תפקיד האומה הישראלית
ולפיכך מתוך ההכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה, כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, נתקנה ונעשתה האומה הישראלית כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה יתבער מן הארץ.
(בעל הסולם, מאמר "הערבות" אות כ"ד)
כל סוגי הנשמות כלולים בקומת "אדם הראשון", אך סוג אחד הוא שונה, זך מכולם. ומתוך זכותו של סוג הנשמות הזה, נפל בחלקו תפקיד מיוחד, להיות הראשון בקליטת התיקון הזה, בקליטת הרעיון של "ואהבת לרעך כמוך", של אהבה הדדית, של ערבות הדדית, שהיא התיקון, התנאי, שהבורא, האור העליון, ישרה בתוך הכלי, לפי חוק השתוות הצורה. שאז כל חלקי הכלי מקבלים מהבורא זה כנגד זה, זה עם זה, כולם משפיעים כלפי הבורא.
כלומר, הערבות תכליתה להיות בכוונה להגיע לדבקות, להשתוות הצורה לבורא. התכלית שלה להביא לכך, שכל הקשר בין הכלים יהיה על מנת להשפיע לבורא, בהתאמה עם האור העליון. ולפי מידת ההתאמה הזאת שורה הבורא בתוך הכלי המשותף.
לאחר השבירה, בכלי הכללי שעבר שבירה, כלי דאדם הראשון, יש חלקים רבים, שההבדל ביניהם הוא בעביות, בגודל השבירה של כל אחד ואחד. וכפועל יוצא, השכבה הזכה ביותר של הכלים השבורים עוברת את תיקונה קודם לתיקונם של הכלים העבים, הגסים יותר.
לכן נכתב במאמר "הערבות", שיש "זְכות אבות", זַכות בתוך הכלים. לכלים האלה אין צורך בתיקונים מיוחדים וגדולים, להיפך, מפני שהכלי קטן וזך יחסית, הוא דורש את התיקון הקטן ביותר לעומת יתר הכלים. לכן כל הזך ניתקן תחילה, כמו שקרה עם אברהם.
לאחר שאותם הכלים מתקנים את עצמם, הם עוברים תהליך של תיקון התכללותם בבחינות א', ב', ג', ד'. לכן קיימות ארבע גלויות, כשלמושג "גלויות" כפל משמעות: "גלות" וגם "התגלות": התגלות העביות שבתוך הכלי. כמו ש"זְכות אבות" באה מהמילה זך, זַכּות הכלים.
מהי אפוא "גלות מצרים"? נדמה שהגלות מתחילה בכניסה למצרים ובעירבוב אתם, אבל לאמיתו של דבר הגלות מתגלה באותו הכלי ממש של "אברהם". בצורה רוחנית מתגלה בכלי שכבה יותר תחתונה, יותר עבה, שהיא תוצאה מהשבירה, מההתכללות הקודמת. כלומר היא נמצאה כבר בתוך הכלי ורק עכשיו היא מתגלה. וההתגלות הזאת נקראת "גלות מצרים", על שם התגלות העביות.
כך קורה בכל דרגות העביות א', ב', ג', ד', של אותו הכלי הנקרא "אברהם", הכלי הזך, כאשר הוא נכלל מכל יתר הכלים. אחרי שהכלי הזה ניתקן כולו, בכל הגלויות, בהתגלות כל השכבות הללו של "גלות מצרים", "עבדות מצרים", "קבלת התורה", "שבירת בית המקדש הראשון", "תיקון בית המקדש השני"; ושוב שבירתו והיציאה לגלות האחרונה בת ימינו בא התיקון האחרון שלנו, של אותו שורש "אברהם יצחק יעקב", אך בהתכללות בעביות הגדולה ביותר.
כלומר, אנחנו נמצאים עדיין באותה התכללות ובאותו תיקון, רק הפעם בגילוי ההתכללות העבה ביותר באותו כלי הזך ביותר, שאותה עלינו לתקן עכשיו בתוכנו. ויחד עמה עלינו לתקן את כל הכלים שנכללים אתנו, שמצטרפים מתוך ההתכללות עם אומות העולם. לאחר התיקון הזה עלינו להתחיל בתיקונו של הכלי הנותר, הכלי הגדול, העבה, שבשלו נעשה כל התהליך של שבירת נשמת "אדם הראשון".
הכתוב מתאר איך הקב"ה סבב בין אומות העולם וביקש מכל אומה לקבל את התורה, אבל הן לא יכלו לקבל את התורה, מפני שהן ההפך הגמור ממנה: קיום של לקבל על מנת להשפיע מנוגד לגמרי לטבע של אומות העולם, לכן נתן אותה לעם ישראל, כדי שבהשתתפותו עם אומות העולם ימסור להם בהדרגה את התורה.
ואולם אנו עדיין בשלב שעלינו לגמור את תיקון הכלי של אברהם, של גלגלתא ועיניים הראשון, הראשון לפי סדר התיקון, שאחריו נצטרך לחזור ולהיות "אור לגויים", כלומר, לתקן את האח"פ. אבל תיקון האח"פ הוא תהליך שונה, שלא נעשה באותו קצב ובאותו צורה כמו תיקון גלגלתא ועיניים. העיקר הוא להוציא את גלגלתא ועיניים מתוך הערבוביה שהתהוותה לאחר השבירה, מתוך האח"פ, כי מתוכם מתבררים כל היתר: גלגלתא ועיניים, גלגלתא ועיניים שבתוך האח"פ, אח"פ שבתוך גלגלתא ועיניים, ואח"פ האמיתי. כלומר, התיקון של גלגלתא ועיניים נעשה מתוך ההתכללות והבירור של כל הכלים, של כל ארבעת סוגי הכלים שנוצרו אחרי ההתכללות.
