הקשר שמתגלה בין קבלה ומדע
כיום מדענים בעולם, פיסיקאים, כימאים, ביולוגים, מכל הדיסיפלינות של מדעי הטבע, מגיעים לאותה תוצאה דרך מחקרים על הטבע. גם פסיכולוגים ופילוסופים, דרך מחקרים על פנימיות האדם, הגיעו לאותה מסקנה שמעלינו נמצא כוח עליון עם תכונות מסוימות, שיש לו מטרה מוגדרת כלפינו. כוח זה מצפה שנגיב כלפיו בהתאם, כי מה שקורה היום קורה משום שאנחנו לא נמצאים בקשר נכון עמו, ולא מקיימים את החוקים שהוא קבע בטבע. היום ישנם מספיק אנשים בעולם, עם השכלה ועם מעמד בחברה ובמדע, שיכולים לדבר על זה ודבריהם יישמעו.
ואלה שעוסקים בלימוד חוכמת הקבלה יכולים להוסיף ולתת לאותם גילויים מתחום הפיסיקה הקוואנטית, או חקר צורת החיים הביולוגיים, או מחקר הטבע הפסיכולוגי של האדם, את התמיכה של הקבלה: מדוע קורה כך בכל שטחי החיים, בכל רמות המציאות ובכל דרגות הדומם, הצומח והחי של הטבע. עלינו לתת את ההסבר של הקבלה יחד אתם ומולם, ולברר את הנושאים תוך עבודה משותפת עד שיהיו קלים ומשכנעים לקהל הרחב.
כך מהצד שלנו. אבל מצד הכוח העליון, מפני שבינתיים בכל זאת לא מצייתים לו, נכנסים למצבים עוד יותר גרועים. והמכות כידוע מזככות את האדם, והוא מתחיל להיות רגיש, הוא מתחיל להבין ולשמוע, שאולי המכות האלה תלויות בגורמים שהוא לא מבין ולא רואה סיבה להם, אבל משום שרוצה להיפטר מהמכות, ירצה לראות את הסיבה ואפילו היא לא גלויה. ויחד עם המדענים ועם האנשים שיכולים להגיש את ההסבר של הקבלה לקהל, נוכל לספר על האמצעי שאפשר לברוח בעזרתו ממכות, לציבור שכבר נמצא במצב שמוכן לקבל כל פתרון, ובלבד שיציעו לו פתרון. כמו חולה שמבקש לקבל תרופה, לא חשוב איזו תרופה, רק שתגאל אותו מיסוריו. זהו תהליך רציונלי מאוד.
האם חסרה הוכחה חותכת לקיומו של הכוח העליון?
לא צריך להביא הוכחות. מצד אחד, אפשר להשתמש בתופעות ובמקרים שבעולם שלנו, מפני שאנחנו נמצאים בו. ומצד שני, יש בידינו אמצעי ששייך לעולם העליון: שיטת הקבלה. אין לנו אלא לקשור את שני הגורמים האלה יחד, כלומר, את התופעות שיש בטבע עם ההסבר שמעל הטבע: מאיפה באות התופעות הללו, ולמה הן נראות לנו בצורה כזאת. מספיק לעשות את הקשר הנכון, ליצור תמונה נכונה, ברורה, משכנעת ומובנת.
מדוע הקבלה מוגשת כתיאוריה ולא כמדע מוכח?
הקבלה מוגשת כתיאוריה, ולמעשה, תיאוריה כפולה, מאחר שאין איזו דרגה רוחנית או מקרים ברורים שאפשר להציג אותם לרגשות שלנו כהוכחות שאף אחד לא יוכל להפריך אותן. האדם בונה מודל לפי מה שקורה בעולם שלנו, עם סיבה שלא נראית לעין, מתוך החשיבה השכלית שלו, לפי הצטברויות שמשיג בתוך ניסיונות שלו. זו תיאוריה אחת.
תיאוריה שניה: אפילו האדם בונה ומשיג, ואפילו מוכיח בשכנוע, ולא בעובדות בשטח, הוא לא יכול לגלות את הבורא למשהו מחוצה לו, שהבורא הוא הסיבה לכל המציאות, אלא הכל נשאר ברמה של הוכחות הגיוניות ותיאוריות מופשטות.
ומדוע הקבלה היא תיאוריה כפולה, תיאוריה בתוך תיאוריה? מפני שאף פעם לא יכולים להמחיש אותה לאנשים. אין פה מעשים או נסים על-טבעיים שאפשר להפגין אותם המצבים האלה לא קורים. אלא צריך להיות מוכנים שהתוצאות לא יבואו בצורה מידית.
ולמרות שלוקחים את התיאוריה הזאת של הקבלה כאמצעי, ככלי, לשינוי מצבנו בעולם, אף פעם היא לא התגשמה כהוכחה בטבע: אי אפשר להגיד שעל סמך ניסיונות אלה ואלה הושגו תוצאות חיוביות, כאילו מדובר בתרופה למחלה. כאשר מתפרסמת מחלה או פורצת מגפה, עושים ניסיונות לרפא אותה ומביאים את תוצאות הניסוי לכל העולם, ואז הרשויות המוסמכות בודקות ונותנות אישור לשווק את התרופה.
בקבלה אי אפשר לומר לאנשים שהאירועים יתרחשו בצורה כזאת. לו זה היה כך, האנושות לא היתה מתקדמת לדבקות בבורא, אלא לצורה ההפוכה. רק כאשר נכנסים לפתרון, מבינים למה הבורא נותן יסורים, ולמה לא סתם כתוב שהיסורים מרככים את הגוף: כי בעקבות היסורים האנשים יותר מוכנים לקלוט את הרעיון של הקבלה.
