התפתחות נכונה
התפתחות האנושות על יסוד אגואיסטי "רק לעצמי" גרמה להתהוותו של פער עמוק בין רמתה המוסרית של האנושות לבין הרמה הטכנולוגית שהשיגה. מזה בדיוק חששו בשעתם אריסטו ואפלטון, כאשר אסרו ללמד מדעים את מי שלא היתה לו רמה מוסרית ראויה. (עיין ב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" של הרב יהודה אשלג).
האם ישנו קשר בין רמתו המוסרית של האדם, כלומר כוונותיו, לבין היכולת המדעית שלו? ודאי. ללא כוונה "למען התגלות הבורא", "למען השגת מטרת הבריאה", לא משיגים בחקירות מדעיות את חוקי הטבע ואת חוקי החברה בצורה האמיתית שלהם, אלא מגלים רק נקודת מבט מסוימת של חוקי המציאות, את פעולתם במרחב הצר של עולמנו. שהרי אנחנו חוקרים את חוקי המציאות בכלים אגואיסטיים של "לקבל למען עצמי", לכן אנחנו קולטים מתוכו רק קשרים מסויימים מתוך כל הפרטים של המציאות שסובבת אותנו.
כל חוק פועל בכל מרחב הבריאה, הן בעולם הזה והן בעולם הרוחני, אבל נוכל לראותו בשלמותו, את כל טווח פעולתו, רק בתנאי שנימצא גם אנחנו, בתוך הרגשתנו, במרחב שכולל את כל הבריאה. לצורך זה עלינו להיות בעלי תכונות התואמות את תכונותיו של כל המרחב הזה, שהן תכונות אלטרואיסטיות של נתינה, תכונות המדרגות של העולמות הרוחניים.
האדם בתכונותיו אינו משנה את חוקי הטבע ולא את תכונות הטבע; הקשרים שבין כוחות הטבע אינם משתנים. אלא שבהתאם לתכונות החוקר, הטבע מגלה היבט אחר, ולא חוק אחר. כך הדבר פועל בעולם שלנו. אנחנו מבינים רק מה שאנחנו קולטים ומרגישים דרך חמשת החושים שלנו. כלומר, ההרגשה שלנו היא תמיד אישית ופרטית. אבל מאחר שלכל בני האדם טבע אחד, לכן אנחנו קולטים את חוקי הטבע בצורה זהה.
להשתנוֹת, זו הפעולה היחידה שבידינו לעשות. הטבע נשאר כמות שהוא; אלא שכתוצאה מכך שהאדם עצמו משתנה, הוא מרגיש אחרת את אופן פעולתם עליו של חוקי הטבע הקבועים. האדם משנה את האופן שבו הוא נחשף לחוקי הטבע. לכן נאמר: "אני הוי"ה לא שיניתי".
ובאמת מפליא, שביכולתו של האדם לשנות את הדברים סביבו, כאשר בפועל שום דבר לא משתנה מלבדו הוא; בשל השינוי שחל בו, הוא מרגיש כאילו הטבע משתנה.
הטבע הוא חוק המשיכה, חוקי הכימיה, חוקי הפיסיקה ועוד. חוקים אלה אינם משתנים בהתאם לתכונותיו של האדם. מה שמשתנה הוא, לא פעולתם של החוקים האלה, אלא האופן שבו האדם תופס אותם. האדם מרגיש שינוי בתחושות שבאות אליו, לכן הוא חושב שהשינוי חל מחוצה לו; שהרי כך הוא בנוי,הוא מחשיב את עצמו למרכז הבריאה שלא משתנה.
קיים מצב אחד בלבד שהוא שלימות נצחית, והאדם בשנותו את תכונותיו, הולך ומתקרב למצב זה וחש אותו יותר ויותר בבהירות. כלומר, התהליכים היחידים שמתרחשים במערכת הבריאה הם תהליכים של שינוי פנימי בתכונותיו של האדם, ובתוך השינוי הזה האדם מרגיש כאילו ההנהגה העליונה משתנה כלפיו.
