החופש לבחור
במשך כל הדורות חיפשו פילוסופים ללא ליאות את התשובה לשאלה: האם קיים חופש בחירה? הם ניסו להגדיר את מושג הבחירה, והגיעו למסקנה שקיים רק חופש בחירה מצומצם בחברה, לאלה שהם בעלי אישיות מפותחת. אבל בינם לבין עצמם הבינו שלעולם לא יוכלו להשתחרר מהעדר השליטה בעתידם, שהרי מחר הם עלולים להידרס בדרך, לחלות במחלה חשוכת מרפא ואף להפוך לצמח.
ודאי שניתן להתעלם מדוגמה כל כך משפילה של חופש בחירה, אבל בכך החיים לא נעשים קלים יותר. גם ההתפתחות בתחום מדע הגנטיקה לא שיפרה את מצבנו, אלא חיזקה את ההרגשה שאנחנו נמצאים ב"תא סגור" מוקף בשלשלאות הגֵנים מהם לא ניתן לצאת לעולם. ואז באה חוכמת הקבלה, שלדעת המקובלים נחשבת לשלב האחרון בהתפתחות המדע, ומתברר שלא די לנו בגֵנים הביולוגיים אלא אנו "מתוכנתים", ולא רק לגלגול אחד, בשרשרת רשימות עקבית שנקבעה במוח, בדם ובנשמה, אשר קובעת את חיינו.
האם עלינו להתעלם מהשאלה על חופש הבחירה, ולבחור בחיים רק את האפשרות הנוחה ביותר מבין המצבים "חסרי הבחירה" שיש לנו?
האנושות לא יכולה להתעלם יותר מהשאלה הזאת, מכיוון שהיא מהשאלות המהותיות והחשובות בחיינו. דווקא עכשיו, עלינו להרחיב את השאלה הזו ולחקור אותה מכל צדדיה, אחרת לא יהיה בנו מניע לשנות משהו בחיינו, או להשתנות בעצמנו. עלינו להבין בצורה ברורה במה יש לנו חופש בחירה ומה מוכתב מלמעלה. אלא שברמת התפתחותנו הנוכחית, אנחנו עוד לא מסוגלים לראות את ההגבלות האלו הרובצות עלינו מלמעלה. אבל אם במעשינו ובהחלטותינו ישנו נתון אחד או שניים שבהם אנו חופשיים, עלינו לדעת ולהבין דווקא אותם, כי רק בהם אנו יכולים לבטא את החופש שלנו ולשנות משהו בגורלנו; ובשאר נישאר כפופים לחוקי הטבע, הגלויים והנסתרים.
במה על פי הקבלה האדם חופשי בעולם הזה? היכן הוא יכול לשנות משהו, והיכן לא כדאי לו אפילו לנסות?
ראשית, במסגרת העולם שלנו, אנחנו תלויים כמעט לחלוטין בטבע, בהנהגה העליונה. אנחנו נולדים בעל כורחנו, לא בחרנו בכשרונות שאיתם נולדנו ולא עם מי עלינו להיפגש בחיים האלו. לא בחרנו מתי להיוולד, באיזו משפחה, ולמעשה נכנסנו לסביבה שלא אנחנו בחרנו בה.
כל מאפייני האישיות שלנו מוגדרים מראש: הרגשות, השאיפות והאופי. כפי שנהוג לומר, כל אחד נולד עם "המזל שלו" ויתרה מזאת "אין לך עשב מלמטה" (בעולם שלנו), "שאין עליו מלאך מלמעלה"-כוח מהעולם עליון "שמכה אותו ואומר לו גְדל!"-מלאך שגורם לו לזוז להתפתח ולגדול. אם כך, האם החופש בכלל קיים? הטבע וגם החברה מתפתחים לפי חוקים משלהם, וכך גם כל השינויים הגלקסיים ביקום וכל אסונות הטבע הגדולים, שקורים מעצמם; מכאן, שבנו לא תלוי דבר.
