"הגֵן הרוחני" והרשימות
באדם מוטבעת תוכנית של כל שלבי התפתחותו. היא המנוע שדוחף אותו קדימה ומכריח אותו להתפתח. בחיינו כבר הבנו והצלחנו לעכל את העובדה, שאת כל המידע על הגוף הביולוגי ניתן למצוא בגֵנים של האדם. אבל גם התוכנית להתפתחותו הרוחנית של האדם, טמונה בגֵנים מיוחדים, עמוקים הרבה יותר, שהם ה"גֵנים" הרוחניים שלנו.
מרגע שאדם נולד, תוכנית זו מתחילה לפעול עליו ולשלוט בחייו. היא מכתיבה את תכונותיו, את אופיו, את גורלו ואת מעשיו, אבל גם מאפשרת לו חופש בחירה ברבים מהמצבים. כל הנתונים של אישיות האדם מוגדרים על ידי אותה תוכנית להתפתחותו.
התוכנית נמצאת לא רק באדם אלא בתוך כל דבר שקיים ביקום, והיא מכתיבה תהליך שנקרא ה"חיים" שלו. להבדיל מחלקי הטבע השונים, התוכנית הזאת באדם אינה קבועה, אלא מתפתחת ומשתנה במשך חייו.
התוכנית היא שרשרת של פקודות מידע העוקבות זו אחר זו. כל פקודה נקראת "רשימוֹ", מלשון "רושם". בכל אחד מאתנו קיימת שרשרת הרשימות הזו מלידתו ועד פטירתו, אבל היא מכילה לא רק תקופת חיים אחת אלא את כל גלגולי נשמתו-את כל תקופות החיים שלה במהלך התפתחותה.
אם נקרא את המידע השמור בשרשרת הרשימות הזאת, נוכל, כמו בסרט, לעבור את כל שלבי התפתחותו של היקום, מהמצבים הקדומים ביותר של היווצרות היקום, השמש והכוכבים, דרך תקופת הדינוזאורים, ועד למצבים העתידיים הרחוקים ביותר. לפי החוק הכללי של היקום, שום דבר לא נעלם, אלא רק משתנה ממצב למצב.
אם שרשרת הרשימות הזאת, היא כל תוכנית הפעולות שלנו, מתחילת חיינו ועד סופם, ואם אין ביכולתנו לשנות בה דבר, אלא רק למלא אחר ההוראות הכתובות ב"רשימות", יהיה מעניין לדעת מה הוכן שם לכולנו ולכל אחד בנפרד. ויהיה נכון יותר לחקור את הרשימות באופן הבא: לברר מהי המטרה שהטבע שם לעצמו, מהו חוק הבריאה הכללי שאליו הרשימות אמורות להביא אותנו. ומכך תתעורר השאלה: האם מתוך לימוד הרשימות וידיעתן אפשר יהיה לשנות משהו, לבנות מחדש ו"לשפר" כל דבר לטעמנו?
את התשובה לשאלה זו אפשר לקבל רק אם נחדור לתוך תוכנית הרשימות עצמה. כשהאדם לומד קבלה הוא לומד על התוכנית הזאת ועל הרשימות האלה. אבל האדם המודרני צריך לעשות מאמצים מסויימים כדי לדעת ולהכיר את תוכנית חייו-ללמוד את מערכת ההנהגה של כל היקום, כדי שיוכל להשתמש בה נכון ובצורה הטובה ביותר.
התוכנית נמצאת ב"עולם האצילות", לוח הבקרה ומקור האור של העולם שלנו, הקובע את השתלשלות האור המביא לנו בעולמנו חיים, שפע, בטחון, בריאות, ושלווה. בעולם האצילות הנשמה נמצאת במצב המושלם ביותר, כלומר, מלאה באור נצחי ובשלווה-שווה לבורא ומלאה בו. מהמצב הזה היא "נזרקת" למקום הנמוך ביותר, הנקרא "העולם הזה". בדרכה מעולם האצילות לעולם שלנו, הנשמה מתרוקנת בהדרגה מהאור, ובכניסתה לעולמנו היא מאבדת את כל האור, ונשארת רק עם הרשימות מכל המצבים שעברה. מצבי ההשתלשלות האלה נרשמים ברשימות, שלאחר מכן מהוות את מדרגות העלייה בחזרה מהעולם שלנו לעולם האצילות.