לכן, עלינו לדעת לשנות את התכונות הפנימיות שלנו, כדי שנוכל לשנות את חוקי הטבע לטובתנו. כאשר נדע לעשות זאת, נהיה בטוחים בתוצאה, במחר שלנו. אלא שחוכמת הקבלה אומרת לנו, שהשינוי הזה תלוי בסירובנו להשתמש באגואיזם שלנו.
עם התפתחות המדע, מתחילים גם מדענים לגלות שהאדם מסוגל להשפיע על תופעות הטבע. מדברים על כך, שתוצאותיו של ניסוי מדעי תלויות בתכונותיו האישיות של החוקר. טוענים כי תוצאות של ניסויים "עדינים" במיוחד, מושפעות מתכונותיו של המדען שעורך את הניסוי. כמובן, ישנם גם ניסויים ברובד "גס" יותר, שם אין חשיבות לחוקר עצמו; כלומר, אם הוא "צדיק" או "רשע", התוצאה תהיה זהה. אבל בטבע ישנו רובד עדין יותר, הרובד שמעל החומר, שבו התוצאה מושפעת מתכונותיו האישיות של האדם.
בקרוב נגלה, שלא מספיק לצייד מדענים במכשירים, ואפילו המשוכללים ביותר, אלא יהיה צורך באנשי מדע ש"חונכו" להשפיע נכון על הטבע, משום שאנחנו משפיעים על הטבע בעצם קיומנו בו, והשאלה היא רק מהי ההשפעה הנכונה שעלינו להפעיל עליו. לכן, ייתכן שבשלב ההתפתחות הבא, המדע לא יצטרך יותר מכשירים מיכניים, אלקטרוניים, אופטיים, או התקנים מגדילים או מקטינים, אלא המכשיר יהיה האדם עצמו, שיחקור את העולם ויידע להשפיע על העולם בצורה נכונה, כדי שהשפעתו תניב את התוצאה הרצויה לו. כיצד נדע איך ומה להשפיע? מהו המדע שעוסק בקשר בין ההשפעה שלנו על הטבע לבין מה שהטבע מניב עבורנו?
זהו בעצם מדע הקבלה. הוא מלמד את האדם באיזה אופן הפעולות שלו במציאות שבה הוא מתקיים, ההשפעות שלו עליה, גורמות לתגובות אלו או אחרות. כמו כל מדע, גם מדע הקבלה משתמש במונחים מדוייקים וגם לשונו היא מדעית לגמרי.
במחקר מדעי, רצוננו לקבל מהטבע שסביבנו את הידע החיוני לקיומנו ואת הדברים הנחוצים לנו. בעתיד הלא רחוק, כדי להשיג את כל זה, יהיה די בהפעלת תכונותיו של האדם עצמו, ולא בכל מכשירי העזר והמנגנונים שהמצאנו, שהם רק "בדמותנו".
הקבלה מסבירה לאדם מה התכונות שעליו לרכוש כדי לחקור את המציאות בצורה הנכונה, ועוזרת לו לרכוש את התכונות המיוחדות והחיוניות האלו, שנקראות "תכונות רוחניות", ושבאמצעותן הוא מסוגל להשפיע על העולם. הקבלה חושפת לפני האדם את כל המציאות ומסבירה לו את חוקיה; היא מלמדת אותו איך ניתן להפעיל השפעה חיובית על מערכת הבריאה ולקבל את התוצאה הטובה ביותר. שיטת ההשפעה של האדם על הסביבה נקראת "כוונה".
קבלה היא מדע שעוסק בהנהגת המציאות, כלומר, בשאלה איך אפשר "לסובב" את העולם לכיוון הטוב. ככל שהאנושות מתפתחת בלי להשתלב בהנהגת המציאות, העולם הולך ושוקע במצב של סבל ואי ודאות. ולכן, במצבנו הנוכחי, הקבלה נעשית כל כך נחוצה ומעשית.