אם כל מה שיש באדם מוכתב מלמעלה: התכונות, האופי, התורשה-ולא רק זה, אלא גם מה שמחוצה לו, הכוחות שאמורים להוביל אותו ל"גמר תיקון", למצב המוגדר לו מראש-על איזה חופש אפשר לדבר, לכתוב או לחשוב? מאידך, אם אנחנו פשוט רק מצייתים לפקודות הטבע, לא ברור בשביל מה נבראנו, אנחנו וכל הסובב אותנו. אם הכל מוכתב ואין חופש בחירה, אין טעם לכאורה בכל הבריאה. הטעם בכל הבריאה הוא, לאו דווקא שהכל ימשיך להתקיים כפי שהוא, ללא כל סיבה, אלא במטרה להשיג שלימות, דווקא באמצעות הבחירה החופשית. לכן עלינו למצוא היכן ובמה קיים חופש הבחירה.
כל החי, הצומח והאדם, לא מסוגלים לעמוד בכך שנשלל מהם החופש. למרות המודעות למסגרות הנוקשות בעולמנו, השאיפה לעצמאות היא זו שמכתיבה את כל חיי האדם. אפילו בעלי חיים שמאבדים את החופש שלהם-אם אינם מתים, הם מאבדים את חיותם ונחלשים, בגלל תנאי השבי. זהו סימן נכון לכך שהטבע לא משלים עם שום סוג של עבדות, וכל החי שואף לחופש. ולכן אין זה מקרה שבמאות האחרונות נשפך דם רב של בני אדם כדי לזכות במידה של חופש.
אם כך, מאיפה יש בנו שאיפה למשהו שאנחנו לא יכולים להשיג אותו, משהו שבעצם לא קיים בעולם שלנו?
האדם נברא בצלמו ובדמותו של הבורא, ולכן, במודע או שלא במודע, הוא שואף לכל התכונות שמאפיינות את הבורא. למשל, הבורא נמצא במנוחה מוחלטת, ועקב כך גם אנחנו שואפים למנוחה, וכל התנועות שלנו הן רק אמצעי כדי להשיג אותה. הבורא הוא "אחד יחיד ומיוחד", ולכן כל אחד מצהיר עד כמה הוא, כלומר ה"אני" שלו, גם הוא מיוחד, שונה מכולם, ובלתי חוזר, בין אם הוא מפותח או לא.
השאיפה שלנו למה שלדבריך לא ניתן להשיג נובעת מהנשמה שלנו, שהיא חלק מהבורא. בעצם אנחנו שואפים למצב הבורא, שהוא בעל החופש, וזוהי מטרת הקיום שלנו. ואם זה לא היה אפשרי, מושג החופש לא היה קיים כלל.
רצונך לומר, שהשאיפה שלנו לחופש, מעידה שביכולתנו להשיג אותו, אף כי עדיין לא הצלחנו בזה? אם כן, כיצד ניתן להשיג את החופש הזה?
החופש של האדם, העצמאות שלו, אפשריים רק במידה שהוא משתחרר מהטבע שלו, כאשר הוא מתעלה עליו. כי הטבע שלנו נתון וקבוע מראש. כדי להשיג את החופש האמיתי והמוחלט, צריכים להפעיל מנגנון מיוחד, שיפתח את דלת "הכלוב" של העולם הגשמי שלנו, למרחב רוחני חופשי ואינסופי של היקום כולו.
אנחנו מבינים שעבור החופש שלנו אנחנו צריכים להילחם. כל החיים שלנו הם מאבקים על נתחי חופש קטנים ומדומים כאלה שהסביבה כופה עלינו. אנחנו מנסים להיות כפי שהיתה רוצה שנהיה, ומוכנים למלא את החיים שלנו במעשים ריקים מתוכן, רק כדי לזכות בשבח ובכבוד.
תחילה אנו נלחמים על שחרור מעול המשפחה ומשליטת ההורים, מהנסיבות שנכפו עלינו ומהחובות המקשים על חיינו. אנחנו משקיעים מאמצים רבים כדי לזכות בחופש מזוייף. אלא שכדי להשיג חופש אמיתי, חופש מהטבע שלנו, שבו הכל נתון וקבוע מראש, אנחנו חייבים להשקיע מאמץ.
את החופש הזה ניתן להשיג-לא בעולם שלאחר המוות, כהבטחתן לנו של כל הדתות האחרות, אלא כאן בעולם הגשמי שלנו, בחיים האלה. אבל לכך נחוץ להתאמץ, להשקיע-לעלות מעל הטבע שלנו, מעל העולם שלנו.
כעת אתה מרחיק לספֵרות עליונות ואומר "מעל העולם שלנו", אבל מה קורה בעולם הזה?