הרשימות מורכבות משני עניינים עיקריים:
א. זיכרון מההנאה שהיתה לנשמה מאור הבורא, שמילא אותה לפני ירידתה לעולם שלנו.
ב. כוחה של הכוונה "למען הבורא" (הרצון לתת) שהחזיק את הנשמה בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר.
שני המרכיבים האלה עוזרים לנו לבנות בתוכנו את החוש הרוחני, שבעזרתו אפשר להתגבר על המחיצה שמפרידה בין העולם שלנו הגשמי, לעולם הרוחני, היינו לעולמות העליונים. החוש הזה, שהמקובלים יוצרים בתוכם, נקרא "מסך". רכישת "מסך" מאפשרת לאדם לשלוט בגורלו ולשפר את סביבתו.
בירידתה של הנשמה מהעולם העליון, שבו היא מלאה באור, לעולם הזה, שאין בו אור, היא כמו כדור שמתגלגל במדרון מדורג ופוגע בדרכו בכל מדרגה. ה"פגיעה" הזאת היא ה"רשימו", שכל אדם הלומד קבלה, לומד לממש אותו בצורה נכונה, החל מהרשימו הקטן ביותר שנוצר מהמדרגה הרוחנית האחרונה, הנמוכה ביותר, ועד למדרגה הסופית, הגבוהה ביותר. עוד במדרגה הראשונה שהאדם משיג, הוא עולה ממצב של חוסר מודעות והכרת הסביבה, למצב של מודעות גבוהה יותר, שמעוררת בו רצון למשהו עליון הנמצא מחוץ לעולם שלו.
מהן יכולות- העל הרוחניות שיש ליהודים בנוגע להנהגת העולם?
היהודים ינהיגו את העולם על ידי עלייתם לעולם העליון דווקא במימושו של הרשימו שנשאר מהמדרגות הרוחניות העליונות ביותר.
כל מה שנותר מהנשמה לאחר שהאור הסתלק ממנה, זו שרשרת הרשימות. כל הרשימות סגורות ו"מקופלות" בתוכה כמו נקודה. הנקודה הזאת נמצאת בתוך כל אחד מאתנו והיא נקראת ה"נקודה שבלב", או "עיבור הנשמה העתידית".
הרשימות הן אלה שמגדירות את הנשמה העתידית של האדם, את צורתה, את תכונותיה, ואת המקום שאליו היא צריכה לחזור בעולם האצילות. כל אדם שמממש בצורה עקבית את כל הרשימות שלו, עולה לאותו מקום בעולם האצילות שהיתה בו נשמתו, לפני שהשתלשלה לעולם שלנו.
בחוכמת הקבלה, עולם האצילות נקרא "ארץ ישראל", והאדם שעולה אליו נקרא "עברי"-זה אשר עבר מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. הוא נעשה חלק מעולם האצילות שהוא "לוח הבקרה" של העולם שלנו, הנכלל במנגנון ההנהגה, ובכך הוא מקבל יכולת שליטה על העולם ומסוגל להבין ולהגדיר את כל מה שמתרחש בעולמנו.
ההבדל בין המצב של הנשמה בעולם האצילות, טרם השתלשלותה לעולם שלנו, לבין מצבה לאחר שעלתה מהעולם שלנו לעולם האצילות, הוא בזה שעליית הנשמה היא תוצאה מרצונו וממאמציו של האדם. הנשמה עולה במדרגות של העולמות מתוך בחירה חופשית, ובזה היא רוכשת מחדש את כל הקומה הרוחנית (הגובה הרוחני) של עולם האצילות. בו בזמן, הגוף של האדם ממשיך להתקיים בעולם הזה, וכך האדם חי בו-זמנית בשני העולמות.