לכן כאשר גלגלתא ועיניים מיתקנים, גומרים את התיקון, למעשה נגמר תיקונם של כל הכלים. מדוע? משום שמתקנים את גלגלתא ועיניים, ואת גלגלתא ועיניים שבתוך האח"פ הנקראים "חסידי אומות העולם". ואח"פ שבתוך גלגלתא ועיניים הנקראים "גרי צדק", והאח"פ שלא יכול להיתקן מתוך התכללות ונקרא "הרשעים והמזיקים שבאומות העולם". כל השכבות הללו, כל סוגי הכלים הללו, מתבררים ומיתקנים יחד עם התיקון של גלגלתא ועיניים.
כאשר ישראל גומרים את התיקון האחרון, הם בעצם מבררים ומתקנים את כל יתר הכלים, אמנם חוץ מל"ב האבן, הרשעים והמזיקים מקרב אומות העולם, שאין להם תיקון מתוך התכללות, אבל אז גם הם יבואו לתיקון.
לכן הקביעה שקודם צריך לתקן גלגלתא ועיניים ואחר כך אח"פ, מתייחסת לעם ישראל, שעליו מוטלת העבודה לתקן את עצמו בתוך ההתכללות, ועל ידי זה לגרום לכל העולם להיות מתוקן. כלומר, תיקון העולם לא רק שמתחיל בישראל, אלא גם מסתיים על ידו. ישראל לא עושים רק חצי עבודה, אלא את כל העבודה מתחילתה ועד סופה, זו המוטלת על כלים דהשפעה. וכל יתר העולם משתתף בעבודת התיקון בצורה פסיבית יחסית לישראל.
כך לומדים בחוכמת הקבלה על תיקון הכלים. שכלי דקבלה לא מסוגל לעשות שום דבר בעצמו, וכלי דהשפעה מקבל את כוח התיקון רק מהתחברותו לאור, ואז הוא יכול להשתתף עם כלי דקבלה, וכתוצאה מכך הכלי דקבלה בא לתיקון באמצעותו. לכן כל העבודה מוטלת בעצם על כלים דהשפעה.
אמנם כלים דהשפעה נראים כלים קטנים, כלים שאין בהם כלום, שצריכים להיות "חפץ חסד", כמו הטבע המקורי שלהם. אבל מפני שהם נכללים עם האח"פ, יש להם עבודה הן בהתכללות שלהם באח"פ, גלגלתא עיניים שבאח"פ, והן עם התכללות האח"פ בהם, אח"פ שבגלגלתא ועיניים. ולאח"פ עצמו יש רק תמיכה לבטל את עצמו. על בסיס מה הוא מבטל את עצמו? הוא נסמך על זה שהחלק דהשפעה שלו מסדר לו את התמיכה, את הכוחות להתבטל.
וכך יוצא, שישראל שנחשבים "הקטנים שבאומות", חייבים לעשות את כל העבודה. וככל שישראל לא מבצעים את עבודתם בעולם הזה בפועל, העולם כולו סובל, נמנעת ממנו ההתקדמות לתיקון הנרצה, ואין אשם אחר מלבד ישראל.
ובזמננו אשמת ישראל הולכת ומתגלה ונעשית יותר ויותר מורגשת בקרב אומות העולם. הם לא רואים את הסיבות הרוחניות האמיתיות, אלא את התוצאות בעולם הזה, שכך קורה כביכול לפי חוקי הטבע. הם עדיין לא יודעים את הסיבה האמיתית למה שקורה, אבל הם רואים כעובדה, שישראל היא הסיבה לכל הרע שיש בעולם. ומידת האשמה שלנו עוד תלך ותתגלה בפני כולם. ואין פתרון אחר, אלא להגיע לתיקון.
מצד אומות העולם הפתרון מאוד פשוט: להשמיד את ישראל. כפי שאחשוורוש אומר בפורים: יש עם אחד שלא שומר על חוקי המלך, שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם סרבנותו היא להשמיד אותו. הוא היה סבור שהפתרון הסופי הזה יביא לכל העולם טוב. כי לעיני העולם מתגלה שהחלק הזה גורם את כל הרע. אבל לא מובן לעולם שהחלק הזה גורם רע, מפני שהוא לא מתוקן, אך צריך לבוא לתיקון.
אלא שמצד הטבע אי אפשר להשמיד את ישראל, הדבר לא יעלה בידו של אף רשע, כולל גדול הרשעים המן, מפני שהתיקון חייב להתבצע בידי ישראל. לומדים זאת בצורה מעמיקה בפורים. פורים הוא כנגד כי-פורים, כנגד גמר התיקון. בכל המאבק הזה ישנם רמזים כיצד התיקון אמור להתבצע בגמר התיקון.
היום כבר מתגלה לעינינו, שאין לישראל מקום בעולם הזה, אלא אם יעשו את התיקון המוטל עליהם. אבל ישראל עצמם לא מבינים שמוטלת עליהם משימה לתקן את עצמם ועל ידי זה לתקן את אומות העולם, מפני שהם עצמם שרויים בשבירה, ולכן זה מונע מהם להבין את המשימה שלהם, לא כל שכן שמובנת לאומות העולם, שהשבירה שהם נמצאים בה הרבה יותר עמוקה.