איש לא עסק בצורה מדעית באפשרות לשלוט בגורל, חוץ ממקובלים; הסיבה לכך היא שלצורך השפעה על מערכת ההנהגה של המציאות, נחוץ לדעת את מדע הקבלה, שעוסק במטרת הבריאה ובשיטת ההתקדמות אליה-נושאים שהם מהותה של חוכמת הקבלה. המעשים שבהם האדם משפיע על מערכת ההנהגה, נקראים "כוונות", ואותן האדם רוכש אך ורק באמצעות שיטת הקבלה.
חוכמת הקבלה היא גילוי החוקים והמנגנון הכללי של כל המציאות לאדם שחי בעולם שלנו-דבר הנקרא "גילוי הבורא לנבראיו". הגילוי הזה מקנה לנו את היכולת להתקרב למה שמועיל ולהתרחק ממה שמזיק, לדעת את הסיבה לטוב ולרע.
מטרת לימוד מדע הקבלה והשימוש בו, היא להשיג את התוצאה הטובה ביותר לאדם. המטרה ברורה ופשוטה: להגיע לחיי אושר ושלווה הן עם הגוף והן בלעדיו; להגיע לחיים נצחיים ושלמים. והרי זאת כל אחד מחפש.
חוכמת הקבלה מלמדת אותנו לנהל את המנגנון הכללי של הבריאה שבו היקום שלנו הוא רק פרט קטן. כשם שמדענים חוקרים את התופעות והחוקים של העולם הזה, שנתפסים על ידינו וגלויים לכל, כך מדענים-מקובלים משתדלים לחקור את המציאות שאינה נתפסת בחמשת החושים שלנו, ואת חוקיה.
המחקר הזה נחוץ מאוד לכולנו, כי אנחנו החלק הפעיל היחיד בכל הבריאה. באמצעים הרגילים שברשותנו, אנחנו יכולים לחשוף רק חלק זעיר מהמציאות שמקיפה אותנו. ואילו מדע הקבלה נותן לנו אפשרות ללמוד את כל המציאות, את כל מערכת הבריאה, ולהפעיל אותה.
הקבלה מגלה לאדם את כל הבריאה שמקיפה אותו, את מחשבת הבריאה הכללית, ואת יחסי הגומלין בין חלקי הבריאה השונים; היא מלמדת על התפתחותו של האדם בתוך העולם הזה ומעניקה לו את האפשרות להכיר את כל העולם ואת ההנהגה העליונה שלו. היא מגלה לאדם מהי צורתנו מחוץ לגוף, לאחר מותנו, וכיצד חוזרים לגוף חדש, ומה נמצא מחוץ לחיים שלנו בגלגוליו השונים.
כתוצאה מלימוד הקבלה אדם מכיר את דרך פעולתו של מנגנון הנהגת הבריאה. מכך הוא יודע איך לפעול נכון, איך לבחור במעשה הנכון בכל מצב בחייו, ומסוגל להשפיע על המנגנון שקובע את גורלו.
עצם זה שאנחנו חושבים ומחפשים את הדרכים לדחוף את כל העולם לטוב,בזה אנחנו עושים כבר עכשיו תיקונים גדולים. בעל הסולם אמר פעם על אותם מתיישבים בנגב, שגם אם אינם מאמינים שישנו בורא, ההשתוקקות שלהם לגשם, מביאה להם גשם, משום שכל רצון של האדם הוא תפילה לבורא-גם אם האדם לא מוכן להכיר בבורא.
מאז ומתמיד רוצה האנושות לדעת מה צופן לה העתיד, אבל איש לא מצא שיטה מדוייקת לגלות זאת. ומה האדם מחפש? הוא מחפש סגולות כדי שיהיה לו טוב. הוא מחפש אותם אצל כל מיני "מכשפים", "קוסמים" ו"מקובלים" למיניהם. ולמרות זאת, בכל תולדותיה מלאות הסבל, האנושות עדיין לא מצאה את המרפא לכל צרותיה.