חוכמת הקבלה, לפי הגדרתה, היא השיטה שמגלה לאדם את כל היקום, את כל המציאות, בזמן שהוא חי בגוף הגשמי. תוך כדי הגילוי הזה האדם רוכש בהדרגה את תכונות הבורא-את יכולת ההשפעה, הנתינה. ככל שהאדם רוכש את התכונות האלו, נשמתו נעשית יותר דומה לבורא, עד שנעשית כמוהו, שאז האדם עולה לדרגת הבורא, נעשה שווה לבורא. לכן, כדי להנהיג את גורלך ואת כל העולם, הכרחי להיות "יהודי", "עברי", כלומר, לעבור "לצד ההוא" של המחסום.
"יהודים" הם לא עם, אלא קבוצה של אותם אנשים שרכשו את השיטה שמלמדת איך להפוך ליהודים-עברים, איך לעבור את המחסום בין העולם הזה לעולם העליון-הרוחני. לפני שאברהם אבינו קיבל את שיטת הקבלה, את התורה, היתה הקבוצה הזאת משפחה גדולה ורגילה כמו שאר המשפחות שישבו במסופוטמיה. הגֵנים שלנו, לרבות אלה של היהודים האשכנזים, דומים לאלו של תושבי מסופוטמיה המקוריים (לא לערבים שמאוחר יותר כבשו את כל השטח מפקיסטן ועד מרוקו, והתיישבו בו).
ההבדל בינינו לבין האחרים הוא רק בקבלת המשימה, שאותה הגדירה כמטרה ברורה ומעשית משפחתו של אברהם אבינו, שהפכה לנבחריו של הבורא: והמשימה היא ללמוד בעצמנו, וללמד את כל האנושות, את הנהגת העולם והקשר עם הבורא. כל מי שמקבל על עצמו את המשימה הזאת, נקרא "יהודי". אבל מושג של "לאום יהודי" לא קיים, מפני שמלכתחילה לא קיים עם כזה במציאות.
האם היו תקופות בהן השיגו היהודים רמה רוחנית גבוהה, ושלטו רוחנית על העולם באופן מעשי, או שמדובר רק על העתיד?
כמות משמעותית של יהודים היתה ברמה רוחנית גבוהה, לאחר יציאת מצרים, בעת כיבוש ארץ ישראל, ובמשך כל תקופת בית-המקדש הראשון והשני. המקובלים של אותם הזמנים שמרו את העולם העתיק במצב טוב בהרבה ממה שהיה יכול להיות ללא התערבותם. אבל באותה תקופה, האנושות עוד לא היתה צריכה "לעלות" כולה לדרגת הבורא, ועדיין לא הוטלה על היהודים החובה לממש את היעוד ההיסטורי שלהם כלפי עמים אחרים.
לאחר חורבן בית שני, היתה משימתם של היהודים לצאת לגלות, להתערבב בעמים אחרים, ולעבור במשך ההיסטוריה התפתחות הדרגתית מרשימות של הדרגה הבהמית-הרצון הבלעדי בתענוגות העולם הזה-אל רשימות של דרגת "אדם"-הכרה ביעודו של האדם, בחיים הרוחניים ובהנהגת המציאות.
ולכן, דווקא על תקופתנו נאמר: "והייתם לי סגולה מכל העמים"; "לאור גוים נתתיך". עתה עלינו ללמוד בעצמנו, וללמד את כל העמים, את שיטת הקבלה: איך לממש בצורה עקבית את הרשימות שבנו, לפתח את החוש הרוחני ולעבור לעולם העליון-להגיע לקשר עם הבורא וליטול לידינו את הנהגת העולם.