לכן רק החלק הזך מקרב ישראל, רק אותו חלק שמבין את כל התמונה, רק הוא יכול לגלות לעם ישראל ולכל אומות העולם את הסיבה למצבם. ולכן הוא מחוייב לעזור לכל מי שמסוגל להשתתף בתיקונים, להצטרף לתהליך התיקון, ולבצע את המשימה.
איך ישראל, "גלגלתא ועיניים", מתקנים את אומות העולם, "האח"פ"?
גלגלתא ועיניים נמצאים יחד עם האח"פ בשבירה, לכן כל התיקונים מגיעים אליהם בצורה הדדית, בכך שמוצאים כוחות לא להשתמש באח"פ, שנכלל בגלגלתא ועיניים. מדובר על חלק הכלי שבו האח"פ נכלל בגלגלתא ועיניים, אותו חלק של גלגלתא ועיניים, הקרוי "יהודי": עם השבירה הוא קיבל חלק של האח"פ, התרשמות מאומות העולם. ועכשיו צריך להשתיק בו את ההתרשמות הזאת, את כל מה ששייך לעולם הזה, את כל נימוסי אומות העולם, את כל התרבות, את כל המטרות, כל מה ששייך לעמי העולם; חוץ מאשר את הגלגלתא ועיניים שלפי אופיים דבוקים לבורא, שהם באמת כוחות הבינה.
לכן כל אחד ואחד שמתעורר לעבודה הזאת, נמצא בתהליך שעליו מלמדת הקבלה. עליו למצוא בתוכו כוחות להעלות את חשיבותם של הכלים היותר זכים, אלה הכלים שהם יותר קרובים ויותר מכוונים למטרה, וכאילו להצטרף אליהם ולחיות בהם, לעומת הכלים היותר עבים, שאתם הוא עדיין לא מסוגל להיות בדבקות למטרה, ולכן הוא לא משתמש בכלים האלה שנקראים "כלים של אומות העולם".
התיקון בעולם הזה צריך להיות כמו התיקון ברוחניות, בכלים רוחניים, שבא מפנימיות לחיצוניות. שקודם כל מבודדים גלגלתא ועיניים מהאח"פ, ומתקנים את הגלגלתא ועיניים בצורתם הנקיה, ורק אחר כך כוללים בהדרגה את האח"פ שבהם. צורת התיקון הזאת חייבת להתבצע גם בעולם הזה דרך אלה השייכים לעם ישראל. לאו דווקא אלה שנראים בעין כשייכים לעם, ולמעשה אינם שייכים כלל, אלא מקרב אומות העולם, שדווקא בהן ישנם רבים השייכים לישראל. כי אין לנו מושג מי נכלל בשנים-עשר השבטים. במשך ההיסטוריה אבדה לנו הידיעה מי הם ומה הם.
לכן מוטל עלינו ללכת ולהפיץ בעולם את הידיעה, מהי המטרה שלשמה נברא העולם, מהי התוכנית שלפיה הוא פועל, מה הוא עובר, מתוך מה הוא קיים, איזה כוחות פועלים בו, לקראת מה הכוחות הללו מובילים את העולם. מחובתנו להנחיל לעולם את הידיעה הזאת. וכך מאליו יעשה הבירור מי שייך לישראל ומי לא. אלה שיצטרפו, אלה שיבינו, שירגישו שהרעיון הוא נכון והוא יתקבל בתוכם, הם יהיו חלק מתהליך התיקון ויצטרפו אליו.
ואלה היותר עבים, שעדיין לא יהיו מסוגלים לשמוע, שלב התיקון יגיע אליהם מאוחר יותר, לאחר שיתקנו תחילה השכבות היותר זכות, היותר קרובות, שמקשיבות ראשונות לדבר המשימה והידיעה הזאת. לכן התהליך חייב להיות פתוח ובמידת האפשר מובן לכולם. ומי שיתפוס אותו לא רק במוח, אלא גם בלב, סימן שהכלים שלו מוכנים לתהליך התיקון, והוא יצטרף לדרך התיקון, מתוך הרגשת שייכות לתהליך הזה.
והאנשים, האומות, חלקי האוכלוסיה העולמית, שעשויים להצטרף לתהליך, יכולים להיות כאלה שכלל לא ניתן לתאר, שיש להם קשר לחלק של ישראל. יתכן שייראו לגמרי רחוקים מישראל. אבל ההיסטוריה של עם ישראל היא היסטוריה מפותלת וסבוכה, שהותירה אחריה התכללות הרבה יותר עמוקה ורחבה בין החלקים, ממה שניתן לשער.
השאלה היא גם תיאורטית. הרי משבירת הכלים לומדים, שכל כלי חייב להתכלל עם כל יתר הכלים, אם כך למה לא רואים ביטוי להתכללות הזאת בגשמיות? איך יכול להיות שיש עדיין עם שנקרא "ישראל" שנבדל משאר העמים בתעודת זהות שכתוב בה "ישראלי" או "יהודי"? האם לא עברנו עדיין שבירה, או הבירורים האלה הם לאחר השבירה? כלומר, התמונה היא לא בדיוק מה שנראה בשטחיות כתמונה נכונה. גם ההסכמה ההיסטורית שלאומיות נקבעת לפי האם, הוא קנה מידה מאוד רופף ולא אמיתי. השיוך הנכון לא ברור, לא לעם ישראל ולא ליתר העמים, ובהדרגה הוא יתגלה.
