנה הכולל את כל הכוחות ואת כל הרצונות יחד. מה פירוש יחד? רצונות רבים שלכולם מסך המכוון לאותו מקור, כמו אגד של רצונות הקשורים יחד בסרט. במה הם קשורים? בכוונה אחת כלפי הבורא. הכוונה של כל רצון ורצון קשורה לבורא, ולכן כל הרצונות קשורים יחדיו.

זה המצב במקור הנשמה. אחר כך, כדי לתת לנשמה הזאת יכולת לבחור במצב הזה בעצמה ולהגיע אליו מתוך בחירה חופשית ובכוחותיה שלה, נותנים לה מצב הפוך משלמות, נצחיות ודבקות בבורא. במה שונה מצב השבירה ממצב הדבקות? בכך שלכל רצון ורצון אובד המסך בעל מנת להשפיע לבורא ולדבוק בו, ומתוך כך שכל רצון אינו דבוק בבורא חלה גם היפרדות בין זה לזה. מכאן ניתן ללמוד שדבקות בבורא ודבקות באחר הן אותו דבר עצמו.

ואז מה שדרוש הוא להידבק זה בזה ובבורא, דבקות שהיא היינו הך. אנו מתחילים את הדרך במצבנו הנוכחי, ומסיימים אותה, אחרי שעברנו את כל מצבי התיקונים, באותו מצב התחלתי שנפלנו ממנו. ואז שוב כל אחד ואחד מאיתנו, לאורך מאה עשרים וחמש מדרגות, מתקן לחלוטין את הרצון שלו כלפי הבורא, או את כל הרצונות שהוא כלול מהם. וכשכולנו מכוונים לבורא, כולנו דבוקים זה בזה.

משום שבלתי אפשרי לעשות את הדרך ברצון לקבל, אלא רק מטעם חופש הבחירה, וכדי שהמצב הזה יהיה נתון לגמרי לבחירה חופשית, ולא תלוי בכלי, בבחינה הנצחית; כדי שהכלי ירגיש את המצבים שהוא מחליט לרכוש מצד האור, ולא מצד עצמו - נעשה הסתר. כלומר, הבורא מתגלה רק בתנאי שהכלי קודם לאור.

אם כך, איננו אמורים להיות מכוונים לבורא כל אחד מאיתנו בנפרד. אי-אפשר להתכוון אליו בנפרד, כי בכל מדרגה ומדרגה לא הבורא עצמו הוא שמתגלה, אלא ההפך ממנו. הבורא מתגלה באחוריים שלו, בחוסר הדבקות, בחוסר הכרה בו ובאי תפישה שלו. לכן בהליכה לקראתו ניתן להיעזר בכך שכל אחד ואחד מאיתנו יפעל כלפי יתר הרצונות, שהם בעצם אותה נשמה של "אדם הראשון".

כך יוצא שבאותן מאה עשרים וחמש מדרגות האדם מתקין מסך שלם על כל הנשמה שלו, שהיא רק חלק מכל הנשמות, אחת משש מאות אלף נשמות של "אדם הראשון". אותן מאה עשרים וחמש מדרגות של התקרבותו לבורא הן ממש אותן מאה עשרים וחמש מדרגות של דבקותו ביתר הנשמות.

ואז האדם יכול לפעול כלפי החברה את אותן הפעולות כלפי הבורא שהוא אינו יכול לבצע מפני שהבורא נסתר ממנו, הסתרה המאפשרת לו לא להיות תלוי ברצון לקבל שלו, אלא להיות אובייקטיבי וללכת אל למעלה מהדעת. לכן מצווה בין אדם לחברו קודמת למצוות בין אדם למקום, והיא שגם מביאה אליהן.

זאת הסיבה לכך שדווקא בעולם הזה, במצב שבו איננו רואים או מרגישים לא את פעולותינו ולא את תוצאותיהן, אנו תלויים אך ורק בכוח החברה הסובבת אותנו, אותו קומץ אנשים המשתוקקים כמונו לדבקות בבורא. אנו מבינים שמפני שאנו נמצאים בהסתרה, הפעולות יכולות להתבצע רק בינינו.

ואכן אנו רואים שבפעולות שבינינו מתגלה כל כובד העבודה שלנו, מפני שהיא נעשית נגד הרצון לקבל, עבודה שלמעלה מהדעת. רק בעבודה הזאת יכול האדם לכוון את עצמו ולראות את מקומו, לדעת אם הוא יכול להשפיע לחבר או לא יכול ואם החבר יכול או לא יכול להשפיע לו. מכאן, במצבנו איננו יכולים להיקשר בקשר הדדי עם הבורא. אנו גלויים בפניו, אך הוא אינו מגולה בפנינו.

אנו וחברינו יכולים לעבוד מתוך עזרה, קרבה ודבקות הדדית, כמובן, בכוונה להגיע מתוך כך לדבקות בבורא. ואז, מפני שכולנו משתוקקים לאותה מטרה, עבודת הדבקות זה בזה מקרבת אותנו למטרתנו, לבורא.

וגם בעולם הזה, שהוא אמנם עולם המבוסס כולו על אנוכיות, ניתנת לנו אפשרות לבצע פעולות רוחניות, אם פועלים זה כלפי זה פעולות המביאות לקרבה הדדית למטרת התקרבות לבורא. אפשר לבצע זאת ממש במישור שלנו. כל המקובלים כתבו על כך רבות, ובעיקר רב"ש, שהשקיע מרץ רב ורצון במאמריו הראשונים כדי לכתוב אמרות קצרות, שהן המפתח להצלחת החברה.

אם כך, אילו פעולות אנו יכולים לפעול זה כלפי זה, כשלכל אחד ואחד מאיתנו יש בעיות כה רבות ורצונות אנוכיים כה רבים? רב"ש אומר שאין צורך להעמיק במחשבות ולחטט בנפש החבר או להרבות במחשבות על הבעיה שלו. עלינו פשוט לגרום לו נחת רוח. זה נקרא על מנת להשפיע. בפשטות ועל פני השטח להעלות את מצב רוחו ולשמחו.

אדם הפועל כך כבר יוצא מהרצון לקבל שלו ומטפל ברצון לקבל של חברו, מפני שמצב רוח טוב פירושו מילוי הטוב לתוך הרצון לקבל. אנו דואגים לחבר, ולא לעצמנו, ובכך כבר יוצאים לפעולת על מנת להשפיע, ומתחילים לראות עד כמה אנו מנוגדים לפעולה הזאת, מה שמראה לנו גם עד כמה אנו מנוגדים לבורא. כי האדם חושב, בגלל שהבורא נסתר, שכבר כמעט הגיע לדבקות ושהוא נמצא באין-סוף. כלפי החבר יש לו הערכת מצב ברורה על מצבו ועל מקומו.

לכן "איש את רעהו יעזורו". במה? בשיפור מצב הרוח. זאת כביכול המשימה הכללית שיש לדאוג לבצעה. אם נדאג למצב הרוח של חברינו, שמטרת חייהם היא כמו מטרתנו, לדבוק בבורא, נעשה בכך פעולת השפעה, ובאותה מידה נתייחס לבורא.