הכוונה ב"מעל העולם שלנו" היא שאדם רוכש תכונות רוחניות שנמצאות "מעל העולם שלנו". בתכונות שלנו עכשיו, שמוכתבות מלמעלה, לא יכול להיות חופש בחירה. הכל מוכתב, פרט לדבר אחד.
הורים משנים מקום מגורים או מחליפים כתובת בתעודת הזהות כדי לבחור בעצמם את המקום שבו ילמדו ילדיהם ואת סוג החינוך שבו רצו לילדיהם. הם מנסים ליצור לילדים שלהם סביבה כזו שלדעתם תבטיח את התפתחותם והתקדמותם הרצויה והם לגמרי צודקים. בצורה טבעית, מובן להם שכאשר נמצאים תחת השפעתה של סביבה מסויימת, אין חופש בחירה, ולכן ינסו לפעול באותו מרחב יחידי שבו יש לאדם חופש אמיתי, הבחירה תחת איזו השפעה של סביבה הוא רוצה להיות.
פילוסופים רבים ניסו לנתח ולמדוד את ההשפעה של הסביבה על אישיותו של האדם. על בסיס מחקרים וניסויים שעשו, וגם בצורה אינטואיטיבית, הם ראו עד כמה חזקה השפעה זאת.
הקבלה מקנה לנו ניתוח מלא של השפעת הסביבה על האדם. ומסקנותיה חד-משמעיות: קיימת תלות מוחלטת של האדם בסביבה-מרצונו או שלא מרצונו. גם כשהוא מתנגד לה, כל חייו מבוזבזים בהתנגדות ובנסיונות לצאת ממנה, אף כי ייכנע וישוב להיות בתוכה.
בכל זאת רבים חולמים ורק מעטים מצליחים לצאת מהשפעת הסביבה?
נכון, ולמרות זאת אנחנו מנסים שוב ושוב, כי זה הדבר היחיד שיש לנו-החופש לבחור בסביבה מתאימה לנו ולילדינו, והוא הקובע כמעט הכל בחיינו בעולם הזה. חשוב להבין כיצד בונים סביבה כזאת לעצמנו, ולאיזו מטרה אנחנו צריכים אותה.
הקבלה פותחת לפנינו תמונה מלאה ונאמנה של ההנהגה העליונה, שהיתה עד היום סגורה בפנינו, ולפיה ניתן לראות, כי כל אחד מאיתנו, והאנושות כולה, יצטרך לקבל את מטרת הבריאה כמטרת חייו, אם בדרך של התנסויות ויסורים בחיים אלה או בחיים הבאים, ואם מרצון חופשי.
שליטה בגורל
האם הגלגולים הקודמים מכתיבים את החיים שלנו היום?
ישנם גם חיים עתידיים ולא רק חיים קודמים. לאדם ניתנה אפשרות היום, בחייו אלה, בגלגול הזה-להשפיע על גלגוליו הבאים. כל אחד מאיתנו צריך לדעת איך להשפיע על חייו בצורה נכונה, ללמוד את החוקים שלפיהם ההשפעה הזאת מתפשטת ועוברת מגלגול לגלגול.
האדם מסוגל להעביר מגלגול לגלגול הרבה מידע חיוני שיסייע לו, ובכך להכין לעצמו חיים טובים יותר בגלגול הבא. האדם יכול להתקדם למטרת הבריאה במשך תקופות חיים אחדות, ולצבור את השגותיו. הוא היצור היחיד בכל הבריאה שניתנה לו אפשרות כזאת.
האדם יכול להנהיג את הגורל שלו, לקבוע את העתיד שלו, להשפיע באופן מודע על הסביבה שבה הוא חי. כל העולם שלנו מתקיים על חשבון האור העליון שיורד אלינו, ומתלבש בכל מה שסובב אותנו. האור הבלתי נראה הזה מחייה ומזין את כל המציאות.
האדם יכול לשלוט בירידת אור החיים הזה לעולם שלנו. על ידי לימוד חוכמת הקבלה האדם רוכש "מסך", האפשרות לשלוט בירידת האור הזה. הוא יכול לפתוח סידור קבלי (ראה להלן איור 1, עמ' 41), ולפעול לפי הפקודות שמופיעות שם, במקום לחכות לרחמי שמים.