כתוצאה מזה צריכה לנבוע גישה שפותחת בפני כולם את התמונה האמיתית של מחשבת הבריאה מתחילתה: לַמה העולם נברא? על ידי מה הוא נברא? על ידי איזה כוח עליון? מהו טבע הרצון לקבל? איך הרצון לקבל יכול לתקן את עצמו ולהיות דומה להמשפיע, מהו תיקון הדרגתי ובאיזה קצב עליו לעבור אותו? התהליך פשוט ואין בו מרכיבים מסובכים: על ידי השבירה והתערבבות עם חלק המשפיע. כאשר נגיע לתמונה ברורה ונוכל להסביר אותה לעולם, זה לכשעצמו יברר הרבה דברים בעולם. ואז אלה שיתחברו לרעיון הזה יהיו באמת "ישראל" הרוחניים, שמתוך נחיצות שתהיה בהם, הם ירגישו שהם חייבים לעבור את התיקונים האלה.
האם האדם והעולם שניהם עוברים בירור באותו אופן?
אדם צריך להתייחס לעצמו בדיוק באותו אופן של בירור, כי פרט וכלל שווים. אין הבדל באופן שהאדם מתקן את עצמו, לבין האופן שהעולם כולו מגיע לתיקון. מאחר שהיתה שבירה ובשבירה כל חלק התערבב בכל החלקים, החוק הוא אותו חוק. לכן אין הבדל בין התהליך שעובר חלק אחד, לבין התהליך שעובר כל העולם.
לפיכך בחיצוניות מסבירים לכל העולם לגבי מטרת הבריאה וכל מה שקורה, ובפנימיות מסבירים לעולם הפנימי שבתוך האדם, לרצונות, לדחפים, ובהתאם למטרה הזאת, כל אחד מהם יסתדר בכל רגע כלפי המטרה הכללית. אי אפשר סתם כך למחוק חלק מהרצונות. חייבים לתת להם תשובה כלשהי, איזה מילוי, תיקון מסויים. אפילו לרצונות שכרגע לא עוברים תיקון בפועל, גם להם חייבים לתת סיפוק על ידי התקדמות בחלקים האחרים, ברצונות האחרים שבאדם.
רצונות שאִתם עדיין לא מסוגלים להתקדם לתיקון, יש לעשות עליהם צמצום ולא להשתמש בהם, למרות הרצון להשתמש בהם. והדרך לא להשתמש בהם היא לתת להם פיצוי, המתקה מסויימת, במצב שהם לא מתמלאים ולא ממומשים.
למה צריך לתקן גם גלגלתא ועיניים נקיים?
איפה נמצאים גלגלתא ועיניים נקיים? הם נמצאים בשבי של כלים דקבלה. איך מוציאים אותם? על ידי שמבדילים אותם זה מזה, גלגלתא ועיניים מהאח"פ גלגלתא ועיניים שכלולים באח"פ ומאח"פ שכלול בגלגלתא עיניים. מוציאים רצונות שנמצאים כביכול בהקפאה, שאין להם התכללות.
מי הם גלגלתא ועיניים נקיים? גלגלתא ועיניים שאין להם התכללות עם האח"פ, לא של אח"פ בהם ולא שלהם באח"פ, אבל הם נמצאים בתוכו, והאדם חייב להוציא אותם להבדיל אותם ולראות ולברר ולעסוק רק בהם.
כלפי האדם הכללי, שכלול מכל הרצונות, מכל ההתכללויות, העבודה הזאת היא עבודה של בירור ותיקון, שמוציאים רק את גלגלתא ועיניים לפעולה. ואותם לא צריך לתקן. כמו שאי אפשר לתקן את האח"פ האמיתי, את ל"ב האבן, כך לא צריך לתקן את הגלגלתא ועיניים האמיתיים. אבל את הבירור צריך לעשות: "בורר אוכל מן הפסולת".
מה תורמת ההסברה בעולם לתהליך התיקון?
בעבודת ההסברה שעושים בכל העולם דרך ספרים ודרך ערוצי תקשורת, גורמים לא רק להעברה חיצונית של מידע, אלא לתיקונו הרוחני של העולם כולו. כל חלק וחלק בעולם מקבל ידיעה מלמעלה על מחשבת הבריאה, והפעולה הזאת היא רוחנית. לא עושים פעולה גשמית, אלא מעבירים צינורות, שדרכם מגיעה לכל אחד ידיעה מסויימת לגבי מטרת העולם והאדם, שמטרת האדם ומטרת העולם נובעות ממחשבת הבריאה של הבורא. בצורה כזאת מקשרים כל אדם לבורא.
כרגע ישראל עדיין רחוקים מלבצע את המשימה הזאת, אלא שהגיע הזמן. העולם כבר באמת ראוי. שהרי אם מתעוררות כאלו ידיעות ומחשבות בעולם אודות המשימה, סימן שהעולם מוכן עם השאלה על מטרת העולם, השאלה "מהו הטעם בחיינו?" כבר בשלה מתוך יסורים.
והעובדה שבעולם מתחילים לתהות על טעם הקיום של "ישראל" ו"היהודים", משמשת כראיה לכך שהתשובה לשאלת ישראל והיהודים כבר נחוצה לעולם. אותם אנשים, כביכול "רשעים", שמתעוררים באחרונה לשאול את השאלה הזאת, מתוך הרגשת המציאות, שבאה להם מבפנים, מתוך הטבע שלהם, מתוך הנשמה שלהם, "מהו הטעם בחיינו?", אמנם מפנים את השאלה כלפי עם זר, מאחר שהחלק הזר הזה נמצא בהם דווקא אליהם אפשר לגשת ולתת תשובה שאותה יבינו.
