למרגלות ההר

למרגלות ההר

כל מה שהתרחש בהיסטוריה נבע מהתלבשות הרוחניות בתוך הגשמיות. עד חורבן בית ראשון ובית שני היו הרוחניות והגשמיות דרות בכפיפה אחת. הביטויים הגשמיים היו בהתאם להרגשה הרוחנית הפנימית. אלפי אנשים חיו בהרגשה שהמציאות היא העולם העליון והבורא. הם הרגישו בדיוק את מה שעל דורנו לשאוף להגיע אליו. אבל אחרי כן המצב הזה נעתק, ולכן הוא נקרא "חורבן". והניתוק שהתרחש נקרא "גלות", גלות שבה אנו נמצאים עד עצם היום הזה.

כדי להתחבר בחזרה, אבל לדרגה עוד יותר גבוהה מפני שהעביות שלנו כבר אחרת, צריך שיטה, אורות, כוח רוחני הנקרא "תורה". ולקבלת הכוח הזה, אומר בעל הסולם, צריך הכנה. וכדי שנבין שחוקים אינם משתנים, הוא נותן לנו כדוגמה את מעמד הר סיני: בני ישראל היו אז בניתוק, בעבדות של הרצון לקבל, בדרגת עביות א', ולכן היו צריכים לקבל התגלות מלמעלה, כוחות מלמעלה, שבעזרתם פרצו את המחסום והתחילו לעלות, עד שבנו בכלים שלהם, בעביות שלהם, את בית המקדש הראשון, דרגת "מוחין דחיה", ואת בית המקדש השני בדרגת "מוחין דנשמה".

ובעל הסולם אומר, שגם כעת החוק אותו חוק, ונחוץ כוח עליון כדי לצאת מהגלות, לצאת מהרצון לקבל שבו האדם נמצא בשבי. והתנאי הוא אותו תנאי. חייבת להיות ערבות בין העבדים שמוכנים לקבל את התנאי הזה, כדי לצאת על ידו לחירות, ולהגיע להשפעה. וכדי להגיע להשפעה הם מוכנים אפילו לאהוב זה את זה, מה שנראה לאדם מכשול כפול. כי האדם נרתע ולוּ מעצם המחשבה שעליו להגיע להשפעה, לאלטרואיזם, לא כל שכן, שכדי להגיע להשפעה עליו להיות מוכן לאהוב את הזולת.

ובדיוק אותו תנאי שעמד בפני בני ישראל, ניצב היום לפנינו: היציאה מהגלות אפשרית רק על ידי הכוח העליון. אלא בעל הסולם אומר שאנחנו שונים מן האבות, שהיו זכים, לפני כניסת הרצון לאגו, ל"פרעה". הם היו רק שורשים והיו להם חוקים אחרים. "שורש" משמעו לפני קבלת הרצון לקבל, לפני ההכבדה.ל1ם בעביות של שורש האדם מחפש את הבורא והבורא מתגלה אליו מתוך זה שמשתוקק; האדם מתבטל ביחס לבורא, מרגיש עצמו עמו.

אבל אחר כך מתחיל לבוא רצון לקבל. האדם מתחיל לזלזל בקשר עם הבורא ולא איכפת לו. הוא מרגיש שהוא לא רוצה, או רוצה ולא מסוגל, פעם כך ופעם כך. המצב הזה הוא כבר לא אבות, אלא תוצאה מהם הנקראת "בנים", ולבנים דרושה תורה אחרת. האבות מקבלים השראה מלמעלה הנקראת "זכות אבות", "זיכוך". אבל כאשר בא רצון לקבל, חייבים תורה, שיטה, וכדי לקבל שיטה צריך להיות בהכנה מיוחדת שנקראת "ערבות".

ובימינו הערבות הזאת כרוכה בכמות של גופים. אלא שלא ידוע מהי הכמות. אבל אם המושג הרוחני הזה "שש מאות אלף" חייב להתלבש בענפים גשמיים זה כנגד זה, אחד לאחד, זאת אי אפשר עדיין לקבוע, כי עוד לא היה מצב כזה.