באיור 1 מופיע דף הוראות מסידור קבלי ובו כתוב: "להמשיך שליש אמצעי של פרצוף אבא לספירות כתר, חוכמה, בינה, דעת דפרצוף ז"א, ולדחות לספירות חסד גבורה תפארת". אחרי כן מוסבר איך לבצע הוראה זו בצורה מפורטת לאורך כל העמוד; ובסוף כתוב: "לבנות כוונה על דחיית אור קטן, לשני שלישים תחתונים של ספירת תפארת דפרצוף ז"א."
אדם שעדיין לא התעלה לרוחניות אינו מבין את המשמעות של הפקודות האלו, לא ברור לו איך לבצע אותן, לכדי מה לבצע אותן, או על מה לבצע אותן ומה חייב לקרות כתוצאה מהביצוע הזה. לכן חוכמת הקבלה היא חוכמת "הנסתר"-אבל נסתר רק מאותו אדם שעדיין לא השיג את הרגשת הכוחות העליונים.
אדם שמקיים את הפקודות האלה, מעביר דרכו את האור העליון, ולפיכך חש את עצמו בשלימות ההשגה והביטחון, והוא יודע מה עומד לקרות ואיך לשלוט בזה. וזהו חופש בחירה אמיתי. בדרגת ההשפעה הזאת, האדם, בשתי ידיו, אוחז את מלוא השליטה בחייו, בעתיד שלו, ובכל הטבע. באמצעות האור העליון הוא מביא לעולם שלנו את כל הטוב-ואותו טוב חוזר אליו במנה כפולה.
האם כדי להשפיע על עתידו האדם צריך ללמוד את גלגוליו הקודמים?
התפתחות הדורות בעולם אינה אלא הופעה והיעלמות של גופים פיסיים. ואילו הנשמות, שהן המילוי של הגוף הפיסי, ה"אני" העיקרי של האדם, לא נעלמות, אלא רק מחליפות את הגוף שנושא אותן. לכן, כל הדורות, מהדור הראשון ועד לדור האחרון, נחשבים לגבי הנשמות לדור אחד שקיים אלפי שנים, מהולדתה של האנושות ועד לתיקונה, עד להשגת השלימות הגמורה והמנוחה המוחלטת. לפיכך לא חשוב כמה "התלבשויות" בגוף עוברת הנשמה; מותו של הגוף לא משפיע עליה, כי החומר שלה הוא מרובד עליון; הוא איננו משפיע כשם שגזירת שערות או צפורניים לא משפיעה על הגוף הפיסי, כי הן בדרגת ה"צומח" שבאדם, ואילו הגוף הפיסי שייך לדרגה גבוהה יותר, לדרגת ה"חי" שבאדם. על ידי לימוד מנגנון ההתלבשות של הנשמה בגוף, משתחרר אדם משליטת המוות בחייו.
אולי נשוב רגע לעולם הזה, לגלגול שלנו. האם בכל זאת ניתן למצוא בו דרגות מועטות כלשהן של חופש, שבהן אנחנו יכולים לפעול באופן חופשי ולהשפיע?
ישנו היבט בבריאה, בעולם שלנו, בנו, דווקא בחיים האלה, שיש לנו יכולת להשפיע עליו, והיבט זה בשל עצמו משפיע על כל יתר המציאות. וזה בתנאי שאנחנו נדע להנהיג אותו, נדע איך בדיוק לשנותו לטובה, ואז נימנע מלהיות תלויים בטבע.
ארבעת הגורמים מהם מורכב האדם
במה בדיוק הכוח העליון משאיר לנו אפשרות לבחור?
כדי לענות על השאלה הזאת אנחנו חייבים לברר מהי המהות שלנו, ה"אני" שלנו, מאיזה גורמים מורכב האדם.
האדם מורכב מארבעה גורמים. הגורם הראשון נקרא "מצע", יסוד. זהו החומר היסודי, הבסיסי, הראשוני, שממנו נוצרנו, שקבלנו מהבורא. זה מה שמגדיר את כל המהות שלנו, זה מה שהבורא ברא "יש מאַיִן". כלומר, מלכתחילה נטבע בכל אחד מאיתנו חומר ראשוני זה. לכן אמרתי, שאין לנו מה לדאוג לגבי הנתונים הבסיסיים של הנשמה-כי הם מוכתבים לנו מראש.
באיזה צורה אנחנו יכולים לחקור תופעה כלשהי של הטבע?