העולם עובר כעת תהליכים עמוקים וחזקים מאוד. העולם חווה בתוכו זרמים חזקים, שמביאים להתערבבות מחודשת של הרשימות מתוך השבירה. והדעות האלה שמשוטטות בעולם, בעולם של תקשורת מפותחת וקשר מהיר בין כולם, נראה איך עוד מעט יגרמו לכל העולם להתלכד סביב הרעיון הזה; כמו בדוגמה של המן, שיש בעולם עם אחד שמפריע לכל המדינות והעמים, שאין ברירה אלא לעשות תיקון ולסלק אותו.
עוד מעט הפתרון הזה יהיה אופנתי, כשם שהיה במאה שעברה, שבה עם תרבותי ונאור העלה אותו. כל אדם תרבותי ידבר עליו בצורה מכובדת, מתוך הבנה לגבי מבנה העולם, ומתוך ראיה מפוכחת של הסיבות לרע הזה בעולם; ומתוך רצון כן לתקן את העולם שיהיה טוב יותר, מתוך כל אלה, הפתרון היחיד שיעמוד אז לנגד עיניו הוא הוצאת הרע הזה מהעולם בעזרת ניתוח. הדעה הזאת תהיה בולטת וברורה, בצורה מדעית, היסטורית ופילוסופית. אמיתותה תתברר בצורה ריאלית מאוד.
מה תפקידם של "גרי צדק" ו"חסידי אומות העולם" כלפי "ישראל", גלגלתא ועיניים?
התיקון שלהם מתברר במידת מעורבותם עם "ישראל", "גלגלתא ועינים", כלים דהשפעה. כי כל התיקונים באים מכלים דהשפעה. גם תיקון האח"פ בא דרך כלים דהשפעה. אנחנו לא קובעים את התערבבות ואת מידת ההתערבות של הכלים דהשפעה בכלים דקבלה. ההתערבבות ביניהם חלה לפי אותו חוק של השוואת הצורה. בלי מסך או עם המסך, בלי כוונות על מנת להשפיע או עם כוונות על מנת לקבל, החוק הוא חוק אחד.
מה שקובע את היחס בין החלקים, בין האורות לכלים, בין הניצוצין לכלים, בין הכלים השבורים לאורות המקיפים, הוא חוק השתוות הצורה. ועלינו רק לגלות, בבחירתנו החופשית היחידה, דרך הקבוצה הרוחנית, דרך החיבור בין הקבוצות, דרך חיפוש והצטרפות של אותם אלה שמוכנים להצטרף, אותם החלקים שמוכנים ומסוגלים להצטרף לרעיון "הערבות", לקבוצות, לקבוצה עולמית אחת.
האם מידת ההצטרפות לרעיון הערבות חושפת מי "חסידי אומות עולם" ומי "גרי צדק"?
ממידת ההצטרפות אי אפשר לדעת איך בדיוק, ובאיזה צורה, ובאיזה תהליך, אבל לפתע יתגלו בעולם התארגנויות גדולות של אנשים, שירגישו שייכות לרעיון הזה; כמו שבעם היהודי יתגלו אנשים שישנאו את הרעיון ולא ירצו לקבל אותו, ואפילו ירצו להשמיד את הקבלה יותר משירצו בכך אומות העולם. לכן בהפצת הקבלה אין שום צורך להתחשב באיש.
תהליך ההפצה חייב להתבצע ללא התחשבות באף גורם. בלאו הכי לא נוכל להבין בשכלנו מדוע בזמן השבירה יש תגובה כזאת או אחרת. למשל, איך זה שדווקא בעם היהודי יש כאלה שיוצאים נגד הקבלה, ובאומות העולם יש כאלה שתומכים בקבלה ושייכים אליה לא אנחנו צריכים לעשות את החשבונות הללו, כי האורות מבררים את הכלים. אלא חובתנו היא אחת: להמשיך ולפתוח את המסר הזה, את התמונה הכללית, בפני כולם. והידיעה הזאת היא בעצמה תקרב את האורות המקיפים, והם כבר יעשו את הבירורים בכל העולם.
לא עלינו להתערב בתהליך עצמו. כתוב: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו, אל יתייאש מן הרחמים". אף פעם אין לדעת. דווקא ברגעים הקשים ביותר, דרכם, מהשבירה שבהם, מעמקות האכזבה והייאוש והקושי וחוסר התקווה, והאין מוצא, פתאום יש התגלות של הדרך, של הדבקות, וקפיצה אל האור. חייבים ללכת רק למעלה מהדעת.
אין מה לצפות שהעולם יחכה לקבלה ויסתכל עליה בעין יפה. הוא לא בנוי לזה. איך הוא יכול? לכן מלכתחילה לא צריך להתחשב בו, אלא לדאוג רק להפצת הקבלה. צריך כמה שאפשר להיראות טוב, אבל לא לשנות ולא לסלף את המשימה. עלינו להיות מודעים לכך שקשה לאומות העולם לתפוס את הרעיון הזה, ושעלינו למצוא את הדרך להקל עליהן כמה שיותר לתפוס אותו, אבל חוץ מזה עלינו להיות חזקים כברזל, ולבצע את המשימה המוטלת עלינו.
אלפי אנשים יקשיבו להרצאות על הקבלה, ביניהם אנשים שאין להם יחס מיוחד לישראל או לקבלה, ויקלטו את המסר. אם באים ומסבירים להם, שאמנם יש הבדל בינינו לבינם, ומספרים להם על ההבדל הזה, ומה מטרת העולם, בשביל מה הוא קיים, ומה חובתנו, ומה חובתם לעשות בעולם, ולמה אלפי שנים נמצאים בהתמודדות כזאת, מאיפה זה בא ולשם איזו מטרה, אז האנשים מקשיבים, ויש להם נכונות לשמוע. כי אז הבעיה גלויה לפניהם, הם רואים אותה. לכן לא מתפרצים ולא יוצאים נגד הרעיון, אלא שומעים עליו מהתחלה ועד הסוף.
