ג. 1995- שנת המפנה
ספר הזוהר הוא מורכב ועמוק מאוד ומכיל את כל חוכמת הקבלה. הוא מספר לנו על כל הדרך שעל האדם לעבור מרגע שבו הנשמה שלו מתלבשת בגוף הגשמי, על התקופה שבה הוא חי יחד איתה בעולם הגשמי, על הדרך שבה שהוא מסיים את חייו וממשיך להתקיים כנשמה בלי גוף, ועל הדרך שבה היא שוב יורדת לעולם הזה וחוזר חלילה. כך עוברים להם מחזורי חיים רבים שנקראים "גלגולי" הנשמה.
ספר הזוהר מסביר שמטרת כל הגלגולים האלה, וכל החזרות הסדרתיות האלה לעולם הזה, היא להביא את האדם למצב בו ירגיש את כל העולמות בשלמותם, ולא רק את העולם שהוא מרגיש עכשיו. מסופר בספר, שחוץ מהעולם שלנו קיים עולם נוסף רחב יותר, שאותו מרגישים רק המקובלים או הנשמות שמתקיימות מחוץ לגוף הגשמי.
האדם חייב להשיג מצב בו הוא חי בה בעת בשני עולמות. זה מקנה לו את היכולת לשלוט בגורלו, לתכנן את עתידו מראש, לא להיות מושפע מהחיים והמוות של הגוף הביולוגי שלו, אלא להיות קשור ישירות עם נשמתו.
ספר הזוהר מספר על הדרך שעוברת כל נשמה בנפרד ועל הדרך שעוברות כל הנשמות יחד כאנושות אחת, החל בירידתה של הנשמה לגוף בפעם הראשונה ועל כל גלגולי החיים שהיא עוברת, עד שהיא מגיעה- יחד עם גוף -למצב בו האדם מרגיש את עצמו קיים בכל מערכת הבריאה. החיים והמוות כבר אינם קיימים עבורו, והוא מהווה חלק פעיל מנצחיות שלמה. למצב זה חייב כל אחד מאיתנו להגיע.
חוכמת הקבלה מלמדת שירידת הנשמות לגופנו נמשכת 6000 שנה. זאת אומרת, שהיות והיא התחילה בערך לפני 5760 שנה, היא תימשך עוד 240 שנה. מכאן, שבשנים שנותרו, הנשמות מוכרחות להשיג את כל מערכת הבריאה הכללית, צורת הקיום הנעלה הזו, שבה האדם יזדהה עם נשמתו ולא עם גופו.
כל המקובלים כתבו בספריהם על ייחודיותו של הזמן בו אנו נמצאים כעת. הם דיברו על כך שבאופן הדרגתי, במשך אלפי שנים, יורדות נשמות ומתלבשות בגופים שבעולמנו, צוברות כאן ניסיון מסוים ועולות אל העולם העליון. לאחר מכן הן יורדות שוב לעולם הזה לצורך התלבשות בגופים חדשים וחוזר חלילה.
כך, לאט לאט, מצטבר בנשמות ניסיון, שגורם להן לחפש את הדרך, שבאמצעותה ישיגו את העולם העליון. לפי המקובלים, זה יקרה כאשר תסתיים הגלות האחרונה. לא רק זאת, אלא ששנת תשנ"ה, 1995, צוינה על ידי המקובלים כשנה מאוד מיוחדת, שנה שהיא אבן פינה היסטורית אשר ממנה יתחולל שינוי איכותי ביחס של האדם לעולם, ביחס שלו לחוכמת הקבלה וביחס שלו לגורלו.
השינוי הזה באדם הוא תוצאה של תהליך ההתפתחות שהוא עובר, שמחייב אותו להתחבר להנהגת הבריאה, לקחת בה חלק פעיל, להתעלות עד לאותה דרגה שבה הוא בעצמו ישגיח על כל העולם. אם הוא לא ישאף לזה, החוק הכללי של מערכת הבריאה יכריח אותו לעשות זאת, על ידי יסורים שיחייבו אותו להרהר בשאלות הקיום ולברר את מטרת חייו.