רק כשנתעלה מהטבע, בשכל ובהרגשה, רק אז נוכל להתבונן על הטבע ממדרגה יותר עליונה. למשל, אנחנו יכולים לחקור בפרטי פרטים את תהליך התפתחותו של זרע הדגן, להשפיע על חייו, על מספר גלגוליו, בכך שאנחנו טומנים אותו בקרקע ובזה גורמים לאובדנו, אך גם לתחייתו ממצבו הקודם לחיים חדשים.
תהליכים כאלה אפשר לבצע רק עם טבע הצומח, כי בטבע הדומם אין גלגולים של חיים ומוות, ואילו מעל טבע החי-הבהמי עדיין איננו מסוגלים להתרומם-הלא אנחנו בעצמנו נמצאים בו, ולא מסוגלים באמצעות החושים הרגילים שלנו להתבונן בו מחוצה לו-מלמעלה. וגם המכשירים המשוכללים ביותר לא מועילים, כי גם הם ניבנו כולם ברובד הבהמי שלנו.
רק אם נצא מרובד החי-הבהמי, שהוא הגבוה ביותר בעולם שלנו, אל רובד יותר גבוה ממנו, אל העולם הרוחני, רק אז נוכל לראות מה קורה איתנו, לחקור את עצמנו, ולהשפיע על כל החיים שלנו, בדומה לדרך החקירה וההשפעה שלנו על חיי הזרע של הדגן. את זה בדיוק מאפשרת לנו חוכמת הקבלה.
אם נדמה את חיינו למחזור חייו של זרע הדגן, נגלה את מנגנון ההתפתחות של עצמנו. זרע שנטמן בקרקע, נרקב בה ומתפרק לגמרי עד שלא נותר ממנו שום דבר גשמי, הוא נהיה לעפר, לדומם.
מהמצב הזה מתחילה להופיע ממנו הצורה החדשה, חיים חדשים: הצורה הקודמת נעלמה לחלוטין ולא נותר ממנה אלא הרוח, הכוח, ה"רשימו", המידע, שגורם להתממשותם של החיים החדשים.
אילו היינו נמצאים במדרגת הצומח, במדרגת זרע הדגן, לא היינו מסוגלים לבחון את החיים האלה ואת השתנותם, לא היינו מסוגלים לראות איך הזרע מאבד את חיותו, מתפרק, מאבד את חייו הקודמים, וממצב זה שוב מתחיל לצמוח, וכל תכונותיו מחייו הקודמים עוברות לחייו החדשים. אמנם שום דבר גשמי לא נשאר ממנו, כי הכל נרקב, אך מהכוח הנותר, מהמצב הקודם, מהרוח, נוצר העובר, מתפתח גלגול חדש של חיים, מהות חדשה שלא "זוכרת" דבר מהעבר.
אם הכל מתפרק ונעלם, מה יישאר בגלגול העתידי מהגלגול הנוכחי? מה יישאר מהרגשות, מהמחשבות, מהאישיות היחודית שלי?
מה שמתרחש אצלנו, בגופנו, דומה למה שקורה לזרע הדגן. הגוף הפיסי מתפרק, ואנחנו מקבלים גוף חדש. אבל הנשמה, הפוטנציאל הרוחני הקודם, נשארת בצורה של גֵן, ככוח מידע, שעובר ממצב אחד, מהגוף הפיסי הישן, למצב אחר, לגוף החדש, דרך התנתקות חומרית, שנקראת "מוות".
כל עוד החומר הקודם של הגוף לא מתפרק, לא מופיע הגלגול הבא. רק בהתפרקו, ה"רשימות" הקודמות מתחילות את מעגל ההתפתחות החדש שלהן. לכן נהוג ביהדות לקבור את גוף הנפטר ללא דיחוי. וישנם אפילו מנהגים, המאפשרים לחיים חדשים כביכול להופיע מהר יותר: למשל, יש הנוהגים להוסיף לקבר מלט כדי שהגוף יירקב מהר יותר-כאילו ביקשנו לזרז את הופעתו של שלב התיקון החדש.