אחרת, לשם מה לספר להם על העולמות העליונים? לצורך מה? גם בעל הסולם אומר ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות": "למה לי לדעת כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם". אלא באים לספר להם על מה שבאמת שייך לנו, שהכל שייך לנו ולאיזו תכלית. ואז העולם ישמע.
מה ההבדל בעבודת התיקון הנדרשת מהיהודים לעומת אומות העולם?
אנשים מתעוררים לחפש משמעות בכל העולם. אבל עוד מוקדם לקבוע אם יש הבדל כמותי או איכותי בין יהודים לבין אומות העולם שמתעוררות לחיפוש הרוחני ולעבודה הרוחנית, מתוך שמיעה על הקבלה. לפי דברי בעל הסולם בסוף "הקדמה לספר הזוהר" צריך קודם כל לעורר את עם ישראל, את מי שנחשב בעולם הזה כ"עם ישראל"; ולא לחפש אנשים לפי השתוקקות לדבקות בבורא, כפי שמחפשים בכל העמים על ידי הפצה עולמית, אלא לעבוד במיוחד בתוך האומה הישראלית, עבודה שתתגלה כקשה ביותר.
ההבדל בתיקון הוא, שאותם אנשים השייכים לעם ישראל, מראש באים אליהם בדרישה, בתביעה.
לעומת זאת, על אומות העולם מוטלת משימה אחרת. הם חייבים לעזור ליהודים לבצע את התיקון, שדרך היהודים התיקון אמור להתגלות בעולם. "לעזור ליהודים" פירושו, כל מה שאח"פ צריכים לעשות כלפי גלגלתא ועיניים. מבקשים מהם עזרה. לא מאשימים אותם שהם לא עושים תיקונים, כי כלים דקבלה אינם מסוגלים לבצע תיקונים. אילו היו יכולים, הם היו מקבלים את התורה, כאשר הקב"ה ניסה, לפי המדרש, לתת אותה לכל אחת ואחת משבעים האומות.
לכן אין שום דרישה מהם ולא האשמה כלפיהם, שהם לא עושים תיקונים. אלא אחרי שהם יודעים מהו התהליך ומהי הסיבה למחשבת הבריאה, כבר אפשר לדרוש מהם, אבל גם אז רק כהשתתפות, כעזרה, כמו שכתוב אצל בעל הסולם בספר הזוהר, שהעמים יקחו את בני ישראל על כתפיהם, ויביאו אותם לירושלים. ואז נגלה שלצורך התיקון העולם דווקא מוכן לעזור ולהשתתף בכל דבר.
ואילו היום הם מאשימים את היהודים, שהם חלק חסר ערך, מפני שהיהודים עצמם קובעים, שאין להם שום צורך בפנימיות התורה, בחוכמת הקבלה, באמצעי להגיע למטרת הבריאה. לכן גם אומות העולם מתייחסות אליהם כאל חלק מיותר. כך כותב בעל הסולם בסוף "הקדמה לספר הזוהר" בצורה הברורה ביותר : "שהם אוה"ע, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו." כלומר, היהודים הם שקובעים את היחס כלפיהם, ואת מידת הסבל או מידת השלווה של כל העולם.
מה חסר לקבלה כדי לפרוץ לתודעה של כולם?
כל יהודי שיש לו גישה לעם ולתודעה היהודית, שלא מבצע את המשימה שמוטלת עליו הוא נפקד. כל אחד צריך להכיר במשימתו, ולהתחיל לעשות מה שנדרש לצורך התיקון. צריך להביא לכל אחד ואחד מהעם את הידיעה מה מוטל על ישראל לעשות ומה חובת הקבלה. אף אחד מאתנו לא יכול לצפות את תוצאות עבודתו. תוצאות לא צריכות להיראות לעיניים, הן באות לעולם בצורה אחרת. מפני שאומות העולם יתחילו לדבר על קבלה, היא תתקבל גם בישראל. מדוע? מההתכללות שלנו עם התרבויות הזרות.
אין לדעת מה התוצאה שצריכה לבוא, אלא עושים מה שחייבים. העניינים האלה אינם תיאורטיים. נתנו לנו אותם כדי שנבצע אותם. תורה לא לומדים כמו פילוסופיה. אין בה שום חלק עיוני, כל-כולה שייכת לתחום המעשי. כי היא החיים עצמם, החוק הכללי של כל העולם, שכולל בתוכו את כל החוקים האחרים.
האם חסרה הפצה פנימית או הפצה חיצונית?
חסרה הפצה פנימית, בתוך כל אחד לעצמו, וגם הפצה בקבוצה, של כל חבר כלפי הקבוצה ושל הקבוצה כלפי כל חבר, וגם מחוץ לקבוצה כלפי העם.
על ההפצה כלפי העם להיות גם בדרך רוחנית-פנימית, במחשבה שרוצים שהדבר יקרה, וחושבים על המטרה, שהיא נקראת "תפילת ציבור", "כל המתפלל עבור הציבור", "לשלום הציבור", ועליה להיות גם בצורה חיצונית, שמקובלת בעולם בערוצים הגשמיים, בהפצה פעילה, כפי שמתאר בעל הסולם בהקדמה ל"פנים מאירות ומסבירות", שצריך לפתוח בתי מדרש ולהפיץ את חוכמת הקבלה ברבים. כלומר, במישור הרוחני מחשבתי רצוני, וגם בפועל, במישור הגשמי של הפעולות הפיסיות.
