ד. הקבלה כמדע
מערכת הבריאה נחקרת על ידי הקבלה כאובייקט אחד, שכרגע אנחנו קולטים ממנו רק חלק קטן ופרטי, שנקרא "העולם שלנו". הקבלה חוקרת לא רק את תופעות החומר אלא גם את תופעות הרוח שבחומר. בתוך הלימוד הזה רואים איך הכוחות העליונים הרוחניים נמשכים מלמעלה, מגיעים עד העולם שלנו, ומתפצלים בו לתופעות שונות שנקראות תופעות פיסיות, כימיות, ביולוגיות, מנטליות וכיוב'.
למעשה, במציאות קיים רק חוק כללי אחד שאותו כולם חוקרים, והוא מתבטא בצורות שונות: במכניקה, בביולוגיה, באסטרונומיה, במוסיקה, ובשאר תחומי המחקר והיצירה. החלוקה למדעים היא סמלית וחיצונית בלבד. היא קיימת כי אנחנו נוצרנו כך שאין אנו מסוגלים לחקור את התופעות האלו יחד, ובחקירת כל אחת מהן בנפרד יצרנו מדעים שונים. אבל לאמיתו של דבר הכל מחובר יחד, כי האובייקט שנחקר הוא משותף, רק אנחנו מחלקים אותו כדי להקל על חקירתו.
בניגוד למדעים השונים, חוכמת הקבלה אינה עוסקת בחקירה של העולם הזה אלא בלימוד החוק הכללי של המציאות כולה. כל המדעים האחרים הם רק פרטים שמרכיבים אותה. הם נחשבים לעומתה לתופעות חיצוניות שנובעות מאותו חוק כללי יחיד של המציאות.
הנשמה קולטת רגשות בלבד. בעולם שלנו אין אנו מסוגלים לתאר בצורה מדויקת, הנדסית, את הרגשות שלנו. צלילים, טעמים, פחדים, תענוגים, אינם ניתנים לרישום מדויק.
הקבלה מאפשרת לנו להסביר בדייקנות מתמטית את השגת העולם הרוחני: את הרגשות, את החושים ואת החוויות של כל אחד מאיתנו, לפי מצבו, ובהתאמה לכל הגורמים שמשפיעים עליו. המצבים הפנימיים האלה של האדם נקראים "מצבי הנשמה" שלו.
הקבלה מאפשרת לאדם בעל השגה רוחנית לנוע בין מצבי נשמתו. הוא רוכש אפשרות לשלוט באופן מדויק ומדעי, בעזרת נוסחאות מסוימות, במצביו האישיים: לעבור מהמצב הנוכחי למצב אחר. זה קורה בזמן שקוראים בספרי קבלה; אם האדם שקורא בספר הוא בעל חוש שישי-כוונה רוחנית שנקראת "מסך", הוא מסוגל בצורה מודעת לטייל בעולמות רוחניים, לפי מה שכתב מחבר הספר.
אין שום סתירה בין המדעים המוכרים לנו לבין חוכמת הקבלה. להיפך, רבים מלומדיה הם בעלי תארים אקדמיים בתחום המדעים המדויקים והטכנולוגיים. בקבלה יש כל המאפיינים של מדע: ניסוי, בדיקה, רישום מידע, חזרה על ניסויים ושחזור תופעות. ולכן היא נקראת "חוכמת הקבלה", או "מדע הקבלה". היא כוללת בעצם את כל מה שיש בכל מדע אחר, אבל בצורה רחבה יותר, גם מכיוון שהיא כוללת בתוכה את כל המדעים.
חוכמת הקבלה מאפשרת לקבל (להרגיש) תוצאות, רק תוך כדי השגת מדרגה רוחנית מסוימת. היא נקראת "תורת הנסתר" משום שאת כל התוצאות מקבל (מרגיש) החוקר עצמו בלבד, באמצעות ה"מסך" (כוח הכוונה) שלו. את תוצאות הניסוי שערך אין הוא מסוגל למסור לאדם אחר שאין לו מסך ששווה בדיוק בערכו למסך שלו.
לבצע ניסוי בחוכמת הקבלה משמעותו להשתנות בעצמך, להרגיש את תוצאות הניסוי על עצמך, בגופך, ברצון שלך. פיסיקאי יכול לבצע את הניסויים שלו בלי שום קשר לתכונות ולרגשות שלו, אין הם שייכים כלל לניסוי שהוא עורך, ואין הם משתנים במהלכו. לעומת זה אצל מקובל, אם הוא רוצה לבצע ניסוי ברמה מסוימת, הוא חייב קודם כל לעלות בעצמו לדרגה הרוחנית הזאת, לפעול עם התכונות הרוחניות שלו, ובכך הוא בעצמו משפיע על התוצאות ורושם אותן על עצמו.
לרשותו של המדען הרגיל עומדים כלים חיצוניים בלבד שמרחיבים את יכולת הקליטה של החושים שלו. אבל למקובל ישנו כלי אחד, פנימי, והוא ה"מסך" שעומד לרשותו כחוש נוסף, חוש שישי, שמספיק לו כדי לפעול על כל מערכת הבריאה ולתקן אותה, והוא אינו זקוק לשום דבר אחר.
חוקי העולמות הרוחניים אינם שונים מחוקים אחרים. הם תואמים את חוקי הטבע שידועים לנו. אלא שהקבלה מגלה לנו אותם לעומקם. היא עוסקת כביכול באותם חוקי המדע, אבל מנקודת המבט של הנשמה. כלומר, כל המדע הרגיל הוא חלק ממנה, כי הקבלה היא מדע שחוקר את החוק הכללי של המציאות ואת התוצאות שלו בעולם שלנו.
כיוון שהקבלה עוסקת בכל מערכת הבריאה, בכל העולמות, לרבות העולם הקטן שלנו, באופן טבעי היא כוללת את כל המדעים האחרים, כולל רפואה, כלומר, את כל הידע על פעולת הגוף הביולוגי שלנו. כשמגיעים להשגה רוחנית ומכירים היטב את העולם העליון, יודעים באיזה אופן הכוחות הרוחניים יורדים לעולמנו ומחזיקים את הגוף: למה מתרחש בגוף דבר זה או אחר, מה הסיבה של כל מחלה ומקרה רפואי וכיוב'. כדי לדעת את זה לא די להכיר את החוקים כפשוטם. כדי לדעת מהם השורשים לכל תופעה בעולמנו צריך להיות בעל השגה רוחנית ממשית.