המעבר מחיים לחיים מתקיים דרך ריקבון מוחלט, כמו זה של זרע הדגן, עד שנשארת רק המהות, כוח טהור המופשט מכל לבוש חיצוני. זהו ה"רשימו". ובין המדרגות, בין תקופת חיים אחת לאחרת, יש ניתוק, תהום. מהסיבה הזאת האדם לא רואה את המעברים בין גלגול לגלגול. לעומתו, עובר מקובל במשך חייו הגשמיים, אלפי פעמים מחיים לחיים. הוא שולט במעברים ביניהם, ובכל פעם הוא משאיר "רשימו". כדי להתחיל חיים חדשים אין הוא צריך להיפטר מהגוף הגשמי שלו, מאחר שהוא מזדהה עם הנשמה ולא עם הגוף.
האם אפשר לעבור מהחיים האלה לחיים חדשים בלי למות?
כדי שה"פריצה" הזאת תצא לפועל, כדי שהנשמה תעבור את החתך הגשמי הזה, לצורך מדרגת התפתחות חדשה, שבה גוף חדש יישא אותה-חייב האדם למות פיסית, או להתנתק מהגוף בצורה אחרת, נפשית-פנימית, כפי שעושה מקובל. כך הוא עובר גלגולים רבים במשך חייו הגשמיים; בתקופת חיים אחת הוא מסוגל לעבור את כל הדרך שלו מתחילתה ועד למטרת הבריאה, עד לנקודת המוצא המקורית של הנשמה.
רק אם נצא מדרגת העולם שלנו אל הדרגה היותר גבוהה, אל העולם הרוחני, רק משם נהיה מסוגלים להתבונן במו עינינו בתמורות שחלות בנו. כמו אדם שנמצא במצב של מוות קליני וצופה מהצד ברופאים שנלחמים על חייו, על חיי גופו הפיסי. מהרובד העליון ניתן לראות מה קורה לנו, לחקור ולהנהיג את החיים שלנו, ולשלוט על איכותם. ולזה מסוגלת דווקא חוכמת הקבלה.
הכוחות האלה שעוברים מחיינו הקודמים, מהגוף הקודם או מהזרע הקודם, אל החיים הבאים, נקראים "מצע", שזה הכוח הנושא מידע רוחני, עצמוּת. אם היה הזרע זרע חיטה, הוא ממשיך להיות זרע חיטה. נשמה מסויימת, תישאר אותה נשמה, ורק תתלבש בגוף פיסי אחר.
במה תלויה בחירת הגוף שבו מתלבשת הנשמה? האם אנחנו יכולים להשפיע עליה?
הנשמה מתלבשת בגוף המותאם לה לצורך מימוש התוכנית שטמונה בה. תכונות הנשמה, התיקונים שהיא מוכרחה לעבור, מגדירים את תכונות הגוף הבהמי שהיא יוצרת סביבה, שבו היא מתלבשת.
באמצעות ההשגות הרוחניות שלנו בגלגול הזה, אנחנו קובעים את מצבנו העתידי: באיזה גוף ובאילו תנאים יהיה לנו קיום בחיים הבאים. זה תלוי ב"רשימו", היוצר סביבו גוף חדש אחרי מותו של הגוף הנוכחי. כל המידע על התיקונים שהנשמה עדיין לא עברה וחייבת לעבור נמצא ב"רשימו".
אדם שסיים את המשימה הגשמית שלו, האם הוא מופיע שוב בעולם הזה?
כן, הוא מופיע. ומה שטוב ביותר: הוא מופיע כאשר הוא כבר תיקן את עצמו לגמרי, ונשמתו יורדת לעולם הזה רק כדי לעזור לאחרים. מאותו הרשימו שיוצר את גוף האדם, נמשכים כל ההבדלים בין בני האדם-בתכונות, באופי, בכשרונות, בנטיות שבהם אדם נולד. כל אלה נקבעים על ידי התכונות הפנימיות של הנשמה, על ידי הצורך שלה לממש את מה שהיא צריכה לעשות בעולם הזה. אגב, בגלל זה אסורה כל כפיה בתהליך החינוך.
