להעביר את מסר הקבלה
קשה להעביר את המסר של הקבלה לציבור, כי הוא לגמרי מופשט. אך ייתכן כי הציבור דוקא ישמע אותו כדבר הגיוני; שהרי מה יש לו היום, שעליו הוא יכול להסתמך בחיים שלו? האנושות עוד תגלה עד כמה היא תלויה על בלימה, בלי שהשיגה דבר. בסיס הידיעה שלה מה ואיך לעשות נמצא כולו בחומר, שעוד מעט יחמוק לכולם מבין האצבעות, והם יהיו כמו אותו תינוק שתעה בדרך, והוא אובד עצות. מכל מקום צריך לגשת לציבור ולתת לו כל פעם על פי דרכו הסבר הגיוני, מה הקבלה מציעה לו לעשות ולבצע, ואיך להתקדם בכל שלב ושלב. כיום אי אפשר לבוא אליו ולומר לו שהוא לא מבין עד כמה המחשבות שלו פועלות על העולם, לומר לו שלא צריך לשנות בעולם שום דבר, חוץ מן היחס, הכוונה, המחשבה על העולם, על המציאות, על הכוח העליון. לדעת הציבור, בחיים יש עניינים נכבדים יותר של חיים ומוות, ואנשים חייבים לאכול, ולמלא את עצמם במילויים שונים, אז בשביל מה לבוא אליהם ולספר להם על מחשבות, על יחס למציאות, שמשנה את המציאות? אי אפשר לבוא עם הטיעון הזה לעולם, ואי אפשר לדבר על הכוונה. חלקם גם יאמרו, שאין בכך שום חידוש, שגם מדענים מגלים שהמחשבה של האדם משפיעה על גופו וחייו, וגם עדיני-נפש אומרים, שאם נתייחס אחרת, יש בכוחנו להפוך את העולם למקום טוב יותר.
האנשים מסכימים, שביחס טוב וראוי איש לרעהו, העולם שלנו, ההרגשה הכללית שלנו, תשתנה. אלא שהקבלה מכניסה ליחס הזה את הבורא. היא לא מסבירה להם בצורה חברתית, כפי שעושים יפי נפש, שמטיפים לצורך לבנות חברה ראויה ויפה, שחבריה דואגים זה לזה. שממילא ברור לכולם, שאם יסייעו בבניית חברה כזאת, יהיה להם טוב.
אלא הקבלה אומרת להם, שלא נחוץ יחס ראוי ויפה לצורך העניין החברתי, אלא בשביל להיות מותאמים לכוח העליון, שאז הוא משנה בנו הכל, ופועל עלינו בצורה אחרת לגמרי, בצורה מדהימה שמשנה בנו את כל היוצרות: לא רק את היחס בינינו, אלא את הטבע שלנו. הקבלה מביאה בחשבון נתון שרוב האנשים לא מבינים ולא מכירים ולא מרגישים: היא מכניסה לתמונה את הבורא.
יש קושי לקבלה לבוא לאנושות ולומר שרק היחס של האדם לבורא, לכוח עליון, הוא שקובע את כל המציאות, ולא הכלים שלנו, ולא הכוח, ולא הכסף, ולא מסות של אנשים. אין דרך להסביר את זה בצורה הגיונית לקהל בעולם. אין בידיך הוכחות, שאם הם ישנו את היחס לעולם, מפני שהכוח הכללי של המציאות הוא בעל תכונה כזאת, אז הם יקבלו ממנו משהו, כי ההבנה הזאת באה לאדם בהדרגה, מתוך עבודה פנימית ורוחנית על עצמו. מתוכה הוא מתחיל לראות עד כמה הוא חסר יכולת לשלוט בחייו, ומתחיל לגלות שיש כוח עליון, שמשחק אתו למטרה מסויימת. הוא מתחיל להרגיש שיש לו עסק עם שותף גדול ומקיף, שבנה סביבו את העולם ונתן לו תנאים מיוחדים כדי לקדם אותו למטרה.
כדי להסביר זאת לאנושות, צריך לבנות מערכת הסברה מדורגת, שמבינה איך לפנות לציבור. אלא שהאנושות מגיעה למצב שהיא תסכים מאין ברירה, כמו שאין ברירה ל"נשים", ל"קטנים" ול"עבדים", שנותנים להם את מבוקשם, כדי למלא לעת עתה את התשוקות שלהם, ובכך קונים אותם, כי במצב העבדות, אין תועלת בשכל ובדעת הפרטיים, שאינם פועלים והם מוכנים לציית.
לכן האנושות נמצאת בדרגה הזאת של "עבדים", "קטנים" ו"נשים". "מלכות של עולם האצילות" מוותרת על תשעה קבים כלומר כמעט על כל המעמד שלה, ועל האפשרות להיות חופשיה, כי בהיותה חופשיה היא לא תשיג שום דבר. היא מוכנה להיות בקב אחד ותלות. מה נותנת לה התלות? היא מוסרת את כל הקווים שלה רק שיישאר לה במה להתקיים. למה היא מוסרת את כל הרכוש שלה ובלבד שתרגיש את התלות? מפני שהתלות הזאת עוזרת לה, נותנת לה הרגשה שהיא חיה, שהיא מתקדמת. הרגשת השייכות לגדול, לבטוח, לנצחי, ממלאה אותה יותר מט' קווים.
ואז בלית ברירה הם יטו אוזן וישמעו. אלא שצריך לבנות להם את הדרכים בצורה הדרגתית, לכל המדרגות. ובכל המדרגות חובה להחדיר את עניין הדבקות בבורא כמטרה הסופית, למרות שזה נראה בעייתי. מה שנצליח לעשות בזמננו, בדורנו, עלינו לבצע. ומה שלא, נשאיר לדור הבא. כתוב שלא עלינו לגמור את המלאכה. עלינו להשתדל בכל כוחנו, ולגבי מה שיקרה, עד לאן נגיע, זאת לא הדאגה שלנו.
איך מסבירים מהו החוק הכללי של המציאות?
ההסבר צריך להיות משני הכיוונים. ראשית, מכיוון החיים החברתיים והאנושיים, צריך להסתמך על פילוסופים ועל מדענים מתחומים שונים, שמגיעים היום במחקרים שלהם למסקנות דומות של הקבלה באשר לקיומו של כוח עליון שמנהיג את העולם, שיש לו שכל, יש לו חופש בחירה, שתלוי רק בו עצמו, ושהיחס שלו יכול להשתנות כלפי כל פרט. הוא לא טבע עיוור, אלא משהו שנקרא "מחשבה עליונה", וזו כוללת הן מחשבה והן רצון עליון. המדענים מגלים זאת מתוך מחקרי הטבע.
הכיוון השני של ההסבר, צריך לבא מכיוון הקבלה: יש להסביר את הקבלה כחוכמה, לנקות אותה מכל הפסולת והדעות הקדומות שדבקו בה, להראות מה כתוב במקורות האמיתיים, שהם היסודות, שאין אף אדם שמזלזל בהם. יש לצטט אותם כלשונם, ולא להסתפק בכך: צריך לתת הסבר קל ופשוט, שכל אחד יתפוס בנקל. לכן המסר חייב להיות קליט ומהיר, קרוב ככל האפשר לכלים שלהם, לפי חוק השתוות הצורה: כל פעם הם יצטרכו להתגבר התגברות קטנה מאוד, כדי לתפוס את המסר הזה. מעט מאמץ וכבר יימצא באדם מה שהקבלה רוצה להכניס בו.