אולם בידי האדם לעזור לעצמו. עליו רק ללמוד לשלוט על חייו. ולצורך זה, עליו תחילה ללמוד ולרכוש את הידע ואת היכולת להשפיע על הטבע. האדם לא סתם נבנה כך, שבמשך עשרים עד שלושים שנותיו הראשונות הוא זוכה לחסדי הטבע והחברה, ורק לאחר התבגרותו, הטבע מתחיל להתייחס אליו במלוא חומרת הדין (עיין במאמר "מהות הדת ומטרתה" של בעל הסולם, בספר "קבלה למתחיל").
למעשה, כדי שאדם יגיע לשליטה על חייו ויטול לידיו את הנהגת העולם במקום הבורא, עליו לרכוש "מסך" רוחני. ולפי מידת הכוח של ה"מסך", הבורא מוסר לידי האדם את הנהגת הבריאה ואת ההנהגה על עצמו. אדם בעל "מסך" גורלו בידו. אדם כזה רוכש כוח שהוא מעל לחייו, מעל לעצמו, והוא מסוגל לעשות בעצמו את כל מה שדורשת ממנו מדרגה עליונה-המדרגה שנמצאת מעליו. היכולת לנהוג לא לפי השכל של עצמו, אלא לקבל הוראות ולפעול לפי מדרגה גבוהה יותר, זוהי האפשרות היחידה של האדם להשיג חירות אמיתית, שליטה בחייו וחופש בחירה. האדם רוכש יכולת לקבל כוחות ממדרגה עליונה וכך עולה בעצמו לדרגה יותר גבוהה.
להצדיק ולהבין את הטוב שיש בחוק הטבע הזה, כלומר, בבורא, ניתן רק בסוף הדרך ולא כאשר נמצאים בתוך מצבי ביניים. במצבים אלה אין לנו שום אפשרות להצדיק עונש כזה כמו מוות וגלגול חדש לתוך גוף חדש. רק מתוך מדרגה יותר גבוהה מזו שנמצאים בה, כלומר, רק מהמדרגה שמנהלת אותנו, אפשר להצדיק את הפעולות שהטבע פועל עלינו.
בכל פעם שאדם נמצא בדרגה כלשהי של הסולם המוביל מהעולם שלנו למטרת הבריאה, שהיא לעולם אין-סוף, הוא נחשף לשליטתה של דרגה גבוהה יותר, וכדי להצדיק אותה הוא צריך לקבל את השכל שלה ואת הדעת שלה. היכולת הזאת לפעול נגד השכל שלי ולקבל שכל עליון נקראת "אמונה למעלה מהדעת".
בכדי להצדיק את הדברים שקורים לנו, עלינו להביט בכל פעם על עצמנו ממדרגה גבוהה מזו שנמצאים בה. רק אז מצליחים לראות שתהליך "קבלת ההחלטות" אינו מתחשב בגוף שלנו, אלא פועל רק למען התעלות הנשמה, והחישוב נעשה מתוך בחירה במסלול הקצר ביותר אל המטרה.
כל מה שתלוי בנו הוא איך לקבל ולממש את ההחלטה הזאת. לפי היחס שלנו להתפתחות, אם הוא "בתוך הדעת" או "למעלה מהדעת", אנחנו בוחרים את הדרך, בין דרך יסורים ובין דרך תורה-דרך הקבלה.
רק מקובלים מסוגלים להתערב באופן פעיל בהנהגה העליונה, ובכל זאת כל אדם שמחשבותיו מכוונות לעשות טוב ולתת מחוץ לעצמו, גם הוא גורם לתגובה חיובית בעולם העליון. לכן אם כל העם ישאף לקיום החוק הכללי של הבריאה, ימצא את החוק זה בנוסחה הנקראת "ואהבת לרעך כמוך", ויגלה שהחוק הזה אינו אלא "חוק האהבה". אלא שהדבר הזה יקרה רק אם האדם יפרוץ מחוץ להרגשותיו ולמחשבותיו שכולן מבוססות על החושים הטבעיים-הגשמיים שלו.