את הגורם הראשון, ה"מצע", היסוד, המהות, העצם הרוחני, הגֵן הרוחני שלנו, אנחנו מקבלים ישירות מהבורא; לכן ברור שאי אפשר להשפיע עליו בשום צורה ואופן. הגורם הזה כולל בתוכו את מוצא האדם, את רמת החשיבה שלו, את הלך המחשבה של אבותיו וגם את הידיעות שרכשו, המתגלות בדורות הבאים כנטיות וכתכונות גשמיות ונפשיות של האישיות, שאיננו מודעים להם. באדם הן יכולות להיות מוטבעות כנטיות לאמונה, לחשיבה ביקורתית, לקניינים גשמיים או לרוחניות, לקמצנות או לביישנות ועוד. התכונות האלה דומות לזרע הדגן שאיבד את צורתו הגשמית בקרקע. הן נמסרות לנו ללא גוף-נושא גשמי, בתורשה טבעית, ובגלל זה חלק מהן מתגלות בנו בצורה הפוכה, מנוגדת לתכונת האב.
הגורם השני הוא חוקים שעל פיהם המהות שלנו מתפתחת. חוקים אלה לא משתנים והם נתונים מראש על ידי הבורא-כי הם נמשכים מטבע המהות ומצורתה הקבועה מראש, שאליה שואפת המהות להגיע כאל מטרת הבריאה. כל זרע, צמח, כל בהמה, כל אדם, מכילים בתוכם, בפנימיותם, את התוכנית, את החוקים של התפתחותם. זהו הגורם השני, ואיננו יכולים להשפיע עליו.
ועוד שני הגורמים אחרונים, השלישי והרביעי, השייכים להתפתחות שלנו, אך "חיצוניים" לנשמה עצמה: אלה התנאים החיצוניים, שעושים בי שינויים מרצוני, מתוך בחירה, או מפעילים עלי לחץ שאינו תלוי בי, לעיתים גם נגד רצוני. כלומר הגורם השלישי בהתפתחותנו, אלה התנאים החיצוניים, שיכולים לשנות חלקית את דרך התפתחותנו, למסלול "הדרך הטובה" או למסלול "הדרך הרעה".
נשוב לזרע הדגן, מפני שתהליך ההתפתחות שלו נוח לצפיה, והוא יעזור לנו להבין את העיקרון שאנו דנים בו. למשל, אם בשני חלקי השדה נזרע את אותו סוג של דגן, ועל כל חלק נשפיע בצורה שונה-למשל את האחד נסתיר מאור השמש, לא ניתן לו כמות מים מספקת, לא נגזום את העשבים השוטים, ולשני נדאג לתנאי הגידול הטובים ביותר-יתברר לנו עד כמה הגורמים החיצוניים משפיעים על תהליך ההתפתחות. אמנם בסופו של התהליך יצמח אותו דגן אבל השאלה היא מאילו קשיי צמיחה הוא סבל, ובאיזו איכות יהיה.
הגורם הרביעי הוא השינוי בתנאים החיצוניים. להשפיע על עצמנו ישירות איננו מסוגלים, אך אם נחולל שינוי בתנאים החיצוניים סביבנו, נוכל לקבוע את עתידנו, את המחשבות העתידיות, הרצונות, השאיפות ובמלה אחת, את האיכות.
הגורם הראשון, ה"מצע", והשני, החוקים שעל פיהם מתפתחת מהותנו, יכולים להתבטא בצורה שלילית במסגרת מה שאנו מכנים התורשה: חולשה פיסית, חולשה שכלית, פסיכולוגית, או רוחנית. לכן אם האדם, כמו זרע הדגן, מוצא לעצמו מרחב מתאים להתפתחות, על ידי זה שנכנס להשפעה חיובית של סביבה, הוא מסוגל להשיג תוצאות נפלאות.
סביבה מתאימה
חוכמת הקבלה מלמדת שאם אני נמצא בהשפעה חיובית של סביבה, אני מסגל לעצמי רצון לרוחניות, להשיג את מטרת הבריאה. בצורה רגילה וטבעית רצון כזה יכול להתגלות בי כתוצאה מיסורים שאני צובר משך מאות שנים, ואילו על ידי השפעה חיובית של סביבה אני יכול להאיץ את ההתפתחות שלי בצורה משמעותית. וזה חופש הבחירה היחיד שהשאיר לי הבורא, לבחור לעצמי חברה מתאימה.
היום יותר מאי פעם נחוץ לנו לבנות סביבה כזאת שמסוגלת למשוך אותנו אל השלימות, אל מטרת הבריאה, אל השגת העולמות העליונים, כי רק בעזרת השגה כזאת, נתחיל להנהיג את הגורל שלנו ונינצל מכל היסורים.