כך, כל אחד יתחיל להרגיש את שאלת הקיום. היא תתחיל להציק לו במיוחד כדי לחייב אותו להשקיע מחשבה כיצד לשלוט בגורלו. אנשים בדורנו מתחילים לפי התפתחות הנשמה שלהם, להגיע לאט לאט למצב שבו הם מרגישים צורך גדול מאוד לדעת מהי מטרת חייהם. היסורים, חוסר הידיעה מה יילד יום, מכריחים את האדם לחשוב על משמעות חייו. היסורים לוחצים עליו כדי שיתחיל ללמוד על ההשגחה העליונה, במטרה שיהפוך להיות לחלק הפעיל ביותר בה.
כל המאורעות שמתרחשים בעולם שלנו נולדים בדרגה עליונה יותר, בעולם העליון, ומשם הם נמשכים ובאים לעולם שלנו. אנחנו רק עדים לתמונה הנפרשת בפנינו על פי התוכנית של העולם העליון.
אם האדם מרגיש את העולם העליון, הוא רואה ויודע מראש מה עומד לקרות, והחשוב הוא שבידו גם הכוח להשפיע על מה שירד אליו מלמעלה. האדם, על ידי לימוד הקבלה, רוכש את הידע כיצד עליו להשפיע על המאורעות שקורים לו.
לדוגמה, נניח כי התרחש דבר כלשהו, והוא עומד לנגד עיני האדם. איך האדם צריך להגיב עליו, איך עליו להבין את מה שקורה, כדי שיגיב על כך נכון, כדי שהתגובה שלו תעלה למעלה ותגרום לכך שהמאורעות הבאים שיבואו, יהיו נעימים וטובים יותר מאלה שקדמו להם. מכאן רואים, שהקבלה מלמדת אותנו לא רק להיות עדים למה שעומד לקרות, אלא גם להגיב נכונה כדי לגרום לתוצאות טובות בעתיד. כך פועלת מערכת ההנהגה. כלומר, האדם חש את מה שמתרחש איתו ורואה כיצד עליו לפעול כדי לקבוע את מצבו העתידי.
אפשר להגיע ליכולת הזאת רק באמצעות הלימוד בכתבי המקובלים. אלה הם בני אדם אשר חשים ונמצאים בעולמות העליונים בזמן שהם כותבים את ספריהם. כתוצאה מכך, המילים שכותב מקובל בזמן שהוא נמצא בעולמות עליונים, מותאמות לפעולות רוחניות עליונות מסוימות. לכן מי שקורא ומבטא אותן, אפילו שאינו מבין את פשר המילים כי אינו נמצא בעולם העליון, בכל זאת, אף לא במודע, הוא מעורר על עצמו את האור העליון, הכוח העליון- וההארה העליונה היא אשר בהדרגה מטהרת ומכינה אותו למצב בו הוא מתחיל לראות ולהרגיש את מה שכתוב בספר. קריאה ולימוד בספרי קבלה מיוחדים מביאים את האדם בהדרגה להרגשת העולם העליון. על כך מבוסס כל הלימוד, וזו הסיבה שמקובלים כותבים ספרים, כדי שבעזרתם נוכל להתקדם.
הלימוד בספרי המקובלים נעשה בקבוצה משום שרצונו של אדם יחיד להשגת העולם העליון הוא קטן מאוד, אך כאשר מתקבצים היחידים ללמוד יחד כקבוצה, הם מצרפים יחד את כל הרצונות, מגבירים את השפעת האור העליון, את ההארה מלמעלה, ועל ידי זה הם מתקדמים מהר יותר למצב שבו מרגישים את העולם העליון, מצב שבו אפשר לשלוט בגורל. גם רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר, וגם האר"י הקדוש מצפת נהגו ללמד קבלה בקבוצות.