בעקבות "בעל הסולם"

מובאות על פי כתבי הרב יהודה אשלג (1885-1955) , הידוע כ"בעל הסולם",

על שם "פירוש הסולם" שחיבר לספר הזוהר

א

ר' יהודה אשלג אמר: "לפי חוק הענף והשורש, התחתון חייב להשיג את דרגת העליון, אך העליון לא חייב להיות כתחתון."

ב

כל עבודתנו נועדה להכין אותנו לקבלת האור. כמו שאמר ר' יהודה אשלג: "העיקר הוא הכלי, אף שכלי בלי אור חסר חיים, כמו גוף בלי נשמה." עלינו להכין את הכלי שלנו מראש, כדי שבזמן קבלת האור הוא יהיה מתוקן. הדבר דומה לעבודת מכונה שנבנתה בידי אדם: היא מופעלת על ידי חשמל, כי פעולתה אינה מתאפשרת בלי חיבור לחשמל, אך תוצאות פעולתה תלויים באופן בנייתה ויעודה.

ג

בעולם הרוחני שולטים חוקים ורצונות שהם הפוכים לגמרי במהותם מחוקי העולם שלנו ומרצונותיו. כפי שבעולם שלנו אי אפשר ללכת נגד צו ההיגיון והמידע הקיים, כך בעולם הרוחני בלתי אפשרי ללכת בעקבות צו ההיגיון והמידע הקיים. כמו שאמר ר' יהודה אשלג, שבבית המקדש בתפילת עמידה היה צפוף מאוד, וכשצריכים היו ליפול על פניהם, היה מקום לכולם. עמידה מגלמת הוויית גדולת קבלת האור, ושכיבה מסמלת מצב של שפיפות ונמיכות של חוסר אור. במצב השפוף היה יותר מקום, ואנשים הרגישו חופשיים יותר, מכיוון שדווקא במצב של הסתר הבורא, העולים רוחנית מרגישים אפשרות לעבוד עבודה פנימית ללא תלות בשכלם, והם רואים יותר שמחה בעבודתם.

ד

למרות שגופנו מהווה כביכול מעצור המעכב אותנו מהתעלות רוחנית, מסתבר שיש לו גם תפקיד מקדם רב חשיבות. כפי שאמר ר' יהודה אשלג: "הגוף שלנו דומה לקפיץ בשעון - אף שהקפיץ הוא העוצר את השעון, בלעדיו השעון לא היה עובד ולא היה זז קדימה." בהזדמנות אחרת אמר: "בקנה של נשק כבד יש תברוגת המקשה על יציאת הפגז, אך דווקא בגלל העיכוב בקנה, הפגז עף בדיוק רב ולמרחק גדול יותר". בקבלה מצב כזה נקרא "קישוי".

ה

ר' יהודה אשלג: "המדרגה הרוחנית הכי קטנה היא כשרוחניות חשובה יותר לאדם וקודמת לגשמיות".

ו

ר' יהודה אשלג: "בעולם הרוחני כמו בעולם הגשמי שלנו אין הצלה מכפייה. למשל: אם מישהו לא שם לב לבור ונפל לתהום, חוסר תשומת לבו לא יצילנו ממוות. כך גם ברוחניות".

ז

כשר' יהודה אשלג היה חולה הזמינו רופא. הרופא הציע מנוחה, ואמר שעליו להירגע, וללמוד משהו קל כמו קריאת תהילים. כשהלך הרופא אמר ר' יהודה: "הרופא חושב כנראה שאפשר לקרוא תהילים בלי להתעמק."

ח

ר' יהודה אשלג: "אין מקום בין רוחני אלטרואיסטי לתת, לבין גשמי אגואיסטי לקבל. אם אדם לא קשור בכל רגע עם רוחניות, הוא לא סתם שוכח ממנה, אלא זה אומר שהוא נמצא בגשמיות".

ט

כתוב בספר הכוזרי, שכשהמלך הכוזרי בחר אמונה לעמו, פנה לנוצרי, למוסלמי ורק בסוף ליהודי. היהודי אמר לו, שהנוצרי והמוסלמי מבטיחים לו חיי נצח בגן עדן ושכר בעולם הבא, בעוד שהתורה מדברת על שכר עבור קיום חוקים רוחניים, ועונש בגין אי קיומם, וכל זאת בעולם הזה. ענה לו המלך, שמה שחשוב הוא מה האדם מקבל בחיי הנצח, ולא מה שיקבל במהלך חייו הגשמיים. ענה לו היהודי, שהמוסלמי והנוצרי מבטיחים שכר בעולם הבא, מכיוון שמי שמשקר מרחיק את מועד התגשמות הבטחותיו, כדי להסתיר את השקר. אמר ר' יהודה אשלג, כדברי הגר"א: משמעות דברי היהודי היא שאת כל העולם הבא, דהיינו הרוחניות, האדם צריך להרגיש בעולם הזה – זה השכר שתורת הקבלה מבטיחה לנו. כלומר, את כל שכרו האדם צריך לקבל דווקא בעולם הזה, בעודו נמצא בגופו.

י

ר' יהודה אשלג: "אם אדם התחיל להרגיש שכוחות טמאים (רצונות אגואיסטיים) מדכאים אותו ולוחצים עליו, זוהי כבר תחילת ישועתו הרוחנית".

יא

ר' יהודה אשלג אמר על הפסוק "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים": "בתשובה לכל בקשות האדם, הבורא יכול להחליט אם לתת לו את מבוקשו אם לאו. רק על עניין בקשה ליראת שמיים אין הבורא מחליט, ולא בידי שמיים לתת יראת שמיים. אם האדם מבקש יראת שמיים הוא בהכרח מקבל."