איפה אפשר למצוא סביבה כזו? איפה על פני כדור-הארץ, ולא במרחב של העולמות העליונים, קיימת סביבה עם תנאים המתאימים להתפתחות הזאת?
הדבר המומלץ ביותר הוא, שהאדם ימצא קבוצה שמכוונת את השאיפות שלה אל מטרת הבריאה, ושתהיה מסוגלת להשפיע גם עליו-שיעדיף התפתחות רוחנית על פני שאר הדברים.
בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", הספר העיקרי ללימוד חוכמת הקבלה של הרב יהודה אשלג, כותב הרב, באות קנ"ה של ההקדמה, למה באמת המקובלים מחייבים כל אחד ללמוד את חוכמת הקבלה, בלי קשר לגיל, למין ולמוצא. כי יש בלימוד חוכמת הקבלה כוח גדול שכדאי לכולם לדעת עליו, שמי שלומד את חוכמת הקבלה, ואפילו שלא מבין מה שלומד, אלא רק על ידי הרצון שלו להבין, הוא מעורר על עצמו השפעה של האור העליון:
"למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חוכמת הקבלה, אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחוכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש, כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה ליהנות לכל נברא." (רבי יהודה אשלג, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה).
התופעה הזו מבוססת על העובדה, שנשמת האדם לפני ירידתה לעולם שלנו, היתה מלאה באור העליון, אבל משירדה לעולם שלנו, והתלבשה בגוף, האור שהיה ממלא אותה נשאר בעולם העליון. וזהו אותו אור שעכשיו מאיר לה מלמעלה ורוצה לחזור אליה למלא אותה.
אלא שהאור הזה מאיר לנשמה רק לפי מידת התעסקותו של האדם בלימוד חוכמת הקבלה, כי היא השיטה להתמלאות הנשמה באור. האדם חייב באחד מגלגוליו להשיג את מילוי נשמתו. השתוקקות של הנשמה להתמלא באורה הקודם מורגשת באדם בכל מיני צורות של יסורים. וככל שעובר הזמן, והאדם
לא ממלא את הנשמה שלו באור, כך היסורים מתגברים. לבסוף, היסורים יביאו אותו להכיר בסיבתם, בצורך למלא את הנשמה שוב באור; ויובילו אותו לרצון לרכוש שיטה להתמלא באור-על ידי הקבלה.
כאשר האדם פונה למקורות קבלה אמיתיים, מתחיל להתפשט עליו מלמעלה אור רוחני. כאשר הוא לא עוסק בלימוד הקבלה לבדו, אלא בקבוצה, עם מורה שהוא מקובל, אז על כולם משפיע כוח רוחני כללי, שעוצמתו גדולה פי כמה מעוצמת האור שמאירה לאדם אחד. בצורה כזאת הקבוצה בונה מסביבה "שדה", מרחב רוחני יחודי, והיא בעצמה, באמצעות האור הזה, תהפוך לאותה הסביבה שתגדל את האדם לכיוון מטרת הבריאה ותשמור אותו מכל רע.
ואין צורך להזכיר גורמים אחרים. אין מה להצטער על חוסר כשרונות, על לידה במדינה לא רצויה, או על משפחה לא מתאימה-לכל אחד נבראו התנאים הטובים והשלמים ביותר להתפתחותו הרוחנית. בעולם הבא אף אחד לא יוכל להתלונן שלא ניתנה לו האפשרות להשיג שלימות! ישנו רק גורם אחד שבו אני נמצא במצב של חופש בחירה, חירות, ושם אני חייב לפעול-אני בעצמי חייב ליצור לעצמי סביבה מתאימה.
לכן נפתחים היום בכל מקום קורסים חינם למתחילים, כדי לבנות קבוצות שעוסקות בקבלה. כל המקובלים בכל הדורות פעלו בדרך זו. כל אחת מהקבוצות הקטנות האלה, כחברה קטנה, תשפיע על מי שנמצא בה. בעתיד, הקבוצות האלו תתרחבנה ותתחברנה יחד לחברות יותר גדולות, שכולן תעסוקנה בקבלה. וכבר יותר ויותר אנשים מבינים, שאין דרך אחרת להינצל מהצרות אלא בלימוד שיטת הקבלה. הקבוצות האלה הן שיגבשו בהדרגה את הרקע הרוחני החדש של החברה שלנו בישראל, ואחר כך בעולם כולו.