המושג "שישים ריבוא" שהיה אצל בני ישראל, קיים גם אצלנו; לכן אפשר ללמוד מהם איך לבנות חברה שיהיה לה פוטנציאל של שישים ריבוא; איך לסדר אותה כאילו נמצאים במעמד הר סיני; מהו "הר סיני" שעומדים תחתיו; מיהו אותו "משה" העולה, שיכול לעלות למעלה מפני שאנחנו נמצאים למטה, לקבל את התורה בלי לדעת מהי התורה, ומה פירוש לעלות. כלומר, איך להעמיד בינינו לבין הבורא יחסים כאלה שנקראים "מעמד הר סיני".

במאמר זה של הערבות בעל הסולם לא מדבר על ההיסטוריה של מתן תורה, אלא מתאר את המצב הפנימי שאליו עלינו להגיע כדי לקבל את התורה. כאילו הוא זה שמקבל את התורה במעמד הר סיני.

איך מתקנים תוספת עביות?

תוספת עביות מתקנים על ידי האור העליון. רק האור יכול לתקן אותה, והשיטה איך לתקן את העביות גם היא נמצאת באור. ואיך מתקנים? האורות מבררים את הכלים, האורות מנענעים את הכלים, האורות מתקנים את הכלים.

האם כל מה שקרה בהיסטוריה, מתרחש בהתאם לרוחניות?

שום דבר לא מתרחש אלא כתוצאה מרוחניות. כל מה שקורה ברוחניות מוליד בצורה מדוייקת את הגשמיות. במעמד הר סיני המושג שש מאות אלף היה כמות, פשוטו כמשמעו. כלומר, למרגלות ההר עמדו שש מאות אלף איש מגיל עשרים ומעלה, שיחד עם נשים וילדים הם מנו קרוב לשלושה מיליון. אבל "שש מאות אלף" הוא מושג מיוחד, שיש לו סימוכין בתורה ובקבלה, והוא מה שמספיק לכל אחד כדי לקבל את מידת הערבות המלאה.

האם בדורנו עומד להתגלות שוב מעמד הר סיני בגשמיות?

שמעתי מפי מורי הרב"ש (הרב ברוך אשלג, 1907-1991), שכל שורש רוחני, הן הטוב והן הרע, חייב לפחות פעם אחת להגיע לענף הגשמי ולהתלבש בו. בית המקדש הראשון נבנה ונחרב. אחריו נבנה ונחרב בית המקדש השני. ואין צורך לחזור ולשחזר את כל המצבים הללו בציר ההיסטורי לאחור. הם כבר היו, לרבות גלות מצרים.

האם עברנו את גלות מצרים? ייתכן שניכנס לגלות מצרים אבל ברוחנית. "גלות מצרים" פירושה להרגיש שנמצאים בשליטת הרצון לקבל, בשליטת האגו. אצל בני ישראל גלות מצרים חלה עם השבי תחת פרעה, ואילו אצלנו, בגשמיות לא נמצאים בשבי פרעה, וברוחניות כן.

לכן בחיצוניות אין צורך שנלך שש מאות אלף איש להר סיני, ונעמוד ונצעק שם שיתנו לנו תורה ואחד מבינינו יהיה משה שיעלה על ההר. המצב הזה כבר הגיע לידי ביטוי בענפים, בגופים של העולם הזה, "בחומר ובלבנים", ולכן הוא לא צריך להתגשם שוב. אבל הבחינה הרוחנית של הר סיני חייבת להיות בדיוק אותו דבר, כי החוק הוא אותו חוק, אלא הוא פועל בדרגות עביות שונות. התיקון הוא תמיד באמצעות השפעה מסויימת של האור ועביות שמחוברת אליה. החוקים אינם משתנים. פועל כאן אותו חוק של אור וכלי.