מהי הפצה עדינה ומתונה?
הכוונה בהפצה עדינה ומתונה, לא לחכות עוד כמה שנים אלא לחפש צורות הפצה כאלה, שגם האדם הלא-מתוקן, שהוא כ'חולֶה', שלא מסוגל, יקבל כבר היום מה שטוב לו, בצורה שבה הוא מסוגל לקבל: בדומה לחולה שמכינים לו אוכל מיוחד, בצורה מסויימת, נוזלית, ללא שומן וכו', כך צריך לנהוג לגבי ההפצה: להכין את חוכמת הקבלה בצורה כזאת שהעם יוכל לעכל אותה.
ולא להתעכב, כמו שלא מתעכבים עם אדם חולה, אלא מיד נותנים לו את הטוב המירבי האפשרי, בצורה שהוא מסוגל לקלוט, שתיספג בו הכי טוב. לכן צריך לעשות הפצה בצורה עדינה ואיטית. כלומר, בהתחשבות עם מה שהציבור מסוגל, אבל להכניס אותו כמה שאפשר, בדאגה שהוא יספוג כמה שיותר. כלומר, לדבר במילים רכות, לפתוח את הדברים כתקווה לעתיד.
לאט לאט מתגלה שבכל תחום, בכלכלה, בביטחון, במדיניות החוץ, בקיום הרגיל, הגשמי, ישראל נחשבת בעיני העולם כחלק חסר תועלת, שהעולם מזלזל בו ושונא אותו. והיחס הזה כלפיה מצד העולם הולך ונעשה ברור מאוד והגיוני.
לכן יש צורך להסביר לכולם את הסיבה למצב הזה, שנובע מחוק טבע. שכולנו נמצאים בטבע, וחוק הטבע אומר, שלמעט החיות הגשמית, יש בנו אנושיות, והטבע האנושי כולו, החלק האנושי שבכל העולם, הוא חייב להיות בדבקות עם הבורא. וחובתו של עם ישראל לגרום לחיבור הזה. ולמקובלים יש שיטה שעוזרת לחלק האנושי שבכל האנושות, ובכל אדם ואדם, להגיע להשוואת הצורה עם הבורא. שאז האדם מרגיש חוץ מגשמיות, וגם בתוך הגשמיות, שהוא נמצא בשלווה, במנוחה, בשלמות ונצחיות.
למקובלים יש דרך להיות מאושר, וחובתם לגלות אותה לכולם. קודם כל לעם שלהם, מפני ששוב הוא יסבול יותר מכולם ועליו לדעת למה הוא סובל, כי עליו לממש תחילה את שיטת הקבלה על עצמו, ואחר כך להגיש אותה לעמים האחרים. כביכול הקב"ה בעצמו לא מסוגל לתת תורה לכל העמים, להביא את האנושות לדרגה הגבוהה הזאת של הקיום, אלא תורתו יכולה להתבצע רק דרך עם ישראל.
האם הקבלה היא אידיאולוגיה?
קבלה היא אידיאולוגיה שנובעת מהחוק הכללי של כל העולם. לא שהאדם מחפש על ידי מה, לפי איזה חוק, או לפי איזו שיטה, הוא רוצה לחיות. אלא הקבלה חקוקה בתוך הטבע ואין לאן לברוח מפניה. מסבירים בעזרתה חוקים כמו שמסבירים, בעזרת חוקי הפיסיקה והכימיה, את חוקי הטבע בעולם הזה. מקובל הוא מדען. הוא מסביר את החוקים הרוחניים, לא כמו הפילוסוף שהוגה דעות אלא כמדען.
הקבלה מראה לכל אדם בצורה לגמרי עניינית, בלתי תלויה, שלא שייכת לשום דבר, איך העולם בנוי, איך הוא קיים ומתקיים, מה הסיבה לבריאתו, ומה המטרה שראוי לו לשאוף אליה, ועל ידי איזה תהליכים, תיקונים, הוא בא מתחילתו לסופו.
המקובל מסביר מה קורה בעולם הרוחני, כאילו מהצד, בין אם מקבלים את ממצאיו ובין אם לא, כמו מדען שמתבונן בעולם מבעד למיקרוסקופ, ומסביר מה הוא רואה איזה חיידק מזיק או מועיל ואיך צריך להתמודד אתו. כך המקובל מסביר באופן קר, תכליתי, בלתי תלוי, ללא שום נגיעה לעצמו, מהם חוקי הבריאה. והאדם אמור לתרגם אותם ממידע לרגש, כי בידע הזה תלויים החיים שלו חיים או מוות ולא סתם טובים יותר או טובים פחות.
האדם מקבל את הידע ומשתמש בו לפי הרגשתו ולפי רצונו. הגישה הבריאה ביותר היא לבוא כמדען ולספר לאנשים את העובדות. לשרטט את מפת העולמות ולהראות בצורה ברורה, מדעית, עובדתית, בלי לערב רגש, מאיפה הכל נובע ואיפה אנחנו נמצאים. אז האדם נרגע, ועוזב את הרגש, ורואה מה קורה שכולנו נמצאים באותה קלחת, ולכן אין צורך ואין טעם להשמיד אף אחד, וגם אם חלק מהאומה יחליט לעזוב ולמצוא מקום רגוע ושקט מחוץ לישראל, הוא יידרש לממש את חובתו הרוחנית כלפי העולם. האנשים מקבלים את העובדות, כי הם רואים עד כמה הכל הגיוני ובא מתוך הטבע. אין לנו מושג איזה כוח עצום יש לקבלה, כאשר מגישים אותה בצורה ברורה, כפי שהיא באמת.