אדם שלא לומד ולא מנסה ליישם את השיטה, באים יסורים ונותנים לו את דרגת הזיכוך במקום לימוד ובמקום עבודה בחברה. היסורים נותנים לאדם אותה דרגת הזיכוך שיסכים הסכמה בכוח, מתוך כאב, מתוך יסורים, שלא משאירה לו ברירה.
מדוע האנושות צריכה לבוא להכרה הזאת דרך מכות, ולא לגלות את העובדות באמצעות חקירה של הטבע? גם דרך הטבע מגלים אותם על ידי יסורים, על ידי השקעה, על ידי מכות. כי כל מה שמשיגים, משיגים מתוך צער, אחרת לא מתקדמים לדבקות. אי אפשר להתקדם לדבקות אלא כנגד הרצון לקבל.
לימוד הקבלה כאמצעי לקבלת החלטה
כלל האנושות לא אמור ללמוד את חוכמת הקבלה. הלימוד הוא לא מטרה בפני עצמה. כשהלימוד הופך למטרה, חוכמתו נעשית מרובה ממעשיו. הלימוד הוא אמצעי להביא את האדם להחלטה שהוא חייב להשתנות, בהתאם לכוח עליון, שהוא חייב להגיע לדבקות בו, להזמין כוחות עליונים כדי לתקן את עצמו.
הכוחות העליונים באים ככוח המתקן בהתאם לבקשה להיתקן, להעלאת מ"ן. והדרישה הזאת לא קשורה לספר וללימוד, אין מה ללמוד בה. אלה פעולות מעשיות מאוד שקורות באדם, שהוא רוצה, ואז הן קורות: "אני רוצה" והדבר קורה. אמנם צריך הכנה והסברה, אבל לכלל הציבור תהליך התיקון יבוא בצורה מעשית יותר.
יש אמנם אנשים שחובתם להיות שקועים בספרים וללבן את הרעיונות הללו, כדי להוציא אותם בצורה נגישה לקהל יותר ויותר רחב, לפשט את המושגים והרעיונות ולעשות אותם יותר ברורים, כלפי כל ציבור בהתאם לרמה שלו, שככל שהוא נמצא ברמה יותר נמוכה, הוא יותר מעשי ופחות יכול לתפוס את החלק המופשט של השיטה.
עד כדי כך, אומר בעל הסולם במאמר "דור האחרון", שבדור האחרון יהיו כאלה, שבכלל לא יתפסו את הרעיון, אלא ישתייכו אליו בצורה פורמלית בלבד. הם יהיו מוכנים "לחתום" עליו, ללכת אחריו, כי יראו שכולם הולכים.
בכל מקרה, צריך להגיש את הקבלה כך, שהאדם בהתאם לרמת התפתחותו יהיה חייב לשנות את היחס שלו לבורא, ויהיה שקוע בשינוי היחס הזה כמה שהוא מסוגל. ואם הדבר קשה לו, הוא לא יהיה שקוע ביחס הטהור עצמו, אלא יותר בעבודה פיסית שתבטא את היחס שלו, בהשתתפות בעשיה ובבניה. שגם אז סמוי ונסתר ממנו, שבפעולות הפיסיות הללו הוא מפעיל כוחות רוחניים, ולא עצמים בעולם הזה. כי הכל רק עניין של הסתרה.
גם אדם שמביא מתנה, שהיא בעצמה רק חפץ, וליותר ממנה הוא לא מסוגל, והלב שלו בכלל לא נמצא בנתינה, גם ממנו נסתר שבתוך המתנה, בתוך היחס הזה, יש פעולה יותר גדולה, שברמות הגבוהות יותר של הקיום שלנו היא מתבטאת ככוחות וכוונות.
הפעולות הללו מתגלות לעיני האדם בעולם הזה, לפי המידה שהוא מרגיש בפעולותיו את הכוחות העליונים שהוא מפעיל. לכן אי אפשר להגיע לקהל הרחב דרך ההסבר שהאדם נמצא בעולם של כוחות וכוונות, שעל ידם הוא מפעיל את המציאות; והוא לא מפעיל אותה בחומר, כי החומר לא עושה כלום ואין לו שום ממשות.
אבל ככל שנמצא הסבר מתאים לקהל הרחב, יותר ויותר אנשים, גם על ידי הצרות, יראו בהדרגה שקורה משהו שאין ביכולתם לענות עליו, שהם לא סתם סובלים. כאשר רע לאנשים, הם פתאום מתחילים לחשוב, שמישהו עשה להם "עין רעה", שמישהו חושב עליהם רע, ולא נותן להם להצליח.
וככל שהאדם יתעמק במה שנסתר ממנו, ועם זה יהיה יותר שקוע בצרות, הוא יתחיל להרגיש שפועלים עליו כוחות, ולא חומר. וחוץ מהשכבה התחתונה, שבעל הסולם מזכיר במאמר "דור האחרון", שבכלל לא מסוגלת לתפוס את הרעיון, כל יתר האנשים ישתייכו בצורה כזאת או אחרת בפעולות שלהם להעלאת מ"ן, להעלאת החיסרון בצורה נכונה, בלבוש נכון, כלפי כוח עליון. העולם יגיע למצב הזה מאין ברירה.