מאין ישראל ישאבו כוחות לשאת בנטל התפקיד?
בעל הסולם מסביר בסוף "הקדמה לספר הזוהר", שכל תיקון מתחיל מבפנים, מהחלק הפנימי ביותר שבנו. אם האדם מוצא בתוכו נקודת אחיזה בבורא, ומתוך הנקודה הזאת הוא פועל כלפי עצמו וכלפי הקבוצה, הוא יכול, עם הנקודה הזאת, לצאת לעולם, לפנות למיליונים, להסביר, ולהיות צודק, ובטוח בעצמו, ללא שום בעיה. אבל זאת רק כשיש לאדם נקודת אחיזה בבורא. כי אז כל המציאות היא לגמרי טפלה בעיניו.
באיזה סגנון ניתן להעביר את המסר בצורה הטובה ביותר?
כשאדם מדבר מתוך רגש, הוא מכניס את עצמו, את הכלים הריקים שלו, או את הכלים שקיבלו מילוי, שהם כולם אישיים שלו. אבל כשהוא מדבר בצורה שכלית, הוא מדבר על עובדות שהן כביכול מחוץ לרגש. שאפילו אם הרגש בעדם או נגדם, העובדות הן עובדות, בדומה ללמעלה מהדעת, שאין מה לעשות, מה שקורה קורה. האדם רוצה או לא, כך הוא הכלל, וכך היא המציאות.
כך אדם מעביר לזולתו את החוקים הללו, ללא תלות באף אחד מאתנו, אלא כקיימים מחוץ לו ומחוץ לי. הוא מספק עובדות, מאפשר לאנשים לראות את החוק. והאדם המאזין לדברים אמור לרצות להיכלל בחוק, או להמשיך לעמוד נגדו ולהיכנס באופן בלתי נמנע לסיבוב נוסף של צרות. כל אחד מתרגם בעצמו את מה שנאמר לתוך הרגשות שלו.
כלומר ההפצה הטובה ביותר היא כשאומרים את הדברים כביכול בשוויון נפש, בלי שום התפעלות, כש"האני" מנוטרל מהעניין עצמו, כמו מכונה שמוציאה דוח או דף מידע. מרצה בלתי תלוי משפיע יותר על הקהל. אבל דווקא הגישה הבלתי תלויה, כשמספרים על חוקי הבריאה לא בהתרגשות, אך בצורה שמעוררת רגשות, זו הדרך שצריך למצוא בהפצה. ועוד מעט החיים יהיו כאלה, שהאדם מיד ירגיש, שהקבלה תופסת אותו בנקודה הפנימית ביותר.
עם זאת העובדות צריכות להתקבל בצורה רגשית וגם בצורה הגיונית. וחובה שהן יתקבלו בצורה הגיונית. בעל הסולם אומר ב"מאמר לסיום הזוהר", שהאר"י פעל כנגד המוח והבעל-שם-טוב פעל כנגד הלב; ואילו בזמננו הכל עובד יחד, בלב וגם במוח, אם כי במוח יותר מאשר בלב; הדור שלנו יותר קרוב להאר"י מאשר לבעל-שם-טוב. תקופת הבעל-שם-טוב, תקופת החסידות, הסתיימה. והיום צריכים להגיע לקהל באמצעות הסבר שכלי, להציג את הקבלה כחוכמה, כמדע, שעוסק במבנה העולם, בסיבה ובמטרה שלו.
איך אפשר להסביר את חוקי הבריאה בצורה בלתי תלויה?
איך חוקר מנתק את עצמו מתוצאות המחקר? אם הוא מעוניין במחקר, ורוצה לסיים את הדוקטורט מהר, הוא נעשה בעל עניין בתוצאות. אבל מדען חוקר חייב להיות בלתי תלוי בתוצאות, לחקור את הטבע מחוץ לו. כך מקובל בעולם הזה. למרות שהיום כבר ידוע, שמידת ההתעניינות של האדם משפיעה על התוצאות, אמנם השפעה עקיפה. מידת הרצון שהדבר יקרה פועלת ומשפיעה עליו שיקרה, כי חוק הטבע משתנה בהתאם לרצון של האדם.
ואיך אפשר להיות בלתי תלוי? כאשר חוקרים את העולם, את החיים, ורוצים לדעת מה מוטל עלינו ללא שום מעורבות אישית. כי אדם שחוקר מתוך התעניינות אישית, מוּנַע על ידי הרצון לקבל, ואז אין לו מה לחקור, אלא רק מה שטוב לרצון שלו לקבל. לכן אף אחד מחוקרי הטבע לא הצליח לקרוא את התמונה הנכונה. כי רק בהתרחקות מהרצון לקבל מגיעים לפתיחת התמונה, לגילוי תמונת העולם, במידה כזאת שמתוכה אפשר להבין את הקשרים האמיתיים בין חלקי המציאות: איך העולם מופעל על ידי הכוח העליון, ואיך כל החלקים קשורים זה לזה, ומתקיימים לצורך מטרה אחת.
כמו שמדען אמיתי מגלה את המערכת, על החוק הכללי ואופן פעולתו, בלי שום מעורבות רגשית, כך יש להציג את הקבלה, בכל השפות, לכל העולם, הן ליהודים והן לגויים, כלא שייכת לדת ולא לאורח חיים יהודי, ולא לעם כזה או אחר, אלא כהתגלות של הטבע הכללי.
לעיון נוסף על תפקיד האומה הישראלית ראה נספחים, במובאות של בעל הסולם.